על אגם ואמונה

בִּשְׁעוֹן הַחוֹל שֶׁלָּךְ

אוֹבְדִים בַּחֲשֵׁכָה

אַרְבַּע מֵאוֹת יָמִים

וְכַמָּה.

הַגֶּשֶׁם –

גַּם הוּא לֹא בָּא.

אִם הָיָה אֲגַם לִדְמָעוֹת,

הוּא וַדַּאי

כְּבָר קָפָא.

בַּלֵּב שֶׁל אִמָּא,

סַעַר וְסוֹפָהּ,

אוֹקְיָנוֹס שָׁלֵם שֶׁל גַּעֲגוּעַ

לֹא יְכַבֶּה אֶת הָאַהֲבָה.

עוֹד מְעַט בְּבוֹאֵךְ,

וְתָבוֹא גַּם שַׁבָּת

אֲחַכֶּה לְךָ בִּתִּי,

לִבִּי יֵצֵא לִקְרָאתֵךְ

מְקֻדָּשׁ הוּא בְּצַו.

הֵן-

אֲלָפִים וְשָׁנִים מֵאָז

וְאַתְּ-

כְּבַת יִשְׂרָאֵל בְּפוֹגְשׁוֹ

וְאָהַבְתָּ

וְאָהַבְתְּ.

"ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה וירא אליו ויפל על צואריו ויבך". 

(בראשית, מ"ו כ"ט)

רש"י: "אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע".