סבתא שלי – סבתא מילי, שגדלה בעיירה קטנה בשם 'דמק' בהונגריה, לא למדה בבית יעקב.
בכפר עם שתי משפחות יהודיות בלבד, לא היה בית יעקב, גם לא בסביבה.
אבל גם לא היה צורך.
סבתא ינקה יהדות שורשית ומחוברת בבית.
שאלנו אותה פעם מה הם עשו בתשעה באב, והיא סיפרה איך אמא שלה הייתה יושבת על הרצפה,
וארבע בנותיה סביבה, ביניהן סבתי.
ומה עשיתן?
ישבנו על הרצפה, אמא קראה מה"צאינה וראינה" סיפורים, וכולנו בכינו.
בפשטות, ישבו ובכו.
ככה זה.
כבר אלפיים שנה, בכל ארץ, בכל מקום, יהודים יושבים על הרצפה ובוכים.
השנה נראה שגם אנחנו למדנו לבכות…
בגנזך קידוש ה' קיבצו תמונות של יהודים בגלות שמתאבלים בתשעה באב,
כולל עדויות של ניצולות שואה על תשעה באב גם במחנות ההשמדה.
את התמונות והעדויות המרגשות אפשר לראות באתר של גנזך קידוש ה' >>>
