שלום חברות!
אני בחורה רווקה וגרה לבד עם ההורים בבית.
וקשה לי המלחמה הזו!!
אני גם אחרי תקופה קשה שלא היה לי פניות לפתח קשרים עם חברות ונשארתי די לבד,
ואני עדיין מפחדת לקשור קשרים מחייבים מידי כי אני עדיין לא במצב לגמרי טוב ואני מפחדת מקשרים קרובים שיחשפו את הקשיים שלי.
אני מרגישה שאני רוצה אנשיםםםם אבל מפחדת להתקרב כרגע ולפתוח קשרים עם אנשים שאח"כ אני פתאום שוב אקח צעד אחורה.
כל כך הייתי רוצה להיות עכשיו בסמינר עם המון חברות ולדבר איתן על המלחמה, המבחנים שהתבטלו, החברות וכו'.
ובמקום זה אני צריכה להתעורר מהתרעות (לבד) לקום ולראות שההורים שלי ערים ומגיעים לממ"ד ואז לחזור לחדר שלי (שוב לבד!) ולעבוד מהבית (לבדדד)
בקיצור – קשה לי מאודדד
הבו עצות / רעיונות / הזדהות / חיזוקים!!
וואו מזדהה איתך ממש…
גם אני רווקה ובתור מורה בתיכון כבר כמעט אין עבודה- אפילו המבחנים מאחורי…
ככה שגם התפקידים שנותנים לי- לא רלוונטיים כרגע בזמני מלחמה
ואמנם אני לא לבד ב"ה- אצלינו ישר יש נשואים צעירים שבאים להיות כאן,
כי הם מפחדים בלי ממ"ד
וגם זה דורש וגוזל מהפרטיות…
ובכלל- ההרגשה של הבדידות מתעצמת בזמני מלחמה.
אבל אם ימשך המצב- אני מתכוונת כמובן להתפלל
וגם למלא את הימים בדברים שעושים לי טוב
ולצאת- פעם שעברה פחדתי בתחילה
וכשבסוף השתחררתי- ראיתי שזה עושה לי טוב- מרכזי הקניות פתוחים, הליכה עם חברה יכולה לתת הרגשה נעימה ועוד.
מקווה שהכל ייגמר במהירות ושתרגישי טוב בע"ה.
ובינתיים הסתיימה לה המלחמה…
מקווה שזה מקל עליך ומאחלת שהכל ילך וישתפר לך בעז"ה
יקרה!
אין לי עצות מעשיות כרגע
רק שולחת חיבוק גדול
שנזכה להיגאל כמה שיותר מהר
אולי סדנה או קבוצת מפגש כלשהי.
אפילו יציאה קבועה לספריה, שרואים עוד אנשים, ויש פוטנציאל לקשר יותר קרוב ומצד שני לא מחייב.
איזו התמודדות נוראית
כל אחת ממצבה האישי במלחמה…
הייתי ממליצה לך לצאת מהבית
כשהולכים בחוץ ורואים שיש עולם זה מפחית לחצים ברמה גבוהה…
אולי חברות מהעבודה לצאת איתן יכול להיות לגלידה אפילו…?
אולי לצאת לעזור לאח\אחות עם הילדים…
בכללי ילדים מאוד עוזרים לשכוח מהלחצים כי ההתעסקות עם העולם הטהור שלהם מביא לרוגע
רק אספר שחברה טובה רווקה { לא צעירה}נפגשה לפני פסח תוך כדי המלחמה והמצב הנוראי והתארסה….
אני גם בדיוק במצב שלך
סיוט
והדאגה הזו של הרווקות מה יהיה- מטריפה אותי
בבקשה תביאו עצות חוץ מחיבוקים..
את עוד צעירה מאוד, אני ככה שנים ארוכות…
כן, רווקות זה לעבור את החיים בבדידות! להתמודד עם כל החיים לבד. כולל הכל.
זה לא פשוט בכלל, ידוע שבדידות זה לא מוסיף בריאות לא בגוף ולא בנפש.
יש דברים שמקילים יכולה לומר לך מה עוזר לי, לא בטוח שזה מה שעוזר לך:
[1] קשר טלפוני עם חברות/משפחה
[2] להיות עסוקה בבית
[3] לחשוב מה אפשר לעשות לעבודה מרחוק
[4] לישון
[5] לכתוב לעצמך את כל מה שאת מרגישה בלי ביקורת ושיפוטיות, רגשות כפי שהם.
[6] להקשיב למוזיקה.
[7] לקנות חית מחמד
לישון מוסיף בריאות הנפש?
לישון סך שעות תקין ביממה בהחלט מוסיף!
תתפלאי לשמוע, אבל יש גם רווקות שישנות מספר שעות מצומצם למדי וכמעט מתמוטטות מעייפות
ובינתיים הסתיימה לה המלחמה…
מקווה שזה מקל עליך ומאחלת שהכל ילך וישתפר אצלך בעז"ה
מזדהה מאוד!!
בחופש מרגישים הרבה יותר שאת "רווקה"
פתאום אין את הרעש של השגרה, ואת לבד עם עצמך…
וממש מזדהה גם עם הקושי לפתח קשרים חברתיים
ובעצם לא מבינה גם, מאיפה למצוא חברות כדי לפתח קשרים?
בעבודה אין משהי בטווח גילאים שלי שרלוונטי, סמינר- סיימתי ממזמן
אני בלימודים פעם בשבוע- כולם שם נשואות שהראש שלהן בבעל, בילדים ובבית
אז מאיפה כן?
יש לי חברות רווקות
את יכולה לדבר איתן על הנשואים המשותפים לכן כמו הלימודים
את יכולה לדבר איתן על מה שייחודי בחייםש לך ועל מה שייחודי בחיין שלהן
אבל נכון שהרבה פעמים נשואות פחות פנויות נפשית ומבחינת הזמן ליצירת קשר…
אני ממליצה לנסות לחדש את הקשר עם החברות ילדות שלך- שנשואות כיום.
אין כמו חברות ילדות, ואמנם הן נשואות ואת רווקה אבל עדיין יש הרבה משותף ביניכם
ובכללי סתם תמיד אפשר לשתף בחיים – בהצלחות ובקשיים גם אם זה לא בדיוק רלוונטי למי שממול
וממליצה גם להתעניין בעולם שלהן- חינוך ילדים, זוגיות, ניהול בית, מתכונים וכו
ככל שהעולם שלהן יעניין אותך ותהיי שותפה איתן, ככה תוכלי לפתח חברות אמיצה איתם ולשתף אותם בעולם שלך. בהצלחה ענקית!