כאמא לילדים קטנים אני אוהבת לקנות להם תחפושות לפי הבקשות שלהם – לפעמים מ־AliExpress, לפעמים מחנויות זולות וכדומה. עם השנים הצטברו אצלי לא מעט תחפושות. חלק עברו לילדים הבאים, וחלק פשוט נשארו בארון.
לאחרונה קרה לי כמה פעמים שקיבלתי פניות מאמא של חבר של הילד או מחברה ששאלו אם יש לי תחפושת מסוימת. כל אחת מהן חזרה ושאלה כמה אני רוצה עליה. אמרתי להן שבכיף ישתמשו ויחזירו.
במקרה נוסף השאלתי שמלה של ילדה למישהי שאני לא מכירה, לאירוע חתונה, בלי תשלום – והיא ממש הופתעה מזה.
זה גרם לי לחשוב לאן נעלם החסד הפשוט של להשאיל משהו בלי תשלום? אם זו לא הפרנסה שלי, והתחפושת כבר מילאה את ייעודה, למה שלא לתת בשמחה? למה זה מיד מתורגם לכסף?
אולי זה רק בסביבה שלי? מעניין אותי לשמוע איך זה אצלכן ואיך אתן רואות את זה.
נ.ב. אני לא מדברת על תחפושות מושקעות שנקנו בשביל למכור.
זה באמת מתסכל
מצד שני – רמת החיים שעלתה והמחירים של ה-כ-ל
דוגמא פשוטה
פעם בעירי שכירות יחידה היתה כאלפיים
היתה תקופה שהמשכיר העלה לנו ל- ארבעת אלפים מאתיים!!!!!
ואיך בדיוק זוצ אמור לעמוד בתשלומי השכירות ההזוים האלו?
מאז ועד היום כמעט אין להשיג פה יחידות לשבת בתור טובה
כמעט כל מי שאני מכירה – רוצה 200 שקל על שבת
משהו מן המשהו לשלם את השכירות המטורפת שלה
זה בהכל ככה
אנשים אומרים קניתי חפץ מסוים, לא היתה לי ברירה, הוצאתי עליה פי שתיים מיכולותיי , אכניס חלק מזה מהשכרת החפץ
ויזכרו לטוב באמת אנשים כמוך שעדיין משאילים
ואם ייהרס יכולים להרשות לעצמם לומר – לא נורא, נקנה חדש
או לא נורא, נסתדר בלי
אנחנו יותר רכושנים – כי אנחנו יותר מרגישים את ערך החפץ שקנינו
כך לדעתי
אני חושבת שזאת התשובה. וזה באמת חבל ועצוב, מזדהה עם התחושות של הפותחת, נתקלתי בזה גם.
לעומת זאת אני משתדלת, כשיוצא לי, לתת דירה לשבת וממש לא חולמת לבקש כסף,(גם לא מרגישה שהבית שלי כזה בונבונירה לבקש עליו כסף כאילו הוא סוויטה :))
כמה וכמה נתנו לי דירה לשבת בשמחה בלי לדבר על כסף, אע"פ שאנחנו שכונה חדשה וכולם משלמים פה משכנתאות. לזכותם יאמר…
זה לא רק שאנשים מנסים להרוויח מן הצד מהשכירות, קחי בחשבון שאנשים גם לא רוצים להיות "חייבים" לצד השני או לא נעים להם ולכן הם מציעים כסף,
אנשים גם התרגלו שעל יד 2 משלמים ולכן הן הציעו לך(הן לא מודעות לכך שאין לך צורך בזה ושלא אכפת לך לתת/להשאיל בכייף)
דווקא לגבי תחפושות אני חושבת שעדיין מקובל להשאיל ולתת בלי תמורה.
קבוצת המייל השכונתית שלנו לא נחה מבקשות השאלה והצעות, וגם במשפחה.
אישית ארון התחפושות שלי התרוקן השנה מ 5 תחפושות איכותיות שידעתי שלא יהיה לנו בהן צורך בשנים הקרובות ועל אף שהן מושקעות יחסית נתתי בשמחה.
איפה זה כן מפריע לי? קניתי לבכור שלי תחפושת של כהן גדול לפני 3 שנים, סופר מושקעת ויקרה. הבן הבא בע”ה צריך קצת לגדול עד שיוכל להשתמש בה ובינתיים השנה הולכת התחפושת לאחיין שלישי…
נכון שהתרעתי שכל נזק באחריות של המשאילה לתקן לפני שמחזירה, והסברתי איך לכבס וביקשתי לשמור ועדיין… מפריע לי שכ”כ ברור שהתחפושת צריכה לעבור מאחד לשני. אם את מתקשרת לבקש לי לא יהיה נעים לסרב, וכשהבן שלי יגיע לגיל הוא יקבל תחפושת משומשת שעברה 4 בנים סוערים לפחות…
הוצאתי 300 ש”ח על תחפושת, גיסתי היקרה. אולי תביני את הרצון הטבעי שלי לשמור עליה לבן הבא במצב חדש?
וכמוני כמוך, אני אברכית מן השורה שלתחפושת כהן גדול היתה מוכנה להשקיע במחשבה שהיא תשמש אותנו לאורך שנים.
אז אולי זו הסיבה לשינוי, כי אם הייתי מבקשת סכום כסף מכל גיסה, כזה שיאפשר לי לחדש כשאצטרך הייתי משאילה בלי כאב לב.
סתם כדי שלא תדאגו- בסוף עשיתי עם עצמי עבודה, תליתי לי שלט וירטואלי של גמ”ח, זה הגמ”ח שלנו וטבעי שהוא עולה לנו כסף. ואז הרמתי טלפון לגיסה שחיכתה לשמוע אם התחפושת תפוסה השנה (זה מה שמכרתי לה עד שאחליט עם עצמי…) ונתתי לה את התחפושת ואת ההרגשה הכי טובה בעולם.
וסליחה שיצא ארוך, בסוף כאן המקום לפרוק. גם כי זה אנונימי, גם כי זה מרחב מאפשר! תודה ל’שבי רגע’!
מהממת!!! את גדולה בעיקר על העבודה הפנימית האמיתית
נתת מתוך בחירה ובעז"ה כשהבן שלך יצטרך יהיה לך או את מה שקנית(וישאר טוב) או מזומנים לחדש…
ואגב שאולי הוא בכלל לא ירצה להשתמש בזה ,שזה גם קורה…
אני חושבת שהסיבה היא קצת שונה
פעם אנשים היו מלווים בחינם וכולנו יודעות שלא כולם כמוכן שנזהרות על רכוש של אחרים.
אז כן- אנשים היו נותנים בשמחה דברים יקרים ומקבלים בחזרה שברים וסמרטוטים
או היו נותנים את הדירה לשבת והיו מקבלים בחזרה חורבה מלוכלכת ודביקה
זאת הסיבה שאנשים התחילו לבקש כסף. כי כשאדם משלם על משהו, כשזה כואב לו בכיס אז פתאום אכפת לו.
לאחרונה אני רואה שגם כשאנשים משלמים כסף- הם "מרשים לעצמם"
כי הם שילמו- אז מותר להם הכל.
אני חושבת שהיום דברים ממש נהרסים.
מעגיפה לשלם ולא להחזיר
תלוי מה הסכום שהשקעת בתחפושת.
אני למשל קונה לפעמים משהו, שמראש אני מתכננת שאח"כ אמכור את זה בחצי מחיר.
מה, אני רוטשילד? רק אני אקנה ואשקיע ואחר כך כולם יקטפו בחינם את פרי עמלי?
נניח שבת אחת התחפשה לכלה והשניה לשושבינה, השקעתי בביגוד ובאביזרים ובנעליים, ובהחלט אני מתכוונת למכור את זה אחר כך ולהחזיר לעצמי חלק מההשקעה.
זה נהנה וזה לא חסר.
המקבלת גם נהנית שהיא מקבלת תחפושת מוכנה, בלי התרוצצויות ובחצי ממה שאני שילמתי.
אז מה? לא רואה בזה פגם של חסד.
ותאמיני לי שאני עושה הרבה חסדים "חינמיים" במקומות אחרים.