בעבודה היא יושבת
אבל זה לא שהיא שם
רגשות, מחשבות
בורחות לכל מקום בעולם
בבית מתארגנת
מתלבשת מסתדרת
שלוש ארבע
ו-שוב להתחיל את הסרט…
מגיעה למלון
ישר לפגישה
אחרי שלוש שעות
חוזרת תשושה
התלבטויות וספקות
חששות, לבטים
להמשיך, להוריד
והצד השני, נראה לו מתאים?
וקשה ועצוב
ומרגיש שנמאס כבר
שוב להישאר באותו מקום
כמה אפשר?
היא שוטפת פנים
מנקה את הלב
משתיקה מדחיקה
את כל מה שכואב
כי נזכרת פתאום
קיבלה הזמנה
לחברה מהכיתה
יש היום חתונה
לובשת עקבים
ושמלה וחיוך
ועולה על הקו האוטובוס העמוס
נכנסת לאולם
כלה יפה ומוארת
החלום שלה כאן
אבל את השמלה לובשת מישהי אחרת
והיא רוקדת, משמחת
משתתפת עם כולם
למרות שהלב מתעקש לספור את הפאות של החברות באולם
ולוחש לה לראות
כמה היא "זקנה"
ובקצב הזה, מי תבוא לך לחתונה???
ולרקוד בכלל, אין לך מה לצפות
יש ילדים, בעל, יהיו עסוקות—
אם יהיו ממש נחמדות יקפצו לדקה
מזל טוב, שלום ("ונכון שאני צדיקה?!")
ועולות גם תמונות מִפגישות, ותקוות
מציפים דמיונות
ושברי לבבות
אבל יש גם קול אחר
היא יודעת, זו בחירה
להשתיק את מה שמחליש ורע
לשכוח מהכל
להאמין שיש מי שרואה
שמרגיש, ומעריך
שאת רקדת למרות שקשה
שידעת לתת מקום בלב
גם שכבר לעצמך את לא מוצאת,
לשמוח, באמת. באמת. באמת.
יש מי שאוסף את זו ההתגברות
,כמו שאוסף תמיד את דמעותיך
והוא זה שיזכור לך חסד נעורייך.
ואו! מרגש כל כך.
חזקי ואמצי!
תודה על שיקוף המציאות בצורה יפה וכ"כ אמיתית
מיוחדת.
כמה רגישות, עומק ואמת יש בך.
בודאי שהוא יזכור לך חסד נעוריך!
תזכי להכי טוב בעולם, יקרה.
תודה!
חיזקת!!
ואוו!
מזדהה כ'כ עם כל מילה.
זה מצב רווקי קלאסי:) שצובר בחובו המון!
בתור אחת שב'ה שם..
הלוואי והיה איזו מעטפת נכונה למצב הזה..
הלוואי ונשואות יקראו את זה ויעריכו את זה שמגיעים לחתונה שלהם… כמה שנשואות שמגיעות זה מאמץ פיזי להתארגן על יום ולצאת מהבית ולהשאיר את הבעל לבד ערב (כאילו לא עשה את זה 21 שנה בלעדיך אבל אוקי..) לרווקות להגיע לחתונה זה מאמץ נפשי לפעמים. שיכול קשה ממש
זה ממש לא רק לעזוב בעל! זה לעזוב בית שצריך ניקיון וכביסות ואוכל וילדים שבדיוק לא מרגישים טוב או סתם צריכים צומי מאמא
ורווקה לא מדמיינת מה חברה שלה הנשואה עושה באחרה"צ אחד שהיא בילתה במיטה….
וואו חולקת עלייך ממש ממש!!!!!
רווקה לא מבלה במיטה! תצאו מהקונספציה הזאת
כל הרווקות שאני מכירה עסוקות ממש ו-כן! זה מאמץ נפשי גדול ומותר להעריך! רווקה דווקא כן מדמיינת מצוין מה החברה הנשואה שלה עשתה כי היא הייתה נורא רוצה להיות במקום הזה….
אאוץץץ'
כואב לקרוא תגובה כזאת
תעריכי את מה שיש לך ושקטט
מאיפה התעוזה לתת ביקורת???
קטונתי…..
כל מי שעושה מאמץ לבוא לחתונה של חברה – ראוי לכל הערכה!
לא אהבתי את הזלזול ברווקות ש"שוכבות במיטה"
אפשר לתאר את העומס שלך מבלי להקטין את חברותייך "שמבלות במיטה" כלשונך.
הן לא מדמיינות את הקושי שלך,
אבל – את לא מדמיינת קצה קצהו של הקושי הנפשי שלהן!!
אם את אמא לילדים (ברבים!) והן רווקות – הפער ביניכן עצום.
מסכימההה
תקשיבו לקו למען אמהות – שבוע שידוכים
תתחילו להעריץ את הממתינות ומשפחותיהם!!!
כל מילה פנינה!