שתזכי לעמוד (שוב) מתחת לחופה

כמה פעמים עמדת מתחת לחופה?

אני רק פעם אחת

בינתיים.

אל תבהלי. אמרתי את זה גם לבעלי,

איחלתי לו שנעמוד עוד פעמים רבות תחת החופה

והוא אמר אמן.

תגידי גם את.

ושלא תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך.

כלה. הייתי פעם.

עמדתי תחת חופת קטיפה תחת שמים שחורים

כוכבים שם זוהרים

פתוחים כל השערים.

ושפתי מרחשות תפילה.

וסביבי מרחפות נשמות ילדי.

ומיום עומדי תחת החופה

דעתי טרם התיישבה

בעצם היא כן התיישבה. אבל על נדנדה.

רגע אחד היא רואה רק חול

ברגע הבא אופק כחול.

הרי מאז שהייתי בפינת הבובות

רקמתי את התא המשפחתי לדורות.

זה היה משחק קסום

אופוריה נטולת שיבושים.

מלבד המריבה הנצחית עם אסתי שאף פעם

לא רצתה להיות האבא

אני ניצחתי בסופו של דבר וקבעתי עובדה

אני האמא. נקודה.

אמא בחרה לה בובות בקפידה

בלונדיניות יפות עם עיניים שנפקחות או נעצמות,

לפי דרישה.

הן היו ממושמעות באופן אפתי.

מחונכות להפליא באופן סטטי.

קלעתי להן צמות.

והן לא היו מצייצות.

משפחת הבובות התרחבה בהתאמה

מושלמת למצבי הרוח והקריזה

וכשהגננת הכריזה

ילדות חמודות. כולן באות לריכוז.

הנחתי אותן במיטה

הן חייכו ללא שליטה.

כשנפרדתי מהן לשלום והלכתי לשבת במקום.

וכשהייתי נערה כולם ידעו.

שאני בונה על בית עם שולחן

עליו יתאגדו בניסי ניסים

תורה, פרנסה וילדים ממיסים

הבית הזה היה סגור בטאבו,

הייתי כלה והיה לי פתק עם שמות

ורשימות

וסידור

תפילה.

והבית הזה קם והיה לבית בובות.

והלך והתרחב הלב עם כל בובה שהצטרפה.

והסידור הזה נפתח שוב בכמיהה

כשהקטן בינתיים נהיה קצת גדול.

טומנת בו את פני מתלעלעת

כ"כ מתגעגעת

לחוויה הזאת

של בראשית ברא

צווחה אדירה

נשימה ראשונה עוצרת נשימה,

רוצה כזה אפרוח קטן

מצח מקומט

יש לו הרי משכנתא לשלם

יצור פלאי, שלם

עולם

בורא עולם

אפשר עוד אחד?

שיזריח לי את היום יום

מזריח לילה לילה.

2 בלילה

נתלשת מהמיטה בחצי מוות קליני,

ומה לך תליני

זאת את שביקשת עוד כאלו לילות לבנים

זו את שביקשת הבה לי בנים

בוקר עייף, שמה תיק על כתף

רגלי ג'לי, מוחי צמר גפן דביק

ולא מבינה למה התפתיתי לאכול מעץ הדעת

זה סתם פתטי שהדעת מתנדנדת קשות או קלות.

יום אחד אני יושבת

ועיני אגמים שמסמאים את שדה הראיה

הבן שלי, זה שעשה לי בצ'פר

עם כתר

על הבמה

זורח כחמה

וקולו הדבשי הולך מקצה האולם עד קצהו

טהור. מתעסק בקורבנות

ויקרא

ואקרא לאלוקי, אני רוצה עוד כזה ילדון

הטהור הזה וכל אחיו הטהורים משתוללים

עם "רוצים כאן ועכשיו" מוצץ בקבוק

שעת איכות

משהו לנשנש

משהו לקשקש

והנערה, היא לא מבינה השתנות של פונקציה אלגברית

אני חושבת שאני אלרגית

לקולות שמשתנים בדציבלים שונים.

ולרצונות שונים

תפסיקו למשוך זה לזה בשערות

לא עומדת בקצב המאורעות

אשה דעתה קלה

כבר אמרתי? אהה

והדגמתי והוכחתי.

היא לא יודעת ממש מה היא רוצה

היא רוצה רק בנות!

חרוצות מתוקות, עמוקות

רק הן מבינות על מה היא מדברת.

על מה הן מדברות?!

בשצף, קצף איבדתי את הרצף

רוצה רק בנים!

תכליתיים ממוקדים

ובעיקר לומדים

מגיחים הביתה לרגעים בודדים

ולא! לא בוזזים מחיי שעות ארוכות על קניות מתישות

ואין לבטים ואין

מבטים בראי

רק בנים.

עם השנים והזמן החולף ומצב הרוח המתחלף

אישה בעלת דעת קלה, באופוריה קלילה

חושבת שהיא רוצה

תאומים. בעצם שלישיה.

למה לא בעצם?!

זה אחד פלוס אחד. נכון, זה מבצע–

אבל זה נחת בכפולות.

והשנים עפות

וזה כ"כ מתוק.

ומאתגר.

קצת עומס וזהו. זה עובר

עד החתונה.

התאומים או השלישיה

יעזרו זה לזה

יעסיקו זה את זה

וינקו יפה יפה

את כל התריסים

בערבי פסחים.

אומנם אישה דעתה קלה

היא לא ממש יודעת מה היא רוצה

אבל! חשוב לזכור ולהבין שבינתה יתרה

והיא תמיד תמיד רואה את העתיד ואת הרך הנולד

ואת לוח השנה והיא אסטרטגית מעולה

רגע,

מתי ובאיזה יום בשבוע התינוק הזה יהיה בר מצווה?

מגלגלת עריסה שקופה במחלקת ילודים

ומחשבנת איך זה יהיה

להתארגן לאירוע כשאין לימודים

אשה מבינה שאם יהיו לה בבת אחת

בת אחת ועוד אחת ועוד אחת –

עוד 10 שנים היא תרוץ בין הכיתות

תשאב נחת בכפות מכל הפיות של המורות

אשה בינתה יתירה,

היא לוקחת הכל בחשבון הריקן

כאן ועכשיו

היא תפתח עסק תוסס, מפרנס

היא תתבסס

שתוכל להשקיע לכל ילד וילדה – דירה

או לכל הפחות בשוק ההון באיזו קופת חיסכון

משתלמת.

הרי מי שטרח בערב עייף, יאכל בבוקר בכיף

ילדים זה עסק יקר

יקר. ומשתלם.

תגידי את האמת, יש אושר יותר שלם

מלשבת בשנות השמונים

מוקפת בנות, בנים, נכדות, נכדים, נינות, נינים

יש פוליסה יותר בטוחה ממשפחה ברוכה?

והרי כאן המטרה מקדשת את כל האמצעים

שישנם ושאינם?

דבר אחד היא לא לקחה בחשבון

למרות שהיא אשה מתוכננת והיתה לה רשימה

וההזמנה מפורטת ותפילה לוהטת.

כל הנערים וכל הנערות,

כבר עמדו איתה תחת חופה אחת

לפני שנים רבות.

ויום אחד תעמוד אישה שלא ממש יודעת מה היא רוצה,

שוב תחת החופה

שתחת שמי קטיפה שחורים

כוכבים שם זוהרים, פתוחים כל השערים

והיא מסתחררת כולה עם ביתה הכלה.

ועל אף שמוחה מעורפל

ואין לה באותו רגע יישוב בדעת,

היא מבינה טוב מאד

ונפשה יודעת מאד מאד

מהי תמצית השאיפות

ואיפה תמיד היא רצתה להיות.

פמוט בידה, להבה בליבה,

היא רואה שם עולם הזה ועולם הבא.

ובית הבובות החדש שקם היום

בעמל, יזע, תפילות חמות ודמעות

ופתק עם שמות. והמון רשימות.

הוא סגור כבר בטאבו.

על שמה.

תנוח דעתה.