הקטנה בבית

מעריכה מאוד שהעלית את הנושא.
ראשית כל תאמיני שה‘ שם כל אחד בדיוק במקום ובמיקום שמתאים לו, אין טעויות.
שנית תחשבי על הדברים הטובים שהיו לך ולא היו לאחיותיך הגדולות, כמו חתונות של אחיות בתור ילדה/ בחורה, אחיינים מתוקים, הורים סלחניים יותר עם הרבה הרבה נסיון פינוק של המוז‘יניקית ועוד.
אני בטוחה שאמא שלך אוהבת גם את הילדים שלכם, אולי היא לא קונה להם בגדים וכו‘ כמו ש(אולי) קנתה לנכדים הגדולים, אולי היא לא מתרגשת ממסיבת סיום בגן ואין לה כח לבוא בכלל, ונכון שבסבתא צעירה קל יותר להיעזר בד"כ ועוד. אבל שוב המצב לא ניתן לשינוי. מה שניתן לשינוי זו השלמה עם המציאות ומציאת הצדדים הטובים, (תחפשי ותמצאי).
אחרי שהשלמת עם המציאות תחפשי אלטרנטיבות אולי שכנה שאת יכולה להיעזר בה, אולי אחות/ גיסה קרובה אליך בגיל שאת יכולה להתייעץ איתה, תנסי להזמין אחות/אח לסעודות שבת תשלחי את הילדים לבקר את סבתא/להתקשר, לשתף, תלכי אליהם את יותר, (על הדרך את מרויחה חינוך לילדיך בכיבוד הורים) ועוד כל מה שרלוונטי לך.

מלא הצלחות

מצטרפת, מנסיוני,

כל אחיי כבר סבים וסבתות לנכדים בלע"ר.
כשאני עושה ברית, מתרגשת ממסיבות סידור, ובת מצווה ב"ה…אין מי שמגיע או מתרגש במיוחד.
וכקטנה בפער גדול מאחיי ומאחיותי, היום אין לנו הרבה מעבר לקשרי דודים בערך ובגיל 25 התיתמתי . נשואה ואם לקטנטנים.

במשפחתי- אין חגים או ארוחות משותפת בחול המועד, אין אירוח כבר מאז שהורי נפטרו, ללא מפגשים משפחתיים או טיולים כפי שהיה במשפחה בעבר , וגם חמי וחמותי מבוגרים אז אנחנו מארחים .לעיתים. ויש מעט מפגשים במשפחה של בעלי.
מתגעגעים לימים עברו… ואכן אני בודדה ללא פינוקים (כן נכניס את ליל הסדר המי יודע כמה שוב) ואין לי למי להתקשר אחרי לידה-האמת שזה הכי שבר אותי…
חברות , נחמדות ככל שיהיו, גיסות או קולגות לא ממלאות את החסר.

במשפחתינו הברוכה ב"ה מנסים קצת לארח ולעורר עניין כמה שיותר בשבותות בבית או נופשים בשביל להתאוורר. אלו החיים.

נפתח קבוצת תמיכה?