על כנפי מלאכים: יצירותיו של אליהו בוקסר

בחודש אלול מנשבת רוח אחרת. יש השומעים בה את משק כנפי המלאכים.
בספרים הקדושים כתוב כי בכל לילה הקדוש ברוך הוא "שט בעולמות", ובשעה החשוכה ביותר, ממש לפי עמוד השחר, זה הוא הזמן שהקדוש ברוך הוא קרוב ביותר. כך גם, כותב האדמו"ר מביאלא¹ כי לאורך כל השנה, הקדוש ברוך הוא שט בעולמות, ובסוף השנה, בחודש אלול, הוא קרוב ביותר, כאמור "המלך בשדה", וזהו הזמן הראוי ביותר להתקרב אליו, לראות את נוכחותו החיה והפועמת בכל קומות הבריאה בעולם, בדומם, בצומח, בחי ובאדם.

בשם החוזה מלובלין ידוע כי לכל יהודי ויהודי יש "שתי כנפיים", איתם היהודי יכול להתרומם, להתעלות, ולהתקרב לבוראו. כנף ימין, היא כנף האהבה והחסד, כנף שמאל היא כנף הגבורה והדין – ורק בשיתוף הפעולה בין תנועות שתי הכנפיים ניתן לעלות לגבהי גבהים. בחודש אלול, מתחזקות כנפי הרוח של כל יהודי, על ידי עבודת התשובה, לימוד התורה, והסליחות, ומעלות אותו גבוה יותר ומקרבות אותו לבוראו.

כנפיים, אליהו בוקסר, צבע שמן על בד, 2021, 200X100 ס"מ

בפיוטי הסליחות של חודש אלול, מזכירים לא פעם את המלאכים הפועלים להכנסת תפילותינו להיכלות עליונים. 

הפיוט המופלא "מכניסי רחמים"² מתאר סוגים שונים של מלאכים, המכניסים לפני בורא עולם להיכלות העליונים, את בקשות הרחמים, את התפילות, את הצעקות ואפילו את הדמעות:

מַכְנִיסֵי רַחֲמִים הַכְנִיסוּ רַחֲמֵינוּ/ לִפְנֵי בַּעַל הָרַחֲמִים/ מַשְׁמִיעֵי תְפִלָּה הַשְׁמִיעוּ תְפִלָּתֵנוּ/ לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה/ מַשְׁמִיעֵי צְעָקָה הַשְׁמִיעוּ צַעֲקָתֵנוּ/ לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ צְעָקָה/ מַכְנִיסֵי דִּמְעָה הַכְנִיסוּ דִמְעוֹתֵינוּ/ לִפְנֵי מֶלֶךְ מִתְרַצֶּה בִּדְמָעוֹת/ הִשְׁתַּדְּלוּ וְהַרְבּוּ תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה/ לִפְנֵי מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא

כוחן של הדמעות, גדול במיוחד, כפי שמובא בספר תהילים, שהבורא אוסף וסופר כל דמעה ודמעה³, ובגמרא⁴ מובא שאף דמעה אינה שבה ריקם: "אמר רבי אלעזר, מיום שחרב בית המקדש, ננעלו שערי תפילה, שנאמר: גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי⁵. ואף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר: שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ"⁶.

כנפי המלאכים מופיעות פעמים רבות ביצירותיו גדולות הממדים של האמן הצעיר אליהו בוקסר, שהינו בן פחות מעשרים שנה. 

אליהו החל לצייר בגיל 14, בעידודו של סבו, ובתמיכתם החמה של הוריו. הוא התקשה מאוד להשתלב בתוך מסגרות החינוך הרגילות, מאז היותו ילד צעיר. 

בהיותו בכיתה ד', הוא שבר באופן מאוד חמור את יד ימין שלו, דבר שחייב אותו לעבור סדרה של ניתוחים ושיקום רפואיים ארוך. 

הפלא הוא, שאליהו נולד כ"שמאלי", יד שמאל שלו היא היד הדומיננטית, וכך, לאורך כל החודשים בהם נאלץ להישאר בבית, הוא השקיע את זמנו בציור. בתחילה הוא צייר בדיו שחור בלבד. אך לאט לאט נוספו צבעים נוספים לציוריו. הוא הרגיש שהציור היא הדרך שלו לבטא את הנשמה הייחודית שלו, ושדרך הכלי של הציור הוא יכול להעניק את מתנתו הייחודית לעולם. 

עם השנים הציורים שלו גדלו והתפתחו מבחינה צורנית וצבעונית. הם מבטאים את החיבור התודעתי שלו עם הבריאה ועם הבורא, ושאיפתו היא לחבר את הצופים ביצירותיו, למצב התודעה המרומם והמשמח של החיבור העמוק והגבוה הזה.

אליהו בוקסר, צבע שמן על בד, 2021, 200X100 ס"מ

אליהו מצייר על גבי בדים ענקיים, בגודל מטר על שני מטר, ציורים סמליים בצבעוניות עזה, וביד המדייקת לפרטי פרטים. הציורים שלו אינם מתארים מציאות חיצונית, אלא מהלכי נפש. הופעתן של הכנפיים ביצירותיו מסמלת, לדעתי את השאיפה שלו לעלות, להתקדם, לצמוח מבחינה רוחנית, עם על ידי חיזוק כנפי הרוח האישיות שלו, ואם על ידי כנפי המלאכים.

הגעתי לבית משפחת בוקסר ברמת בית שמש לאחר ששמעתי על נער צעיר, בעל כשרון נדיר, היוצר יצירות אמנות יוצאות מן הכלל. הגעתי לבית מלא ביצירות אמנות גדולות ממדים, בעלות נושאים מופשטים, תוך דיוק בפרטי פרטים, עם יכולת שליטה נדירה במכחול, בצבע, בקומפוזיציה ובקו. האלמנט החזותי החוזר שזיהיתי ברבות מן היצירות של אליהו הצעיר – הן כנפיים.

בפרשנות האישית שלי, הכנפיים הללו הן סמל ל"כנפי מלאכים" ול"כנפי הרוח האנושית". החודש שבו מורגשת יותר מכל אותה התעלות הינו אלול, חודש הרחמים והסליחות, חודש של עבודת התשובה והתפילה לקראת הימים הנוראים של ראש השנה ויום הכיפורים שבהם האדם נידון על מעשיו בעבר, וקובע את מקומו לעתיד. חודש אלול ניתן כמתנה רוחנית מיוחדת, הנותנת לאדם את מסלול ההמראה באמצעות עבודת התשובה והתפילה. דווקא בחודש אלול, מכל חודשי השנה, מתעוררים כשהלילה עדיין שולט, הולכים לסליחות עד אור הבוקר, בדיוק באותן שעות שבהן הקדוש ברוך הוא שט בעולמות, בדיוק באותם זמנים בהם "מכניסי רחמים" פועלים לעורר רחמים משמיים.

כנפי רוח, אליהו בוקסר, צבע שמן על בד, 2021, 100* 80

ציוריו של אליהו בוקסר בן ה-19 מפגישים אותנו חזותית עם רמזים לעבודה רוחנית של העלאת הגשמיות לרמה גבוהה יותר: בוקסר מצייר אלמנטים מעולם הדומם, מעולם הצומח ומעולם החי – וכולם באופן מדוייק אך מופשט ומרומז, בצבעים עזים מאוד, עם הסמל החוזר של כנפי מלאכים. אולי יש ביצירותיו את ההשתוקקות, למה שמתואר באופן כל כך מופלא באגרת החזון איש, על יכולתו של האדם, להתעלות לגבהי גבהים – לרגעים:

"כי אפשר לו לאדם להיות כמלאך לרגעים
ולהנות מזיו הקודש
וכל תענוגי העולם הזה כאין וכאפס
כנגד נגד עונג של דבקות של האדם ליוצרו יתברך".

אליהו בוקסר, כנפיים, 2020, 100*80

 ^{1 על פי מאמרו של האדמור מביאלא בספר "מבשר טוב" על ימי הרחמים והסליחות}

^{2 פיוט סליחות עתיק, אשר נאמר במסגרת סליחות אשכנז, וכן גם על ידי יהודי לוב, הודו ותימן. היו שהתנגדו לפיוט בשל איזכור מלאכים בתוכו, והיו בודדים ואף קהילות אשר נהגו שלא לאמרו בשל כך.} 

^{3 נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ (תהילים נ"ו: ט)}

^{4 תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף ל"ב, עמוד א'}

^{5 גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי (איכה ג', ח')}

^{6 שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ (תהילים ק"ב ב')}