על נסיעות, הופעות ומה שביניהן

’אחרי שתעברי את הטסט – סעי כמה שיותר. אל תפחדי. 

נסי לצאת לכבישים מרכזיים בתוך העיר לאט לאט עד שתתרגלי’ 

נאמה המורה שלי לנהיגה בטון מרגיע.

הסתכלתי עליה דרך המראה והבנתי שהיא לא הפנימה עם מי יש לה עסק…

יום אחרי שקיבלתי את הרישיון כבר נסעתי שעה וחצי עד בית הארחה יגור בצפון למופע, וגם לקחתי טרמפ חברה על סף לידה (לה ולתינוק שלום).

באותה נסיעה גם השארתי בטעות אורות דולקים, הרסתי את המצבר, וחיכיתי שעה וחצי ל'ידידים'.

מאז הספקתי לחרוש את כבישי ארצנו לאורך ולרוחב, צפון ודרום (לפעמים גם וגם באותו יום),

לשרוט את הרכב באלפי מקומות, לפנצ’ר 4 גלגלים במקביל (גברת לא שמת לב שעלית על דוקרנים?) להיתקע ברכבים חונים ולהשאיר פתקי התנצלות, לעקם ספסל של עיריית בני ברק (כן, זו אני), לעקם גדר מדרכה של עיריית חיפה (כן, זו אני),

לקחת חלק בתאונת שרשרת מלחיצה, ובקושי עברה שנה.

ולמה כל כך דחוף היה לי לנהוג בעצמי?

בגלל הדרייברים.

יש את הנהגות. הן לא מפסיקות לדבר, ואני, למרות הצורך הנואש לשקט – לא יכולה שלא להתעניין בשלומן ולהיות חביבה.

יש את ההוא שיעצור כמעט בכל תחנת דלק כדי לתדלק את עצמו עם אספרסו. 

יש את הג'נטלמן שיקום ויפתח לי את הדלת וישאל מה שלום ילדיי ובעלי, ואיזו הופעה יש היום.

ישנו ההוא שמאד אוהב להתכתב בווצאפ תוך כדי נסיעה (וכמה אומץ אני צריכה כדי לבקש ממנו להפסיק).

אבל לעולם לא אשכח את ליאור הנהג. 

יוצאת מהופעה גדולה כזאת בבנייני האומה, כל הדרך החוצה למונית עוצרות אותי נשים ובנות להגיד שלום ותודה ולתת חיבוק,

הנהג מחכה בסבלנות – ונוסעים. 

באחד הרמזורים ביציאה מירושלים אני רואה ברכב לידי את הזמרות שהיו איתי על הבמה. הן כמובן פתחו את החלונות ונופפו בהתלהבות,

אבל ליאור הנהג,

באבירות רבה,

פנה אליהן וגער בהן – 

בבקשה תניחו לאומנית! היא עבדה היום קשה, תנו לה להגיע הביתה בנחת… 🙂

הופעות עבורי הן מפגש חברתי אקסטרימי, שדורש ממני הרבה אנרגיות וזמן הטענה לפני ואחרי,

לכן אחרי שנים שכאלה בהן תחזקתי קשרים קרירים אך הכרחיים עם כל הנהגים של חיפה –

סוף סוף בעלי נכנע,

פרשתי כנפיים,

חיממתי מנועים,

ונסעתי.

היום אספר לכן על כמה מהנסיעות המכוננות בחיי עד כה:

1. המופע המהמם במודיעין עילית –

יצאתי מהאולם מבסוטה, המון עיניים טובות ושמחות אמרו לי שאני מהממת כל הדרך לאוטו,

נכנסתי מעדנות למושב הנהג, אמרתי לכולן תודה, תודה, אמן, אמן, דרך החלון, וברוורס אצילי ומלא פאסון יצאתי מהחניה- – ונתקעתי אנושות במשאית שחנתה מאחורי.

2. הופעה לנשות הייטק בירושלים –

המפיקה מקבלת את פניי ואומרת – 'שירי, אני יודעת כמה את צריכה שקט אחרי הופעות, אבל! היא לא תדבר איתך מילה! היא תשב כל הדרך ותשתוק! מבטיחה! היא חייבת שתיקחי אותה טרמפ לחיפה בחזור'.

ארגנה לי מצווה, וגם הבטיחה שהמצווה יודעת לשתוק. שיהיה.

בסיום ההופעה מגיעה הטרמפיסטית (המהממת, שלא יהיה לאף אחת ספק!) 

מתיישבת,

ומשם קאט לשעתיים אחרי, שאני עם ראש הולם וגרון יבש יודעת את כל קורות חייה, כולל סיפורי לידות מתכונים וכמה היא מרוויחה בחודש.

3. הופעה נוראית (לא מגלה איפה) לארבע מאות נשים שרק חיכו לצפות בסרט של דורית ארליך ומאד לא עניין אותן לשמוע אותי שרה. 

נגמרה ההופעה, נכנסתי לאוטו, נסיעת לילה שקטה שכזאת, ושרתי לי בקולי קולות שיר שכל כולו קנאה צרופה בדורית ארליך וכעס על נשים שמעזות לא להקשיב לי. 

השיר הזה מוקלט. יש לי אותו עד היום. תענוג צרוף.

וגולת הכותרת:

4. אלול תשפ"ד, ימי הרחמים והסליחות –

אחרי מופע אלול ירושלמי, שתי חברות לוקחות אותי לסליחות ברוב עם. אני יושבת נפעמת בעזרת הנשים, סביבי כולן מתייפחות לתוך הסידור, מתחננות על חייהן. הלב שלי יבש.

אומרת להשם במילים פשוטות – תפתח לי את הלב. למה הן בוכות ואני לא. 

למחרת עוד מופע אלול. 

שעה מאוחרת בלילה, הכביש ריק, אני כל כך רוצה להגיע למיטה, דוהרת מעל המהירות המותרת. 

סירנות מהבהבות מאחוריי, שוטר מפחיד צועק עלי, לוקח לי את הרישיון ומזמין אותי להתייצב למחרת למשפט מול קצין. 

אני מגיעה למחרת, יושבת מול קצין קשוח,

ומוצאת את עצמי,

בוכה.

בבקשה בבקשה. אל תתן לי שלילה. אני חייבת את הרישיון הזה. אני חייבת את האוטו שלי.

איך אגיע מחר להופעה בבני ברק? ומחרתיים להופעה בערד? 

בוכהההה—-

השוטר לא התרשם ממני, נתן לי טישו ושלילה לשלושים יום. 

רק אז הבנתי איך השם יתברך מדבר איתי, עונה לי במילים פשוטות ובצורה שאני אבין. לא רק הרישיון שלי בידיים שלו, אלא הכל.

אז תתן,

ואל תיקח,

ותאהב,

ותחבק,

ושיהיה לי עוד יותר טוב, 

ועוד יותר טוב.

נ.ב.

אם תראו בכביש הונדה לבנה שנוסעת בזהירות, מאותתת כיאות, נותנת זכות קדימה ובאופן כללי מדהימה – תדעו שזאת אני, ושלמדתי את הלקח. 

מה נשמע?

ממליצה על שיר שאין כמוהו לשמוע בנסיעה, עם חלון פתוח, ולתת למחשבות לעוף.

*בואי נהיה חברות!*

אם את עדיין לא ברשימת התפוצה שלי – מזמינה אותך להצטרף,

ולקבל למייל תוכן מעניין ועדכונים על הופעות,

מבטיחה לא לחפור ; )

לחצי כאן כדי להצטרף

או כתבי כותרת 'הצטרפות' ל- shirinasigroup@gmail.com