"מתי תסדרי כבר את החדר שלך?!!"
מי לא מכירה את השאלה הזו? ואם היא חלק מנאום כעוס של אמא שנגמרה לה הסבלנות, יהיו עוד כמה כאלה: מתי? מתי!? (בטונים חסרי אונים מטפסים לגובה)
זה הזמן להתחיל לבחון את השאלה הזו ביננו לבין עצמנו.
מתי אנחנו מסדרות את החדר שלנו? ולמה? מתי סידרנו את החדר שלנו כשהיינו בגיל שלה? ולמה? האם התשובות לשתי התקופות זהות? ולא סתם בקטע של נוסטלגיה או השוואות מתסכלות. אם באמת תשאלו את השאלה הזו מספר נשים סביב, תקבלו סיבות שונות ומגוונות: "למה שאני אסגור את הספר המותח ואסדר את הבית?", "כי אני חייבת סדר בשביל לתפקד, הבלגן משגע אותי", "כי בעלי נהיה עצבני כשמבולגן מסביב", "ככה זה מרגיש בית, אני רוצה שהילדים יזכרו את הבית נעים ומאורגן תמיד", "אני מתביישת אם שכנה נכנסת ורואה מהומה", "זה הערך שלי בעיני עצמי, ככה אני מרגישה סופרוומן"—
לכל אחת יש את השכר הפנימי שמתפעל את המערכת, גם כשהעיניים נעצמות או כשהספר המותח קורץ לה מהספה, והוא שונה בהחלט מאחת לאחת ותלוי בעולם ערכים, אמונות, חינוך ומוסכמות חברתיות.
והבת שלך? מה מפעיל אותה? אנחנו צריכות לזכור שלא כל מה שמפעיל אותנו ומדרבן אותנו לפעולה, מדרבן ומפעיל גם אותה: היא לא מתביישת מהחברה שתראה את הבלגן ("תראי את הבית שלהם אז תביני"), הבלגן לא מפריע לה לתפקד (היא לא צריכה תפאורה להכנת שיעורים), אין לה חלומות של אמא מושלמת. וחדר מסודר לא אומר עליה כלום! אולי כשתגדל… כרגע לא! ואת ככל הנראה עתידה לשאול אותה עוד אלפי פעמים "למה את לא מסדרת את החדר שלך?"… אלא אם כן תבחרי לשנות את הניסוח ואת הטון, ותשאלי אותה בכנות וברצון אמיתי לדעת "בשביל מה יהיה שווה לך לסדר את החדר שלך?" ואין הכוונה דווקא לפרס מוחשי, אם כי גם לזה אינני מתנגדת!
בניתוח התנהגות יישומי אנחנו תמיד מחפשים אחר הדלק המתאים והוא הרי שונה מרכב לרכב. והיות שמדובר בבני אדם אנחנו מתייעצים איתם, הם הכי טובים בלדעת מה הדלק שלהם.
יש בנות שמסתפקות באמא מרוצה ומעריכה, ששמה לב כשהן מסדרות את החדר, מתפעלת מהתפקוד שלהן ומהאישיות שלהן, ויש כאלה שיבקשו ממתק שקלים או חצאית חדשה כעבור תקופת סדר, וזה גם בסדר,
וכדאי מאוד שנכבד את האמת שבסיפור הזה ונפנים אותה היטב, והיא העיקרון ההתנהגותי מספר אחת: גם אנחנו איננו הולכות לעבודה אם לא משלמים לנו משכורת!! להתנדבות? אני בוחרת איזה וכמה! ואם הבת שלי אינה מסדרת את החדר מרצונה, בחיוך ובזמן הראוי, היא עובדת לפי העיקרון הנ"ל. היא אנושית והגיונית.
עכשיו מגיעה מתקפת הנגד בעוצמתה האדירה: אז מה? להתחיל להתחשבן על כל דבר ועל כל משימה שאני מבקשת בבית? לחלק שקלים וממתקים על כל עזרה? האם לא ברור מאיליו שילד צריך לטול חלק בעבודות הבית? בית אינו בית מלון! לפחות על המרחב שלה שתיקח אחריות!
אז לא צריך לצעוק, ולא להתקומם, הכל נכון! אם הצלחתן כבר לשכנע את הבת שלכן שהיא צריכה להיות הוגנת, ושבשביל להרגיש טוב עם עצמה היא צריכה לתת את חלקה, ושעליה להכיר מעט טובה על כל מה שעושים בשבילה, ושהיא חייבת בכיבוד הורים וכו' אתן ודאי במקום מצוין והטור הזה מיותר לכן, אם עדיין לא, אז אתן אתנו, בחברת האימהות הנורמליות, שזוכרות שחינוך הוא תהליך ארוך ודורש סבלנות וגם מאמץ מצדנו, והתוצאה תלויה גם ברמת הבגרות גם במצב תודעה נוכחי. וגם במערכת היחסים שלנו בבית וכל אחד מהנ"ל מצריך לפחות טור נפרד.
עוד נגיע לשם בס"ד, ועד אז, נזכיר לעצמינו שהדבר החשוב מכל הוא אוירה טובה ואוהבת, ואמה שלווה, בשביל להשיג את היעדים הללו, שווה לנו לעבוד קשה, ולפעול בכמה מישורים במקביל:
1. הקניית ערכים וחינוך בזמני "פרווה" ניטרליים, (לא בזמן אמת של חדר הפוך חצי שעה לפני שבת,) בשיח עקיף ולא מטיף, נשווק את האני מאמין שלנו בדבר חלוקת תפקידים הוגנת בבית, נראה דוגמא אישית להגינות ולסיוע בעתות מצוקה, נעריך בקול את ההורים שלנו על כל סיוע אירוח ונתינה.
2. נתחיל להתניע הרגלים חדשים עם פרסים שמתגמלים את הילד, ונדייק את היעד כגון: סידור החדר בבוקר! או ביוזמה אישית וללא תזכורות! נהיה עקביים עם הפרס, שיהיה מידי ככל הניתן, ניקח בחשבון שיהיו פספוסים והתעלמות מהסיכום, אם מוכנים לכך, מצליחים להתעלם ולא להעיר.
3. נעריך כל שיתוף פעולה ועמידה בסיכום. נרחיב את ההערכה מהחדר המסודר שכיף לראות, ל"בת האחראית והמכבדת ששימחה אותנו". או "היוזמתית" או "מכבדת הסכמים" כל הערכים המוספים שמצטרפים לענין סידור החדר.
4. לא לשכוח למדוד ולספור את חוויות ההצלחה. אם התחלנו עם אפס סידורי חדר, והגענו לשלוש בשבוע זו נחשבת הצלחה כבירה, ואנחנו מוזמנים ליהנות ממנה ולציין אותה שוב ושוב באזני המשתפי"ת הצעירה, ובאזני כל מי שמוכן לשמוע, זהו הדבר המשמעותי ביותר שיתדלק את המשך ההסכם ביננו עד לגמילה מוחלטת מתגמול מוחשי.
להארות הערות ושאלות –
יעל סלע – YAELSELA9@GMAIL.COM
יעל סלע היא מנתחת התנהגות ומומחית להדרכת הורים וצוותי הוראה, בתחום מניעת נשירה אקלים משפחתי ובית ספרי, הנעה ומוטיבציה.
