עם שלם עוצר את נשימתו—

שלום יקרה,

כמה טוב שאנחנו לא צריכות בימים האלו לעמוד מאחורי דוכן בהייד פארק בנושא הטעון שעל הפרק,

או בצורה המודרנית של זה: לצייץ / לשרבט או ללייק בפורומים השונים,

כמה טוב שאנחנו לא צריכות להביע דעה פוליטית בעד או נגד ההסכם.

כמה טוב שאנחנו לא בין מקבלי ההחלטות שדנים בדיני נפשות כפשוטו, איך שלא מסתכלים על זה.

לא זוכרת בשם מי נאמר (הרב שך?) שצריך סנהדרין גדולה בשביל להכריע בעניינים כאלו…

מדינה שלימה עוצרת את נשימתה, כפשוטו, ורק רוצה כבר לראות את בניה שבים אליה,

הג'יג'נגים, האבות, האמהות, הבנות של והבנים של – כל אחד והמטען העצום שהוא נושא איתו,

כל אחד והלבבות השבורים שהוא השאיר אחריו,

כל אחד עולם ומלואו, כל אחד וים התפילות שנישאו עליו…

מי שיבוא חי, ומי שחלילה לא 🙁

ואם ככה נראה כשמחכים לבואם של כמה עשרות אנשים,

מנסה לדמיין איך תראה הגאולה,

כשיתקבצו לכאן מיליונים, האובדים מארץ אשור, הנידחים מארץ מצרים.

ואם ככה יהיה כשיבואו החיים, מה יקרה כשיעלו המתים מקבריהם?

איך שר אברהם פריד בשיר על תחיית המתים?

"יקומו כל הרבבות, יעלו ביחד זיכרונות

וזה על זה ירצו לבכות,

בדמעות מרוב שמחה, גדולה תהיה המהומה

וצעקה בכל פינה, אמת…"

אוטוטו בע"ה, אמן!

שבי

הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.

רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.

עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן.