שנהיה לראש… השולחן.
– אני מצטערת, לא הבנתי איך זה קשור למה שאמרת, יעקב.
– אני לא שומע, והכנתי גם בעצמי פירוש מעניין.
– ואני מבקשת שקט, איך אפשר ככה?
– ואני מבקש קשב, לא שייך להתרכז בכזה בלגן.
– אוח, נשפך פה מיץ, לא נעים לי!'
אם את שואלת את עצמך,
היכן מתקיימת קבוצת הלמידה המעורבת הזו –
תרשי לי לאתגר אותך…
נכון, מדובר בשולחן חג של משפחת X, משפחה אחת חביבה שממש רוצה להשקיע וללמוד על החג המרומם שאנחנו חוגגים.
משפחת X, וכמוה עוד משפחות בגילאים שונים אוהבת לאתגר את עצמה וליצוק לשולחנות השבת והחג מעבר לאוכל ולזמירות גם אווירה רוחנית והנחלת ידע יהודי משמעותי.
ומה קורה בשטח?
למה זה לא מצליח?
תקופת החגים.
אווירה מרוממת,
וגם הרבה ציפיות,
במיוחד בתקופת הסגר השנה כשההורים הפכו מרצון- או שלא – למורים ומנחילי הידע.
למעשה, אפילו בלי קשר לדברי תורה ואינטליגנציה יהודית שאין זמן מתאים יותר משולחן השבת, האידיאל של כל ההורים ואף של ילדיהם ואורחיהם -הוא לחוות הווי מרומם, רגוע ושליו ובעיקר מלא שמחה, חיוניות ומעורבות.
לפעמים נדמה כי חייבים להשלים עם המריבות, כן, גם גדולים ואפילו נשואים רבים ומתווכחים.
וכן, שחובה להשלים עם בלגן ורעש.
ומה נכון?
האם הורים אכן 'חייבים' לצאת מסעודת שבת מותשים ולעיתים מתוסכלים?
פרסונה –
במתודת הנחיית הקבוצות שאני מלמדת ומכשירה-מנחות סדנאות, מורות, ומרצות בקורס מקצועי- אנחנו לומדים מושג מעניין שנקרא:
פרסונה.
הפרסונה היא דמות המנחה, וככזו יש לה גם תפיסת הנחיה.
תפיסת המנחה הינה דו כיוונית –
מצד הקבוצה – איך היא 'תופסת' את המנחה שאמורה להוביל אותה?
ובעיקר מצד המנחה –מהי תפיסת המנחה שלך?
כהורים, ובמיוחד בשולחנות שבת וחג –
אבא הוא המנחה הראשי ואמא מסייעת בהובלה.
לעיתים אבא הוא העיקר ואמא היא תפקיד בקבוצה (מתודה מרתקת נוספת),
ולפעמים דווקא האמא היא המנחה הראשית.
כך או כך,
המדד הוא תפיסת המנחה.
איך את כאמא, 'תופסת' את מקומך שם בראש השולחן?
האם הועדת לעצמך תפקיד מוגדר?
יעד מסוים אותו חשוב לך להשיג במשפחתיות הנוכחית?
כדי להשיג תוצאות מיטביות בקבוצה כל כך הטרוגנית, מעורבת, ומגוונת מבחינת מגדר-בנים/בנות, ומבחינת טווח גילאים רחב –
חובה לקחת בחשבון את הסביבה, ואת המשתנים, ולתת מענה לכל תת קבוצה, במצבים השונים.
מה למשל? ילדים קטנים (בנים או נכדים) ששופכים, ואוכלים, משחקים, וצריכים, כל אחד ועולמו שלו, וגם ילדים מתבגרים שזקוקים ליחס מסוג אחר.
טיימינג –
אילה היא מורה מחנכת, וממש אכפת לה שילדיה לא מקבלים את כל השפע שהיא מוסרת בשיעורי היהדות, חגים ועוד.
בהחלטה משותפת הקצו ההורים, זמן קבוע אחרי הדגים שבו איילה מדברת עם הילדים ומעבירה להם מהתוכן שלה. הלימוד כולל חידונים נושאי פרסים שבתיים כמו ממתקים מיוחדים, כשאמא מנצחת על המלאכה ועל סדר היום.
ההספק הוא מינורי לעומת הכיתה, כי מתברר שהתפוחים נפלו קרוב לעץ וגם הם רוצים להתבטא, אבל איילה רגועה, יש תוכן מהותי בשולחנות השבת והחג.
אם כך, הבנו שהנתון השני שיש לחשב הוא; הטיימינג – התזמון.
האם דברי התורה, הזמירות וכל השאיפות מתפרסים על פני כל הסעודה או שהגדרנו להם זמן מוגדר?
אחרי שבעצם הגדרנו לעצמנו מה תפקידנו ההוריים – כמנחי הקבוצה היקרה הזו, וכל משפחה על מה שמתאים לה.
נעבור לבחון את ההשלכות שיהיו בהתאם למשתנים.
מנחת קבוצה מומחית היא כזאת שמסוגלת להוביל מבלי להיבהל מבלגן, פטפוטים והסחות קשב.
בעיקר כי תפיסת המנחה היא כזאת שהקבוצה רוצה להקשיב ולהיות חלק ואין כאן התנגדות מהותית.
כלומר, המנחה מבינה שאין כאן משהו אישי נגדה, אלא הקבוצה, כפסיפס אנושי מורכב, כוללת בתוכה התנהגויות רבות ומשתנות.
שקיפות –
כמובן שכשתפיסת המנחה ברורה ושקופה לקבוצה כמו: עכשיו אמא מדברת, חשוב לי לספר לכם תובנה משמעותית על שמחה – שמתאימה בדיוק לחג השמחה שלנו.
נשיג גם קשב וריכוז ואפילו שקט.
זה בתנאי שהתארגנו עם הטיימינג-ארגנו את הסביבה -הצלחות מלאות וגם הכוסות, וכולם עסוקים…
לסיכום:
משפחה היא קבוצה גם בהגדרה מקצועית.
משפחה היא קבוצה הטרוגנית בשל המגדר השונה ובשל הגילאים השונים.
ההורים הם מנחי קבוצה פורמליים, ובמונח המקצועי 'פרסונה' – דמות.
תפיסת המנחה משפיעה על ההובלה שלך, ועל תפיסת הקבוצה/ המשפחה אותך כראש – כמנחה.
תפיסת מנחה מקצועית היא כזאת שמכילה נתוני סביבה משתנים וכזאת שמבינה שאין פה התנגדויות אישיות.
שקיפות היא כלי שמסייע לנו להבהיר לקבוצה מה עומד להיות ולמה אני מצפה.
טיימינג – תזמון הוא כלי שמאפשר לנו לארגן את שלחן השבת והחג עם זמנים מוגדרים לדברים חשובים של דברי תורה, פירושים, סיפורים וזמירות, בהתאם כמובן למצב המשפחה.
שתהיה שנת משפחתיות, שנת הובלה לטוב!
גיטי ויספלד יועצת ארגונית ומנחת קבוצות וכנסים. מנהלת 'מחלף' מרכז חרדי לפיתוח ארגוני לעסקים וארגונים.
