למה זה קורה לנו?

אני חושבת שיש דרך לצאת מכאלו דברים בצורה יפה, גם אם מדובר במשהו שהוא אסור באמת (בוא נלך על הדבר הכי קיצוני – ילדה שהביאה סוכריות ללא הכשר לחלק לחברות לרגל הולדת אח)
אפשר למצוא דרך.

שמעתי פעם סיפור מאוד יפה לא זוכרת בדיוק את הפרטים, אז יתכן שלא אדייק, אבל המסר נחרט בי חזק מאוד.
היה פעם רב שהגיע עם התלמידים שלו לאיזשהו קידוש של מישהו מהקהילה או משהו כזה, והיה להם חשש אמיתי על הכשרות של המאפים, ואף אחד לא אכל.
הרב ראה את הדבר וחשש מאוד שבעל השמחה לא יפגע, ואז אמר לחסידים שלו:
"אהה, גם אתם מחמירים כמוני שלא לאכול לפני תפילין של ר"ת? אבל כאלו עוגות אי אפשר להפסיד, לפחות תקחו איתכם"
מייד לקח הרב כמה עוגות והניח בכיס, ואחריו עשו כל החסידים וכך בעל השמחה לא התבייש והם לא אכלו מהעוגות.

צריך לפעמים להיות חכמים.
אני לא דנה את הגננת, כי יכול להיות שהיא לא מאוד יצירתית, או שבאותו רגע היתה לחוצה מהתגובה של ההורים או סתם לחוצה עם הילדות בגן וכו'
אבל אנחנו לעצמנו נזכור, שעם קצת יצירתיות ומחשבה אפשר למצוא דרך אמצע לא לפגוע וגם לשמור על העקרונות שלנו.

היחס של כל הלא-חסידים ליום הזה מאד מאד מורכב.
מי שתקרא על מה נוצר היום הזה בהרחבה, תבין מיד למה.
בכל מקרה – הגננת וודאי יכלה להיות חכמה ולתת לילדה לחלק כי "יש להם יום שמח היום" ולהחליק את זה בצורה אלגנטית.