פגיעה

וואו. שורף לי.

ומי שלא עבר את זה לא יכול הבין עד כמה.

שורף לי עמוק

בפנים

בנפש

שורף וכואב 

ומשפיע

על הראש

הגרון והלב.

אבא!!!

אחותי המדהימה,

הצדיקה והמוצלחת

לא התקבלה לסמינר

איייי.

אבאלה.

וכל הדודות משני הצדדים למדו בו.

ושתי הסבתות כמעט יסדו אותו.

ולי ולאחיותי הוא היה לבית שני.

ואני- נאה באה אני?

בהתחלה לא הבנו,

מה זה השטות

מי הוציא דיבה?

איפה הטעות?

הפעלנו את כל העולם.

ניסינו הכל ובאמת

הרגשנו סוג ת'. היינו עפר וזבל

הרגשנו כמו שמרגישים באבל.

לא התייאשנו 

לא טמנו ידיים בצלחת

ההורים הלכו לךפגישה

ולמרות הגעש,

דיברו יפה ובנחת

ושם- 

מעבר לקיר הזכוכית

נגמר הסיפור.

נאדה.

נעול.

כמו קרח שלא נמס לעולם.

כמו אנשים שמשוועים לתרומת לב,

ולא כי הוא חולה,

 כי פשוט אין להם את המוצר במלאי.

מבינה פתאום כל כך 

את מי 

שמרגיש ככה אצל כל ילד מחדש

מחפש את עצמו

ולא מבין

ומרגיש קטן כל כך. פיצפון.

יותר מנמלה.

לא רק שלא נראה- 

נדרך ונרמס.

ולא אכפת.

מבינה פתאום שהכאב הזה

הוא הכאב של אבאלה.

של הגלות.

והוא מבין ויודע הכל.

והוא יסדר הכי טוב שאפשר

רק רצה שנאמין בו עוד קצת,

ונחכה לו שיבוא כבר. מהר

טאטע!!!