מעטים מול רבים – קשה להמתין, שווה לחכות

הבוקר התחיל בדיוק כמו שאפשר לדמיין: צעקות, דמעות ותקלות בלתי צפויות. הילד האחד לא מצא את הילקוט, השני דרש סנדוויץ' אחר, והקטנה שפכה קקאו על החולצה החגיגית שלה. בין קליעת צמות לניסיון להרגיע ריב מתפתח, הצלחתי לשתות בקושי שלוק אחד מהקפה שלי, שנותר מיותם על השיש.

הסעות, הודעות למורות, חיבוקים אחרונים בדלת – איכשהו, כולם יצאו ליום הלימודים, ואני נשארתי בבית. המטבח, שעד לפני רגע היה שדה קרב, נהיה פתאום שקט. עמדתי שם לרגע, והרגשתי איך האדרנלין עוזב את הגוף, כמו בלון שמתפנה מאוויר.

אני מתיישבת על  הספה עם הקפה החם שהכנתי מחדש. אולי הפעם אצליח לשתות אותו? אני עוצמת את העיניים… ובלי להתכוון, נשאבת למסע בזמן.

החלום שלי – מההתמודדות לשושלת
בעיניים עצומות, אני רואה את עצמי בעוד עשרות שנים אני עומדת באמצע אולם ענק, שלא נגמר. המקום מלא באור חם ורך, כזה שמלטף את הלב. סביבי אנשים בכל גיל: ילדים קטנים משחקים, צעירים צוחקים, מבוגרים משוחחים, קולות של שמחה ממלאים את החלל.

"מי כל האנשים האלו?" אני שואלת את עצמי.

ואז אני רואה אותם. הפנים מוכרות – ילדיי. רק שהם כבר לא ילדים. הם מבוגרים, הורים בעצמם. לצידם עומדים הנכדים שלי, ואחריהם הנינים. המקום מלא בהם – הם השרשרת שלי, הדורות שאני יצרתי.

מישהי ניגשת אליי, מחבקת אותי ואומרת: "אמא, כל זה בזכותך."

אני נושמת עמוק, והעיניים מתמלאות בדמעות. כל הרגעים הקשים, כל הבקרים שהרגישו כמו מאבק אינסופי, הפכו להיות שושלת מפוארת. אני מביטה סביבי ורואה את ההמשכיות, את מה שלא יכולתי לדמיין כשהייתי במרוץ החיים.

אני מסתכלת עליהם, והלב מתמלא עד גדותיו. אני נזכרת באמרה הישנה – 'כל ילד הוא עולם מלא',

ואני מבינה – כל הכאוס, כל הרגעים הקשים שבהם נדמה שהכול קורס – כל אלו מובילים למקום הזה, לתמונה הזו של חיים.

הקושי היום, העושר מחר

כן, קשה עכשיו. אף אחת לא נחה בעולם הזה. כולן רצות, את רצה והיא רצה: לעבודה, לקוסמטיקאית, לסרט, לקריירה ולעוד מיליון משימות. רצות, ממוטטות. אבל את? את רצה ומתעייפת על הדבר הנכון. שיש לו המשך. כשאת עוצרת רגע, מתבוננת על המשפחה שלך, את מרגישה עשירה. כי מה יכול להיות יקר יותר מדורות שממשיכים בזכותך?

קשה להמתין – שווה לחכות

ראית פעם את השלט בכביש איילון  "קשה להמתין – שווה לחכות"? הוא מופיע מעל הנתיבים הסואנים, מול עיני הנהגים המתוסכלים בפקק. השלט מבקש להזכיר להם שהעיכוב עכשיו, עם כל הקושי והתסכול, הוא חלק מהדרך לשיפור גדול יותר – כבישים מתוקנים, תשתיות טובות יותר ונסיעה חלקה בעתיד. בדיוק כמו בכביש, גם בחייך, ההשקעה שלך היום בונה תשתית לעתיד מפואר.

אני נזכרת בנשות ישראל במצרים, שיצאו לשדות אחרי יום קשה של עבודת פרך. הן הביאו אוכל לבעליהן ואמרו: "זה לא לנצח. יבוא יום, והשם יגאל אותנו", הן ראו מעבר לקושי, בעיני רוחן צפו את הגאולה שתבוא.

ואת, אמא יקרה, כשאת מתמודדת עם בלגן, כביסה שלא נגמרת וצעקות מהחדר השני – תראי את הדרך קדימה. כל מאמץ שלך עכשיו, כל עיכוב קטן, הילדים שאת מגדלת, הם ההמשכיות, הם העתיד. זה אולי קשה להמתין, אבל התוצאה? שווה את הכול.

מסירות נפש שמולידה המשכיות – שני אוטובוסים ושושלת שלא נגמרת

חברה סיפרה לי פעם על סבתא שלה, אמא למשפחה מבורכת, שהחליטה לארגן טיול בין-דורי לכל המשפחה. היא הזמינה שני אוטובוסים – שני אוטובוסים, מלאים בנכדים ונינים, שירים וצחוק, שמחה ונחת.

"תראי," היא אמרה לי בעיניים נוצצות, "עמדתי שם, מוקפת בכל הדורות, והבנתי פתאום כמה כוח יש במשפחה גדולה. זו לא רק כמות – זו שושלת של חיים, של אהבה ושל אמונה שממשיכה להתגלגל."

וזה הזכיר לי משפחה מבורכת שאני מכירה. בכל שבת שנייה הם מתאספים לשמחות: שבע ברכות, בר מצוות, או סתם מפגש משפחתי מלא באהבה. הרגליים לא נחות, השולחנות מתארכים והשמחה ממלאת את הלב.

כי במשפחה גדולה, את אף פעם לא לבד. בשבתות, בחגים, וברגעים של שמחה או קושי – תמיד יש מי שיחבק, מי שיעזור, ומי שיחזיק אותך חזק במעגל האינסופי של אהבה ושייכות. מי שיביא אור ושמחה לחייך.

אור שמאיר לדורות – חנוכה ומשמעות המשפחה

ואיך אפשר שלא לחשוב על חנוכה, על המכבים. מעטים מול רבים, הם מסרו את נפשם כדי לשמור על הגחלת היהודית. הם לא נלחמו רק על ההווה – הם נלחמו על הרוח, על התורה והאמונה שיאירו לדורות הם נלחמו על העתיד, על ההמשכיות הרוחנית של העם שלנו. בזכותם אנחנו כאן, ממשיכים את השרשרת.

כשאת מתמודדת – את לא נלחמת רק על היום

גם את, כשאת עומדת מול הקושי, את מתמודדת לא רק בשביל היום. כל פעולה שלך – כל לילה בלי שינה, כל בוקר שבו את שולחת את הילדים בלחץ – הוא חוליה בשרשרת הנצח של עם ישראל. המסירות שלך היום, כמו זו של המכבים, בונה את הנס של הדורות הבאים.

מספרים שמספרים סיפור

שני ילדים זו ברכה גדולה, אבל אם כל אחד מהם יהיו לו שני ילדים, אחרי ארבעה דורות יהיו כבר 16 צאצאים. עכשיו דמייני משפחה עם עשרה ילדים. אם לכל אחד מהם יהיו עשרה ילדים, בדור השני יהיו 100 נכדים, בדור השלישי 1,000 נינים, ובדור הרביעי – 10,000 נשמות. זו לא רק מתמטיקה – זו שרשרת של חיים, אור, תורה ומעשים טובים שממשיכים ומעברים מדור לדור.

הרב לאו וסיפורו המרגש

ואז אני נזכרת ברב ישראל מאיר לאו, ששרד את השואה כילד קטן בין היתר זכות מעשה חסד של גוי אמיץ. כעבור שנים, כשהרב הזמין את בני משפחתו של אותו מציל לביתו, הם נדהמו לגלות דלת שלא מפסיקה להיפתח – עוד ילד, עוד נכד, עוד נין.

"מי כל האנשים האלו?" הם שאלו בהלם.

הרב לאו השיב ברגש: "אלו הצאצאים שלכם. בזכות המעשה של אביכם, כל זה קיים."

וכל זה, התחיל הכל מילד אחד בלבד!

מילד אחד בלבד ששרד את האפלה, כל הצאצאים, כל הדורות, כל משפחת התורה והחסד הזו קמה. זה כל כך פשוט – כל ילד הוא עולם שלם, וכל ילד נוסף הוא הזדמנות להוסיף עוד דורות של אור, חסד, תורה ואמונה.

סוף הדרך – שווה הכול

אני פוקחת עיניים לאט. השעון מתקתק, הקפה התקרר שוב, והמטבח מחכה שאחזור אליו. אני מחייכת לעצמי, כאילו נפרדת מהחלום שראיתי. יש לי עוד יום שלם לפניי, אבל עכשיו אני קמה אחרת – קלה יותר, עשירה יותר.

אני מניחה את הקפה בצד, מסדרת את הכיסא, וחושבת לעצמי, קשה להמתין – אבל מי שצופה את הסוף, יודע כמה זה שווה לחכות.

הארה עצמית-

דמייני את עצמך ביום הולדת ה-80 שלך. את יושבת בחדר מלא באור, מוקפת במשפחה שלך – ילדים, נכדים, נינים. כל אחד מהם מביא איתו זיכרון אישי ממך, כל אחד מספר על הדרך שצעדת ועל הדברים שעשית. עכשיו, תני לעצמך רגע לדמיין איך היית רוצה שיזכרו אותך ומה היית רוצה שיגידו עליך.

 התרגיל הבא יעזור לך להתחבר לרגע הזה ולממש את התמונה שאת רוצה לראות את עצמך בה בעתיד.

התרגיל: "העתיד שלי בגיל 80"

1. דמייני את עצמך ביום הולדת ה-80:
   מה את רואה סביבך? איפה את נמצאת? מי נמצא איתך? איך את מרגישה ברגע הזה?
2. מה היית רוצה שיגידו עליך?
   אילו תכונות היית רוצה שיזכרו אצלך? איזה מורשת היית רוצה להשאיר אחרי כל השנים שעברת?
3. האם יש משהו שהיית רוצה לשנות?
   מה היית רוצה להוסיף או לשנות בדרך כדי להגיע למקום הזה של סיפוק פנימי ושקט נפשי?

התרגיל הזה יאפשר לך להתחבר לכיוונים שחשובים לך, ולהבין איך כל צעד שאת עושה היום מקרב אותך למקום הזה של סיפוק ושלווה בעתיד.

אסנת פוקס פסיכותרפיסטית לנשים ומרצה –

מלווה נשים במסע האימהות שלהן ומפתחת גישה של חמלה עצמית.

מחפשת ערב מרומם לקהילה? סדנה לצוות? או תוכן מעצים ליום עיון?

אסנת פוקס מזמינה אותך להרצאות וסדנאות מרתקות ומעצימות שמעניקות כלים לחיים:

 משמעות האימהות – לגעת בלב המסע האימהי ולגלות את הכוח שבך.
 חוזרת לעצמך – סדנה מבוססת על שיטת העבודה של ביירון קייטי.

שמלמדת איך להתמודד עם מחשבות שמחלישות אותנו ולחזור לערך העצמי שלך.

 פיל בחנות חרסינה – סדנה חווייתית בנושא: מתנת האמון – לניהול רגשות ואתגרים במערכות יחסים.

מתאים לאימהות, צוותים חינוכיים וקהילות שרוצות לצמוח ולצאת מחוזקות.

כי אין כמוך, אמא!

לפרטים נוספים,  חייגו: 054-8470042

קו תוכן מעצים לאמהות 'מאמא בצניחה לאמא בצמיחה' 02-3134108