ביתי התחתנה לאחרונה ב"ה,
ביתי- בת איכותית מאוד וב"ה זכתה להקים את ביתה עם בחור בן עליה בכל המובנים,
בחור נבון ואיכותי…
נראה כי הם שמחים מאוד אחד עם השני ובתפילה לס"ד בהמשך….
אלא שיש נקודה שמטרידה מאוד את שלוותי:
לביתי הנפלאה יש איזשהו חוסר קל באקט…אולי תינוקיות מה… אציין שמדובר בדקויות,
אך לי יש רגישות גבוהה לעניין זה.
ומה שאני תופסת שקורה כאשר הם מתארחים אצלנו ובד"כ ישנם בני משפחה נוספים,
ולעיתים ביתי משמיעה בנוכחות בעלה אי אלו משפטים שיש בהם קצת חוסר בטקט או קצת ילדותיות,
אני מוצאת את עצמי נלחצת ונדרכת וחושבת בליבי: איך ביתי מצטיירת אצל בעלה
והעניין טורד מאוד את שלוותי.
אני מנסה לחזק את עצמי כי מה' אישה לאיש וכי הם נראים מאושרים זו בחברת זה….
אך הדבר מפריע לי מאוד.
אשמח ואודה לכן שתארנה את עיניי בעניין זה.
לא הייתי מתערבת
תסמכי על בורא עולם
אני בטוחה שהבחור רואה את זה, ומסתבר שיש הרבה טוב שמפצה- שאותו את לא יכולה לראות ממקומך.
תקבלי את הבת שלך כמו שהיא, תהיי גאה בה
גם לחתנך יש אי אלו חסרונות מן הסתם, הדבר האחרון שביתך צריכה ממך- זו תחושה שהיא לא מספיק טובה לבעלה..
לדעתי הענייה,
א. תני להם לעשות את הטעויות שלהם ואת השטויות שלהם- רק ככה הם יגדלו (כשמדובר בבעיה קטנה ובסה"כ הם מאושרים ביחד..)
ב. ביתך כנראה משקיעה הרבה יותר מחשבה ממך איך היא מצטיירת בעיני בעלה… ואיך הם מצטיירים כזוג בעיני הסביבה… ויכול להיות שדווקא הלחץ הזה גורם לה לדבר קצת שטויות.
ג. בהנחה שהם נפגשו לפני החתונה, ונפגשים 24/7 אחריה, בחור נורמלי וטוב אמור לקלוט את המכלול של האישיות המדהימה של ביתך, ולא להתפס לדקויות…
ד. משערת שביתך מאאאאד רגישה לשאלה מה את חושבת עליה ועל בעלה והקשר ביניהם והיא עשוייה לקלוט את המסר הסמוי של הלחץ שלך… מה שלא יועיל אלא יזיק…
בקיצור, כמה שזה קשה- לדעתי כדאי שתסיחי את דעתך מהעניין
ואז יקרה אחד מהשניים:
או שההתנהגויות התינוקיות של ביתך ילכו ויפחתו
או שבעלה היקר יתרגל וזה לא יפריע לו בתוך מכלול האישיות שלה
ותזכי בעז"ה לראות הרבה נחת:)
לא כדאי לך להתערב
בדרך כלל זה רק יזיק
ויכול להרחיק בינכם
לגבי תינוקיות-
בקשר זוגי טוב הבעל משמש עוגן תמיכה ומשענת עבור האישה.
הגיוני לדעתי שבתחילה דברים יהיו קצת קיצוניים, והאשה לא רק תשען על בעלה אלא לעיתים גם תגיב בתגובות יותר ילדותיות ויותר נשענות.. מקווה שהסברתי את עצמי ברור.. מכירה זוג כזה מקרוב, ואח"כ דברים התאזנו והם חיים באושר ובאושר
לדעתי התינוקיות היא מאוד לגיטימית.
יש לה גבר שמקשיב לה ירצה לעזור לה בכל מצב…
זה שחרור של הנפש שיש ממי לבקש (משענת ריגשית)
איך שאני רואה את זה, זה תהליך טבעי ולגיטימי…
וחוץ מזה מה שאת רואה לא בטוח שהוא רואה….
וגם דווקא יכול להיות שזה נחמד לו, לעטוף אישה ולגונן עליה(תכונה גברית)
זה היה כדי לעזור לך השתחרר מזה…
אבל נראה לי מיותר להביע כמה חשוב להשתחרר מזה, אלו שלפניי הסבירו מצוין.
בהצלחה!
בד"כ זוגות כשהם נפגשים ומרגישים שהם מתאימים הם באותה רמה של תקשורת, הוא כנראה לא מופתע מההתנהגות הזו וזה מתאים לו ומשתלב לו בחיים.
נסי לשאול את עצמך, מהיכן מגיע החשש הזה?
האם קיים גם במקומות אחרים?
האם גם על עצמך את חשה את אותן תחושות
או שהכרת זוג שכך היה ואולי קרה משהו בעקבות כך
ברמה האישית, כשאני נכנסת לשם (לחצים, חששות, חרדות)
הרבה פעמים אני מגלה שזה יושב על חרדה קודמת
וכאשר אני נוגעת בה
יש שחרור
אשרייך שכך את מודעת
בהצלחה
אני מגיבה בתור אשתו של אדם שנשמע זהה לתיאור של הבת שלך.
בעלי אדם נפלא ומוכשר, אבל בדיוק כמו שתיארת, יש לו איזה עניין של חוסר טאקט קל/ ילדותיות.
ומצטערת שאין לי משהו מאד מעודד לומר כי האמת היא שלמרות שאנחנו נשואים כבר כמה שנים, זה בכ"ז מפריע לי.
בתוך הבית הכל נהדר ב"ה,
וגם מול המשפחה שלו לא אכפת לי כי גם שאר המשפחה שלו כזאת (ירש את זה מההורים…)
אבל כשאנחנו נמצאים עם ההורים שלי, או מול אנשי מקצוע כמו רופאים/ פקיד בבנק…
והוא אומר איזו הערה לא מספיק חכמה – קשה לי עם זה, ממש מביך.
וזה למרות שיש לו ה-מ-ו-ן מעלות!
והוא אדם חברותי ומחזיק במשרה נחשבת, כך שחברתית כנראה הקושי הזה לא כ"כ מורגש, אבל אני כאדם מאד רגיש לעניין (כנראה יותר מהרגיל) – שמה לב לניואנסים. במיוחד שהגעתי ממשפחה שונה לחלוטין.
קשה לי עם זה, וקשה לי גם עם החשש שאולי הילדים ייצאו כאלו חלילה…
מה שעוזר לי זה ששמתי לב שיש סביבי המון אנשים שאינם מלאי טקט, ובכ"ז הצליחו בחיים ואהובים בחברה ובמשפחה.
וכמובן לנסות להתמקד במעלות שלו.
וגם לנסות לנתק את זה ממני – לזכור שמה שהוא אומר – זה שלו, לא באחריות שלי.
מה שאני יכולה להציע לך זה בעיקר להתפלל חזק:)
כשהיא אומרת משהו פחות מוצלח בנוכחות בעלה – תגיבי רגיל כדי לשדר לו שמבחינתך זה נורמלי.
אבל כשאת מדברת רק איתה אפשר פה ושם להעיר לה כדי לכוון אותה, אבל מאד בעדינות ובזהירות כי זה יכול מאד לפגוע.
אפשר למשל להציג את זה כתובנה שלמדת ואת חולקת איתה, לדוג' "שמתי לב שלא כדאי להגיד XYZ כי גם אני אמרתי כך פעם וזה לא היה מוצלח"
ועוד משהו שכן יעודד אותך – באופן כללי לדעתי גברים נוטים להיות הרבה יותר חסרי טקט וילדותיים מאשר נשים, ובמיוחד בחורי ישיבה ואברכים צעירים.
אני רואה את זה בצורה בולטת.
לכן, סביר להניח שחתנך הצעיר הרבה פחות מודע לחוסר הטקט של ביתך, מאשר את!
ותזכרי, מה' אישה לאיש, יש הרבה זוגות כאלו שחיים באושר, ואם ה' שידך ביניהם הוא גם ייתן להם את הכלים הנכונים לשלווה ושמחה בביתם בע"ה.
הרבה נחת
תודה על השיתוף שלך. כל הכבוד על התהליך שעברת ועוברת!
אני חולקת עלייך בנקודה קטנה-
לדעתי ממש לא כדאי להעיר, גם לא 'פה ושם'. אני מניחה שהבת תקלוט היטב מה אמה חושבת, ובתקופה רגישה כזו של בניין הדימוי העצמי הזוגי זה יכול ממש להזיק.
הצלחות!!
אני רוצה לא להגיב לשואלת, אלא לתת נקודה למחשבה לאלה שיש להם בנות או בנים לפני הנישואים עם בעיה אפילו קטנה של חוסר טקט.
(אצל השואלת נראה שלא ראתה את זה קודם אבל הרבה פעמים בהחלט אפשר לשים לב קודם)
אפשר לנסות לטפל בזה וממש רצוי והוגן לפני החתונה.
יש לזה טיפולים בנושא תקשורת חברתית וכו.
וזה ממש יכול לעזור!!
כי זה דבר שהרבה אנשים לא עושים איתו כלום וחבל.
וגם חבל שזה שהצד השני מגלה את זה אחרי החתונה…
אצל מי מטפלים בזה??