לילד שלי יש בעיה, כנראה רגשית

שלום,
אולי תגובתי תהיה פחות פופולרית, כי היום על כל דבר מפנים לטיפול ואני פחות בעניין של טיפול רגשי אלא של יותר יחס וזמן אישי עם ההורים, כמו פעם בדור הישן שעוד לא היו פסיכולוגים אלא יותר מטאטי רחובות (מדברת על פשטות היום יום ולא חלילה מצוקה עקב אבדן ח"ו או משהו חמור).

עברנו דבר דומה עם ביתנו באותו גיל, שהראתה סימני מצוקה וחוצפה שלא מאפיינת אותה. אחרי שעברנו תהליך בבית של יותר תשומת לב אליה ואהבה היא נפתחה וגילינו שעברה – חרם!!!! ילדה אחת שנראית "תמימה", חביבת המורות פשוט התעללה בה במשך תקופה ארוכה, לקח לה כמעט חודש עד שהעיזה לספר. בחודש הזה ראינו הידרדרות מטורפת בהתנהגות, עברנו סיוט כהורים עם שיחות של פעם ביומיים על המנהלת והיועצת, פשוט התשה. עכשיו העברנו את המידע לבית ספר שיטפלו, ותוך כדי מחזקים אותה ומחזירים לה את החוסן הנפשי. הגענו למצב שהבית ספר הציב לנו אולטימטום של טיפול רגשי או הנחיית הורים. עכשיו העברנו את השרביט לבית ספר שיטפלו בדחיה החברתית כלפיה.
רואה שיפור עצום בבית בימים האחרונים..בבית ספר היא עוד לא הכי בתלם אבל אנחנו מאמינים בה, שתחזור לעצמה אחרי התקופה הקשה.

הייתי מדובבת את הילד ובודקת אם מישהו מאים עליו או מציק לו…ובמקביל לשדר חום, אהבה ואמון, כמה שיותר זמן אישי עם ההורים, לפנק, לשים לו צופר בתיק ליד הסנדביץ…כדי שיפתח לספר מה עובר עליו. אחרי תקופה של אמון ורוגע בבית, היתי מטפטפת חינוך, אבל בנועם….

דוגמה מהיום, המנהלת שלחה מכתב על חוצפה חמורה שביתנו עמדה על השולחן בכתה ועשתה כל מיני דברים. אם פעם הייתי מגיבה על זה בעונש, כעס ותקיפות. פשוט דיברתי ברוגע ותחקרתי מה קרה שם, פירגנתי שהיא הודתה במצב, אמרתי שזה לא מתאים לה להתנהג ככה. ואז אמרתי שהיא צריכה לכתוב מכתב סליחה ולקנות שוקולד קטן, אני ישלם על השוקולד ואם חלילה וחס זה יקרה שוב, ואני מאמינה שלא, היא תצטרך לקנות מכספה (כי למה שאני ואבא נשלם על דברים שהיא טועה בהם…לא פייר…לא שאכפת לי לשלם רק חינוכית שתבין שזה אחריותה).

היא כתבה, תמסור מחר למורה, למראית עין נראה שזה חינך וחלחל…וגם ראתה אכפתיות כלפיה יחד עם גבול..

אני מקוה שאני בדרך נכונה, אם נראה החמרה נשקול טיפול מקצועי, בינתיים נראה שאנחנו בריפוי. בע"ה!

בהצלחה!!