הפוכה—-

אבדה אישה, דווקא בסדר,

נראתה לאחרונה בארבע מקומות במקביל.

נדגמו עקבות בעבודה, על הספה אצל התרפיסטית של הילדה,

על המחשב,

קבלנו דיווח שבשתיים בצהריים היתה אצל הפאנית,

תוך כדי הזמינה מונית,

שלחה מייל לארבע קולגות מהעבודה,

בשתייים וחצי בצהריים נמצאה כבר בגינה עם חמישייה מהילדים,

חשוב לציין שבין לבין היא החליפה בגדים,

כן, גם לילדים,

בשש בערב כבר היתה בקורס הנחיית הורים,

בשמונה הייתה בישיבה מטעם העבודה,

חמותה מספרת שלא ראתה אותה חודשיים.

בתשע נמצאה מחוסרת הכרה,

לכונן אין מושג מה קרה,

המוצאת הישרה שהזדהתה עם הנתונים נא לפנות,

לבמה.

מה?

כל כך הרבה נשים?

כולכן הלכתן לאיבוד?

חשבתי שרק אני.

משום מה מרגיש לי לאחרונה,

שאם נשאל בפורים מה נשתנה, 

איכשהו זה יהיה גם בסדר

אנחנו חיות בדור שהכל פה כל כך הפוך על הפוך, אז,

אולי באמת הגיע הזמן,

להתנער קצת מהפוך,

לדבר ישר,

להיזכר בעיקר,

להתעלם רגע מכל רעשי הרקע,

מהקולות המחלישים,

רק אני מרגישה שאני נקרעת כל היום בין אלף משימות??

שאני נמצאת כל היום באלף מקומות, חוץ מאיפה שאני באמת צריכה להיות?

שאני עושה כל כך הרבה דברים, הפוך ממה שאני באמת צריכה או רוצה לעשות?

אישה של דור האלפיים עשרים, היא,

כל יכולה.

היא,

האמת, למה אישה?

היום כל ילדה איפשהו בכיתה ד' יוצאת כבר,

רשמית, לשוק העבודה.

מתעוררת לבוקר קשוח של לימודים מפרכים,

ואחרי הצהריים רשומה לפחות בשני חוגים, ובין לבין,

דוחפת קורס קצר במחשבים,

באנגלית היא חייבת להצטיין כי מתישהו עוד 15 שנה,

נעבאך, היא תצטרך להתחתן,

ואז, אם היא לא מתכנתת דגולה,

מה היא שווה??

איפשהו בגיל עשרים, היא לומדת לימודים שהיא

ממש לא אוהבת, תוך כדי היא עובדת, רק כי היא

חייבת לספר לעולם כמה היא מוכשרת,

באמצע היא מתחתנת ואזזזזז,

היא הופכת להיות ממש קוסמת.

היום כל אישה ברת דעת, חייבת להשתתף

לפחות בשני קורסים,

רק כדי ללמוד שם איך להיות אמהות.

או כמו שראיתי עכשיו בפרסומות –

בואי להיות המותג ההורי שתמיד חלמת להיות.

תגידו, אתן בכלל חולמות?

כאילו, אני לא יוצא לי לחלום, ואם אני כבר כן חולמת,

אני פשוט חולמת על לישווון—-

אהה,

אישה של דור האלפיים עשרים, בכלל לא ישנה,

היא רק נרדמת.

באיזשהו שלב בחיים את מכניסה לבית את ביתך היולדת

קמה לבייבי שלה בלילות, ובבוקר משכימה

להפיק לה ארוחת בוקר מהאגדות

ובזמן שהיא והתכשיט מתענגים על פשטידת גבינות

את מוצאת את עצמך רצה להסעה עם חבילת פריכיות מפורורות….

אישה של דור האלפיים עשרים,

בשעות הפנאי המעטות – קופצת לקידי שיק.

בבני ברק פשוט יש ארבעה סניפים, ויש עכשיו בדיוק

שבעים אחוזים, והיא חייבת לרוץ בין כל החנויות,

כדי להתאים סטים לכל הבנות, וכמובן גם לבנים.

היום כל המשפחות נולדו במזל תאומים.

הגרביים הם עם דנטלים,

וזה חוצה מגדרים, לא משנה שהוא רץ ברחובות עם

מכנסיים קרועות,

הגרביים נשארות עם דנטלים ומלמלות…

כבר אמרנו הפוך על הפוך,

תגידו איפה אנחנו חיות,

ואם אנחנו כבר מדברות…

מישהי מוכנה להסיר לי אחת ולתמיד את צרת הטינקו??

אני למשל רכשתי טינקו כדי שלא אצטרך לנרקות, 

מאז אני באמת לא מנקה את הבית בכלל

מאז אנחנו כל היום מנקים אותו כדי שהוא ינקה לנו את הבית

ומלכלכים את הבית כדי שיהיה סיבה לנקות איתו ואז מנקים אותו

והפרסומות עוד מספרות לכם שאין בילתו

עולם הפוך ראיתי.

את המייל הכנסנו הביתה רק לצורי העבודה

אבל ביננו כולנו מתעלמות מהעובדה שמאז שהוא

נכנס אנחנו צריכות כל היום לעבוד מישהוא צריך,

לממן לי את כל הפרסומות שאני מקבלת באנפוזיה,

ישירות למייל עשרים וארבע שעות,

היום יש לכל דבר רשימות,

לא אלו שעל המקרר,

רשימות תפוצה,

שמלמדות אותך להיות אישה חרוצה,

מישהוא יכולה להסביר לי מתי נהיה חרוצות אם מחצית מהיממה אנחנו פשוט גולצות על המייל??

ובכלל שמתן לב למשל לצורה שאנחנו מתקשרות?

כשהוא מחמיא, אני מוחה.

כשהוא מודה, אני בוכה.

מכירות את זה שהכנתם עוגה שקצרה מחמאות,

ואת מכינה עוד הפעם כולך באורות,

ופתאום כולם אוכלים ו…אין תגובות?

ואז את מתחילה כזה,

תגידו זה יצא כמו שבוע שעבר,

כי מרגיש לי כזה טעם מוזר…

ואם, הוא מסכים.

זה… הופך להיות ממש. ממש לא נעים.

מה זה לא טעים?

לא זה טעים, ממש טעים.

אז מה, מה אמרת שזה לא כמו…

לא אני אמרתי שזה טעים כמו…

יקרות, התעייפתי, התעייפתי מלהיות,

הפוכה כל כך,

מבולבלת,

מחפשת לפעמים איזה בת קול,

שתחזיר אותי,

הביתה לבפנים,

שתגאל אותי מטרוף הדעת משכרון החושים,

שתחזיר אותי להיות אישה,

של תשפה ולא של אלפיים עשרים,

סתם אישה פשוטה בלי יומרות גדולות,

סתם אישה שממתינה לו פנויה ממליון הסחות,

סתם אמא טובה בלי הנחיות ועיצות,

סתם אמא שיושבת על הספה חצי מנמנמת,

שהילדים שלי קוראים לי אמא ואני פשוט קיימת.

סוף יום,

אני חוזרת ככה הביתה שדודה, אבודה, בלי טיפת כח,

לילדים.

יושבת על המחשב, ממלאה איזה טופס, לידי ערימה

של בגדים,

ואני –

בוכה. לא כי באמת קרה משהו, רק כי אני הפוכה.

ועולה לי מול העיניים, ככה,

תמונה של אמא של סבתא שלי,

ואחריה עוד המון המון אמהות,

גיבורות מכל הדורות.

רואות אותי ככה נלחמת,

מביטות לי חזק בתוך העיניים,

ואומרות לי, אפרת,

מנעי קולך מבכי.

לדור ההפוך הזה,

היתום כל כך,

השם שלח אותך.

יש שכר לפעולתי,

כן לא רק לפעלים הגדולים,

גם לכל ה-סתם פעולות,

מיליון פעולות שמילאו לי את היום, וסתמו כל פינה,

במוח,

והשאירו אותי שפוכה, ובוכה על הספה,

יש שכר, הוא שלי, הוא שלך. אל תבכי…

פורים שמח!

ספוקן מוקלט – כאן ההקלטה >>>

אם גם את צריכה ספוקן שייגע בדיוק בקהל שלך, בשילוב שירה סוחפת,

מוזמנת לדבר איתי כאן>>>