הקונספציה. בפנים >>>

כל שנה מלמדת אותנו מילה חדשה.

לפני ארבע שנים זאת היתה הקורונה.

לפני שנה – בינה המלאכותית.

השנה, ללא ספק, זאת המילה קונספציה ("תְּפִיסָה כְּלָלִית, הַשְׁקָפָה מְסֻיֶּמֶת בְּעִנְיָן אוֹ בְּנוֹשֵׂא מְסֻיָּם, אֹפֶן הַהֲבָנָה שֶׁל עִנְיָן אוֹ שֶׁל תָּכְנִית")

המציאות הזאת של שקט מדומה, אחיזת עיניים של שקט, דממה –

שהתנפצה בשמחת תורה.

אבל אנחנו עדיין חיים בקונספציה.

כל השנה. מסתובבים בעולם שבו הרע שולט. 

עולם של אחיזת עיניים, של טשטוש, של בלבול, של אמת נעדרת.

נושמים חמצן מעורבב בדעות פוסט-מודרניות של 2024, בלי לשים לב אפילו כמה שכל זה מחלחל אלינו, כן, גם לבתים השמורים שלנו.

חשבתי לאחרונה על משהו קטן, כמה מאיתנו אומרים, בלי לשים לב אפילו: "חטופים וחטופות". איך הצליחו, בקטנה, לשרש לנו את השפה –

וזה כמובן מחלחל הרבה מעבר לשימוש הלשוני של זה.

אנחנו אפילו לא שמים לב לעומק הקונספציה:

עולם שבו צריך הרבה כסף. הרבה. ורופאים מומחים מצילים אותנו, ויועצים מומחים עם התארים הנדרשים מייעצים לנו, וספרי מודעות והעצמה רבי-מכר ממלאים אותנו,

עולם שבו הטוב והרע מתאחדים ונטחנים דק דק. עולם שבו הפניה לבורא עולם נמצאת במקום האחרון. עולם שמעריץ כסף, כישרונות, כבוד ויוקרה.

עולם של קונספציה.

עד שמגיעים הימים האלו – הימים הנוראים, ועוזרים לנו פעם בשנה, כל שנה – לקרוע את הקונספציה.

לגלות מי באמת שולט, ומי מנהל, מי מולך, ומי ממליך, לגלות שהרע זמני וחולף, לגלות את הרצון הפנימי שלנו, כן, כן, הרצון הפנימי של כל אחד מאיתנו –

ויתנו לך כתר מלוכה.

מלוכה שלמה, אמיתית, עולם של התגלות מוחלטת.

עולם שבו כל הרשעה כולה כעשן תכלה, גם הרשעה שרוצה להרוג אותנו פיזית, כמו זאת שחוסלה השבוע בלבנון, אבל גם זאת שרוצה לחסל אותנו רוחנית – כמו זאת שבמערב.

איזה זכות להגיע לימים האלו. ימי קריעת הקונספציה. ימי גילוי התוכנית האמיתית. להתגייס מחדש למטרה האמיתית של העולם, לצאת שוב, לקרב על עולם מתוקן יותר, להתקדם לקראת הטוב המוחלט והאמיתי, במהרה בימינו, אמן.