אשמח לשמוע מנשים שהולכות/הלכו לטיפול רגשי.
אני בתקופה שברור לי שרוצה (וצריכה) מכל מיני סיבות.
מנסה לחשוב איך זה קורה טכנית,
ב"ה עם קטנטנים בבית. סדר יום צפוץ (בעלי מוציא ממסגרות, נותן ארוחת צהריים, אני חוזרת והוא יוצא אחרי זמן קצר. מניחה שעמוס כמו לכולם בשלב הזה…)
באיזה שעה ביום מכניסים את הטיפול?
אחה"צ? בייביסיטר קבוע נראה לי עול עצום, וגם ממש לא אוהבת את הרעיון. במיוחד שכולל נסיעות וכו' – לוקח כמה שעות.
בוקר?
מחויבת לעבודה. עובדת בעבודה שאין אופציה להשלים שעות (דוגמא רחוקה: משרד נותן שירות ללקוחות בשעות ספציפיות, לא רלוונטי להשלים שעות בערב, כי אין לקוחות. לא בדיוק זה, אבל אותו רעיון. אם עבדתי בשעות הספציפיות שלי – מעולה, אם לא – לא רלוונטי להשלים שעות, אולי ביום שישי שאני לא עובדת בו).
יכולה להוריד שעות בעבודה (רק אם מורידה קבוע. או חד"פ כמובן. לא משהו לשחק איתו. השעות קבועות משבוע לשבוע), יש גמישות מסוימת במס' השעות – אך כאן נכנס ענין כלכלי. גם להוריד שעות בעבודה וגם לשלם הון על טיפול? אין אפשרות כלכלית גם וגם.
יום שישי? ערב? יש חיה כזאת? אצליח למצוא מטפלת גם טובה וגם זמינה בדיוק בשעות שאני פנויה?
החיים גם ככה כ"כ עמוסים…, מתיש אותי לחשוב על מטלה שבועית קבועה נוספת.
ומצד שני – הנפש… מה יהא עליה…
וכמובן הצד הכלכלי – איך מסתדרים איתו, זו תוספת הוצאה משמעותית לתקופה ארוכה.
אשמח לשמוע מנסיונכן, בדגש על תקופה זו של קטנטנים, שגם ככה כל יציאה היא מורכבת, הלוז היומיומי עמוס, ובייביסיטר צריך מישהי מנוסה וטובה שתסתדר טוב עם פיצקאלך…
אשמח לכל מחשבה ותובנה



אגיד לך מנסיוני,
התחלתי בהתחלה בשעה מאוד תקועה (10 בבוקר) ואחרי תקופה עברתי לשעות אחרות יותר נוחות לי. תחשבי שבהתחלה בדרך כלל למטפלת טובה אין אינטרס לדחוף אותך בשעה שנח לך, בגלל שבדרך כלל הן עמוסות וכמעט תמיד מלאות עד הסוף. עם ההכרות וההתקדמות בטיפול אפשר לנסות להזיז שעות.
ובנוגע לבייביסיטר, לי היה מאוד קשה להשאיר את הבת שלי אצל בייביסיטר במיוחד שהיא בכתה מאוד ולא התרגלה מהר אליה. אבל כל הזמן שיננתי לעצמי שהטובה הכי גדולה בשבילה זה שאני הולכת לטיפול והיא תרוויח מזה שנים קדימה. וזה ממש נתן לי כח ללכת "ולהשתגע" בחיפושים אחרי בייביסיטר (אם הקבועה לא יכלה)
ובהחלט לא מופקע למצוא משהי שמקבלת בערבים רובנו עובדות מ8-4 ולהרבה אין אפשרות להגיע בבקרים.
תודה על השיתוף
לגבי מה שכתבת על השעות – ברור שלמישהי חדשה אין אינטרס למטפלת לתת דווקא לי את השעות הנוחות יותר, ובגלל אופי העבודה שלי – זה מורכב מאד:(
סתם מוסיפה משהו
מרגיש לי שבטיפול זמן נסיעה הוא לא רק חסרון
הוא זמן להתכונן, זמן לעכל
לפעמים קשה לעשות עצירה באמצע החיים לזום ושניה אחר כך להמשיך במירוץ כרגיל
מסכימה בגדול.
כשהייתי בטיפול בזום-
הייתי לוקחת לי 20 דק' לפני ואחרי זמן לעצמי. לפי הצורך שלי, לפעמים גם יותר.
בעלי ידע שזה ממש חלק מזמן הטיפול.
זמן בחדר שאני עם עצמי, כאילו אני לא בבית.
נסיעה תיקח לי משמעותית יותר מזה… וגם מעייפת אותי
איך מוצאים מישהיא בזול? אני ממש צריכה טיפול ואין לי כסף לזה, ניסתי את בית חם אבל התור ארוך ממש ואני צריכה עכשיו-אני בכללית אם זה משנה אבל לא אכפת לי לעבור קופה
לגבי החזרים על טיפול-
עד גיל 18 יש החזר מכל הקופות
אז אולי לבדוק מול רב האם מותר לתת קבלה על שם הילד-
סה"כ הילדים המורווחים העיקריים כשהאמהות שלהן בטיפול
ואם מדובר בעניין רציני לא מטופל- הם עלולים להיות הראשונים שניזוקים בפגיעה משנית
תקפצי למים.
תגידי לעצמך 'אני מטפלת בעצמי ויהי מה'.
זה הכי חשוב לי עכשיו,
הילדים שלי רק ירוויחו מזה.
זה הכבוד של הילדים שלי.
[איזה גאוה זה אמא חזקה!-תחשבי על זה..]
התורה של בעלי רק תשתבח.
אני אוכל להיות אשה שמחה.פעילה.משוחררת…ערכית!
זה מה שד' רוצה ממני.
זה עבודת ד' שלי עכשיו.
זה הנחת של ההורים שלי…
אם תתחילי לשאול 'איך לפני ה'למה',
תישארי עם ה'איך???':(
[מנסיון עצוב]
בהצלחה.
וואו
משפט חזק!!
לכל תחום בחיים
אם תשאל איך לפני הלמה, תישאר עם האיך.