למה לתכנן? ממילא זה לא מצליח!

מכירה את המשפט הזה?

גם את מרגישה ככה?

תמיד בקורס כשאנחנו מגיעות לנושא התכנון, יש את זו שאומרת את זה מיואשת מראש:

"תגידי לי בשביל מה לתכנן? הרי את יודעת שדברים לא הולכים כמו התכנון. הנה, אתמול תכננתי לסדר את הארון/ לאפות עוגה/ לצאת לקניות ולא הצלחתי. הקטנה שלי הרגישה לא טוב, ובכתה בלי הפסקה. כל אחרי הצהרים היא היתה על הידיים. פלא שלא הספקתי כלום?"

או:

"תכניות? זה מתאים אולי לנשים בפנסיה. איך בבית עם ילדים קטנים אפשר לתכנן משהו? הרי אני כל הזמן רק סביבם!"

מה את אומרת?

אפשר לתכנן או אי אפשר?

ואולי נחדד את השאלה:

כדאי לתכנן או אולי לא כדאי, כי זה ממילא זה לא מצליח?

???

כמה נקודות למחשבה:

1.  קודם כל, תכניות לרוב כן מצליחות – 

הנה לדוגמה –

אם למשל תכננתי בשעות הערב, אחרי ההשכבה,  לבשל סיר עם קציצות, ולצורך כך כבר בשעות הבוקר/ צהרים  הוצאתי את העוף הטחון, הפשרתי אותו על השיש, בדקתי שיש בבית את המצרכים הנחוצים, שטפתי את הסיר שעמד במקרר עם שאריות יום האתמול וארגנתי הכל לבישול, כשמגיע הערב ושקט משתרר על הבית- בדרך כלל התוכנית תצליח. אני אכן יכולה לעמוד לבשל.

מתנגדות או מיואשות התכנון יוצאות מנקודת הנחה: "זה ממילא לא יצליח", והאמת היא שתכנון חכם, פשוט ומאוזן – לרוב כן מצליח. 

לרוב כן יהיה ערב שקט או לפחות שקט בחלקו, לרוב – את כן יכולה להצליח בשעות הערב להעמיד סיר קציצות. וכן, גם שקט חלקי או יחסי יספיק לזה. אם רק תכננת את זה מראש.

2. תכניות צריכות להיות ריאליות –

אם תכננתי לבשל סיר קציצות בערב, התוכנית ריאלית, ואני יכולה לעמוד בה. אבל אם תכננתי לבשל שבע ברכות שלם בערב – אז ספק כמה התוכנית ריאלית ונכנסת לזמן שלי.

3. וזו נקודה חשובה מאוד לשים אליה לב –

לתכנן זה משתלם תמיד. בין אם התוכנית שלי הצליחה, ובין אם לא.

לדוגמה –

נניח שכדי להגיע לשבת בזמן וברגיעה תכננתי שבכל שבכל יום רביעי אני קונה את הקנייה הגדולה של ערב שבת.  כך שביום חמישי, כשאני נכנסת למטבח לבשל, יש לי עופות, דגים, פירות, ירקות, מצרכי יסוד ותבלינים, הכל זמין ומוכן להכנות לשבת.

כך הוא התכנון הקבוע שלי, ולרוב הוא עובד מצוין, והנה הגיע יום רביעי בערב, ויש אירוסין או חתונה של אחיינית קרובה, או יום רביעי בערב וחלילה ביליתי במיון עם אחד הילדים.

אז הנה – היה לי תכנון והוא לא הצליח. הנה – תכנון שלא מצליח.

(בסוגריים: כדאי לשים לב לעובדה שאם שני ימי חמישי התכנון לא מצליח, אבל שנה שלמה זה עבד לי כל שבוע מחדש, מה שאומר שתכנון לרוב כן  מצליח… אבל נניח לזה רגע – ונחזור להווה)

התכנון לא הצליח, אז למה גם כאן הוא שווה?

כי אני יודעת מה לא היה.

אני יודעת שתמיד בחמישי בערב כשאני נכנסת למטבח, מחכה לי מטבח מאובזר עם כל חומרי הגלם שאני צריכה. הכל מוכן ורק ממתין לי.

אבל הנה. בשבוע הזה בגלל שהלכנו לארוסין או למיון, אם אני לא אטפל בזה, אני אגיע ביום חמישי בערב למטבח ריק.

אם היה תכנון – אני יודעת מה חסר.

ואז?

אם אני יודעת מה חסר, אני יודעת מה צריך להשלים פה. 

אני אערוך את הקנייה בחמישי בבוקר/ בחמישי בצהרים/ אשלח את הבת שלי/ אבקש מבעלי/ אזמין בטלפון/ וכו'.

במקרה של רביעי בערב תפוס מראש, למשל: ארוסין או חתונה אני יכולה גם להקדים את התכנון. אולי השבוע אבצע את הקנייה לשבת בשלישי בערב? ברביעי בצהרים? ברביעי אחר הצהרים?

הנקודה המרכזית היא:

תכנון משתלם וחשוב מאוד גם כשהוא לא מצליח, כי אני יודעת בדיוק מה תכננתי, למה הוא חשוב, ואני יודעת מה עלי להשלים.

הצלחות : )

נמאס לך להגיע לכל דבר רק ברגע שאחרי האחרון?

לחצי כאן עכשיו>>> וקבלי מתנה בחינם:

חמישה פרקי סיפור מרתק + חמישה קלפי פעולה פרקטיים

ליצירת שינוי ליום יום רגוע ומספק.

חסום לך? לחצי כאן.