נורות אזהרה בגיל בית הספר/ חלק ב'

בטור הקודם דיברנו על מי צריך אבחון ולמה בגילאים המוקדמים, בטור הנוכחי ניגע בגילאי בית הספר.

בית הספר או החיידר הם קפיצת מדרגה משמעותית בחיי הילד – הדרישות עולות בכל התחומים ואיתן גם הערנות כלפי חריגות. אם עד עכשיו לא שמעתם מילה מהגננות, המורה של כיתה א' עשויה להפתיע אתכם. ילדי כיתה א' נדרשים ללא מעט: קשב ממושך, יכולת דחיית סיפוקים הולכת וגדלה (לדבר רק בהצבעה, לבקש לצאת לשירותים, לשתות בהפסקה), מיומנויות ארגון ותכנון (להכניס את מחברת תורה, להוציא ספר חשבון וקלמר), מילוי הוראות שמתווכות פחות ופחות, מוטוריקה עדינה, כישורי שפה ומיומנויות חברתיות הולכות ומסתעפות. וזה לא נגמר שם. 

אם את קוראת את הטור הזה, זה אומר שלמדת לקרוא וזה בהחלט ראוי לציון. כשבני ה-7 מצליחים במשימת הפענוח המורכבת המכונה – קריאה, עלינו לחגוג ולצהול. אבל ככל שהם בהתפתחות תקינה ולא הראו קשיים מיוחדים עד עתה, סביר יותר שפשוט נמשיך לנשום סדיר. 

סימני החריקה הנפוצים לאיתור בבית הספר, הם קשיים ברכישת הקריאה. כיוון שכל איחור ברכישתה עלול להוביל לצבירת פערים, הצוות החינוכי ממהר לאתר ולטפל. כשהצוות מפציר בהורים לשנן מדי יום – הוא לא רק רוצה לקדם את הקריאה של הילד, הוא גם רוצה לוודא שאם שינון לא יעזור ותידרש התערבות נוספת, לא נאבד זמן יקר. 

תמרור אזהרה נוסף שמונף במהירות, הוא תמרור הקשב. ילד אימפולסיבי יזכה בלא מעט תשומת לב כבר מהיום הראשון של השנה. אם ישנה התנהגות תוקפנית ופוגענית כלפי חברים, או אם הרב'ה יתקשה משמעותית ללמד בנוכחותו, ניתן לשער שתזומנו למוסד בהקדם. במקביל, פחות סביר שתבקרו בבית הספר מיד בתחילת שנה אם לבת שלכם קשה להשתלב חברתית, או אם לבן יש מיומנויות גזירה חלשות.

חשוב לזכור – הצוות החינוכי אינו מומחה באבחון. כל מורה לפי כוחה וכל רב'ה לפי הידע שברשותו, משתדלים להסב את תשומת הלב ההורית לטעון בדיקה. אם מעולם לא קיבלתם מהם טלפון, זה לא אומר שהילד שלכם לא זקוק לאבחון. יתכן שהוא פשוט לא נוגע בנקודות הרגישות הנפיצות?. 

לכן, מומלץ לפנות אל הצוות החינוכי מיוזמתכם. לשאול לגבי תחומים שמעוררים בכם ספק או פשוט להתעניין מעבר ל'הכל בסדר' ו'הוא קורא בשטף'. לדוגמא, בררו מה מצבו החברתי, האם הוא משחק עם חברים? תוקף ילדים? כיצד הוא מתמודד רגשית עם אכזבות? האם הוא מרבה לבכות או לכעוס בכיתה? האם היא קשובה בשיעורים? מתעסקת בחפציה? האם היא ממלאת משימות בהצלחה? כיצד היא משתתפת? האם נראה שהיא מרגישה בנוח בכיתה, עם הבנות והמורות? 

מובן מאליו שהצוות לא מאחסן את כל הפרטים האלו במוחו, אך עצם השאלה מעוררת לתשומת לב. מובן עוד יותר, שאין מטרתי להלאות את הצוות החינוכי, אלא לעודד שותפות הורה-מורה שתפרה את הידע הקיים על הילד, תעמיק את ההיכרות איתו, ותאפשר בעת הצורך לפנות לעזרה הנדרשת.

בנוסף, על ההורים 'להחזיק ראש'. הילד שלי הוא ברשותי, ואף איש מקצוע לא אכפתי וערני כלפיו כמוני. ילדים לא מעטים 'התפספסו' על ידי המערכת, כאשר ההורים בטוחים שאם אין תלונות אין בעיות. למורה יש תפיסת רוחב של עשרות ילדים בכל רגע נתון, אך רק להורה יש תפיסת עומק ואורך של הילד שלו. 

עם הזמן, דרגת הקושי הולכת ועולה –  מבחינה לימודית, ישנה הישענות רבה על זיכרון ועל הבנה מופשטת. מבחינה חברתית, ההתנהלות נעשית מורכבת יותר ומצריכה מיומנויות משוכללות יותר. כמו כן, ישנה ציפייה הולכת וגוברת לוויסות עצמי.

טרם כל אבחון – מומלץ בחום לבצע בדיקות ראיה ושמיעה לפני העלייה לבית הספר. זמן זהב עלול לרדת לטמיון בשל קוצר ראיה לא מאותר או לקות שמיעה לא ידועה.  

ועכשיו,

למה במיוחד כדאי לשים לב?

• ילד עם קושי משמעותי במשמעת ובדחיית סיפוקים. 
• ילד שמתקשה בהבנת סיפורים ובדיחות.
• ילד שמתקשה להתלבש בעצמו ובשמירת חפציו.
• ילד שנמנע מלדבר בנוכחות זרים או מדבר בלחש, חושש מפרידות ומרבה להיצמד להוריו.
• ילד עם נוקשות פסיכולוגית שאינו מצליח להסתגל לשינויים ולחידושים.
• ילד עם בעיות גמילה – הרטבת יום, לילה או הצטאות.
• ילד שנקלע לקטטות לעיתים קרובות, נוהג באלימות או פוגענות כלפי אחרים.
• ילד תזזיתי וחסר שקט, מצוי בתנועה מתמדת הפוגעת בתפקוד שלו.
• ילד שההורים חשים שהוא 'לא איתנו'. מתנתק ונמנע.

למי פונים? 

על כך בעזרת ה' בפעם הבאה.

אביטל כהן, אמא לגיל הרך, פסיכולוגית בהתמחות חינוכית ומטפלת משפחתית

לתגובות: avitalcohen.psy@gmail.com

להצטרפות לניוזלטר שאוהב אימהות > https://lp.smoove.io/oq4w