זה בא להם מהדבר הזה הלא מובן, הנחקר, המרתק
שנקרא גיל ההתבגרות 🙂
לא יכולה לתת עצות, עוד אין לי ילדים בגיל
רק יכולה להיזכר בחיוך איך התכסחתי עם אחים שלי ובעיקר עם אחותי
וואי, על כל דבר שזז…
והיום אנחנו כולם חבורה מאוחדת ומלוכדת. באמת. אין על המשפחה שלנו.
כמה שרבנו- ככה היום אנחנו חברות.
מכירות עד החלקים הכי רגישים ועדינים של הנפש
יודעת מה מוציא אותה מהכלים, נקודות רגישות ומאידך מה עושה לה טוב
והכל מהשנים ההם…
אם זה מעודד…
אני
10 חודשים לפני
הילדים שלי עדין לא הגיעו לגיל… אבל מאיך שזכור לי שההורים שלי עשו:
דברי יפה עם כל אחד בנפרד, בזמן רגוע.
הבהירי כמה חשוב לך שבבית שלנו ידברו יפה ובצורה מכבדת (את הדובר עצמו ואת השומע)
ובזמן המריבה עצמה- לא להתערב!
גם אצלינו- כשגדלנו (בעיקר אחרי חתונות) נוצרו קשרים טובים מאד!
אישה
10 חודשים לפני
גם אצלנו, מוכר
היום הקשרים נהדרים ב"ה.
חושבת שכמה שפחות להתערב זה באצת יכול להיות טוב.
ועוד משהו ליצור הווי משותף לנו כמשפחה, כמו יציאות משותפות, חגיגות כמו יום הולדת (גם בגיל 17 אפשר לחגוג עם המשפחה הגרעינית).
לעודד להכין הפתעות לאחיות כשיש מבחן/תעודה/מחנה וכדו'
שולחן שבת עם שירים קבועים/שירון שאחד הילדים מכין.
עיתון משפחתי שכל אחד כותב לפי רמתו ויוצא לאור אחת לשבועיים/חודש (אחד הילדים מקליד ומעצב).
כל אלו יוצרים הווי משותף ומאד מחברים וכשיעברו את הגיל הקשוח והמיוחד הזה בעז"ה ישאר להם הכיף והמשפחתיות
שירי
10 חודשים לפני
גם אני רבתי הרבה עם אחותי, אבל היום אין לנו כמעט קשר.
לא שיש בעיה, סתם אין נושאים משותפים.
תדאגו להרבה הוואי, פרגון, חוויות חיוביות,
מריבות לבד זה לא הבטחה לקשרים חזקים בעתיד.
דבי
7 חודשים לפני
אני גם נלחצת ממש. גדלתי כבת יחידה וחשבתי שאחות זה חלום… ובנות שלי (17.15.13) רבות נורא .ואשמח לעצות
הלוואי ומתיהו יהיו חברות… לא רואה עתיד כזה. וקשה לארגן טיולים נופש והוואי ברקע של מריבותץ
זה בא להם מהדבר הזה הלא מובן, הנחקר, המרתק
שנקרא גיל ההתבגרות 🙂
לא יכולה לתת עצות, עוד אין לי ילדים בגיל
רק יכולה להיזכר בחיוך איך התכסחתי עם אחים שלי ובעיקר עם אחותי
וואי, על כל דבר שזז…
והיום אנחנו כולם חבורה מאוחדת ומלוכדת. באמת. אין על המשפחה שלנו.
כמה שרבנו- ככה היום אנחנו חברות.
מכירות עד החלקים הכי רגישים ועדינים של הנפש
יודעת מה מוציא אותה מהכלים, נקודות רגישות ומאידך מה עושה לה טוב
והכל מהשנים ההם…
אם זה מעודד…
הילדים שלי עדין לא הגיעו לגיל… אבל מאיך שזכור לי שההורים שלי עשו:
דברי יפה עם כל אחד בנפרד, בזמן רגוע.
הבהירי כמה חשוב לך שבבית שלנו ידברו יפה ובצורה מכבדת (את הדובר עצמו ואת השומע)
ובזמן המריבה עצמה- לא להתערב!
גם אצלינו- כשגדלנו (בעיקר אחרי חתונות) נוצרו קשרים טובים מאד!
גם אצלנו, מוכר
היום הקשרים נהדרים ב"ה.
חושבת שכמה שפחות להתערב זה באצת יכול להיות טוב.
ועוד משהו ליצור הווי משותף לנו כמשפחה, כמו יציאות משותפות, חגיגות כמו יום הולדת (גם בגיל 17 אפשר לחגוג עם המשפחה הגרעינית).
לעודד להכין הפתעות לאחיות כשיש מבחן/תעודה/מחנה וכדו'
שולחן שבת עם שירים קבועים/שירון שאחד הילדים מכין.
עיתון משפחתי שכל אחד כותב לפי רמתו ויוצא לאור אחת לשבועיים/חודש (אחד הילדים מקליד ומעצב).
כל אלו יוצרים הווי משותף ומאד מחברים וכשיעברו את הגיל הקשוח והמיוחד הזה בעז"ה ישאר להם הכיף והמשפחתיות
גם אני רבתי הרבה עם אחותי, אבל היום אין לנו כמעט קשר.
לא שיש בעיה, סתם אין נושאים משותפים.
תדאגו להרבה הוואי, פרגון, חוויות חיוביות,
מריבות לבד זה לא הבטחה לקשרים חזקים בעתיד.
אני גם נלחצת ממש. גדלתי כבת יחידה וחשבתי שאחות זה חלום… ובנות שלי (17.15.13) רבות נורא .ואשמח לעצות
הלוואי ומתיהו יהיו חברות… לא רואה עתיד כזה. וקשה לארגן טיולים נופש והוואי ברקע של מריבותץ