הגיע הזמן לחיות בסדר!

אני יכולה לומר הרבה דברים על הספר של נועה שרון "הכל בסדר", אבל בתור חובבת מילים גדולה, אני אתחיל במשהו הבסיסי והפשוט: הוא כתוב מצוין. 

נועה, מעבר להיותה אשפית בארגון וסדר, היא אשפית במילים ובכתיבה, ואיזה תענוג לקרוא ספר שכתוב טוב!

והאמת…. ככל שהעמקתי בקריאת הספר, גיליתי שנועה בטעות עוסקת בסדר וארגון, למעשה הייתי משייכת אותה למחלקת הסטנדאפ. בכנות? צחקתי בקול…

שימו לב למשל לפסקה הבאה: 

"אני זוכרת את הרגע המביך שבו עמדתי מול דלת המקרר, רוצה להוציא חלב לכוס הקפה החמישית (קפה רלוונטי תמיד). שקט נדיר שרר בבית, ומבטי נעצר בדלת המקפיא; שישה מגנטים שמציעים שירותי הסעות וטנדרים ממוזגים זמינים .24/6 שירות אדיב במיוחד בנסיעות לצפון ולים המלח.

מתי נסענו בפעם האחרונה בהסעה פרטית? מתי הגעתי לצפון? אני יודעת להגיד כמה חשוב להתאוורר. יציאה לטבע מרפאת את הנפש. משתדלת להחמיא לכל מי שמפרגנת לעצמה זמני הפוגה. אבל מתי הזמנתי טנדר משפחתי?! לא מצליחה להיזכר.
לא כדאי למהר להסיק מסקנות. תמיד טוב שיש. הרי ביום מן הימים גם אנחנו נעשה את זה; נסגור על צימר מפנק, נארוז מזוודות, נחליט שהפעם אנחנו נהנים עד הסוף, בלי קמצנות, ואז כמובן נזדקק לשירותי הסעות פרטיים. כמה טוב שיש בהישג יד מספר של נהג הסעות.
מספר אחד. שניים. אפילו שלושה טוב שיש. אבל שישה מגנטים לאותו שירות שאנחנו משתמשים בו לעיתים רחוקות ממש?!"

אבל האמת שאני לא נאמנה במקרה של הסקירה על הספר הזה, אני משוחדת : )

אני פריקית של ספרי ארגון וסדר – כאלו שמקנים שיטה ודרך, לא "עשרת הטיפים המקוצרים לאשת החיל" – מאורגנים באדיבות הGPT, אלא ספרים שנותנים ועוזרים לשנות מקום במח, בלב – וכפועל יוצא גם בבית.

את מארי קונדו חרשתי כמה פעמים, וכל חומר על מינימליזם אני קוראת בשקיקה….

אז לא פלא שהספר של נועה שרון משך אותי כל כך, אבל הוא גם הפתיע אותי!

נועה, באליפות ובמומחיות, הצליחה לתאר כל מה שקורה בבתים של כולנו (טוב, שלי…), ועם צבע והומור לתאר את כל נקודת התורפה בעליזות,  

ואחרי זה – לתת בהם סימנים וכלים, וכמו שהיא קוראת לזה: תשתיות לבית מאורגן, מסודר, והעיקר: שימושי! בית שמשרת את אלו שחיים בו ולא ההיפך.

נועה נוגעת בהכל, ממש בהכל: בשמפו, בנטלה, במפות של שבת, בכיפת לילה, בסיכות, בסירים, במגנטים, בנעליים, במעילים ואפילו בכפתורים.

כל פריט מוצא את מקומו הנכון בספר – ובבית שלנו…

והנה הצצה לחלק מהנושאים שעולים בספר: 

למה להתחיל לסדר, מה רע במה שקיים, או כמו שנועה שואלת את זה:

"למה ליצור תשתית סדר בבית?
למה פתאום, בגיל שלושים או שישים, אניח בצד משימות שממתינות לי ואלך ליצור תשתית סדר במגירה של המפות? למה?!
כבר שלושים שנה המפות שוכבות במגירה, ואני וביתי שלום. למה שאקום ואסדר אותן פתאום?!
למה שלא אכין שייק תותים או אפתור סודוקו במקום לסדר את הבית, אה?
למה להשקיע את הזמן היקר שלי בפעולה גשמית כזאת?
אני יודעת מה יקרה: את תגידי לי רק לסדר, ובסוף אני ארוץ לקנות סלסילות וקופסאות וכל הקשקושים האלה. למה לי להיכנס לסחרחורת הזאת?"

ויותר מזה:

"למה? מה אכפת לי אם יש בבית שלי פריטים לא רלוונטיים?! ספר הטלפונים הישן אינו דורש אוכל או מצעים ריחניים. אפילו ניקיון שבועי אינו נדרש לו. איזה אסון קרה אם במגירה במטבח יש ידית בלי המצקת שלה? למי זה מפריע?!
לך!"

יצירת תשתית – בין היתר לסנן את מה שלא רלוונטי בבית שלנו ולהתפטר ממנו, כמו מהמשחק המשפחתי בבית של נועה: 

"בחופש הגדול קנינו משחק משפחתי ענק. הוא אמור להעסיק את כל ילדי המשפחה במשך שעתיים לפחות, ככה הבטיחו האותיות הצבעוניות שעל האריזה.

ישבנו יחד, כל בני המשפחה, קראנו את הוראות המשחק, הרכבנו את החלקים ורצנו לקחת ארטיקים מהמקפיא. עיסוק גדול יהיה פה, חשבנו.
למעשה, בכל פעם שאני מעבירה מטלית על מדף המשחקים, המשחק המשפחתי המבטיח נופל, חלקיו מתפזרים על הרצפה, והנה תעסוקה: איסוף החלקים. הבטיחו וקיימו."

או כמו בסיפור-הסבתא:

יום שישי. אני רוצה לפרוס בהקדם מפה של שבת על השולחן בסלון.
קדימה. ניגשת למגירת המפות. איפה המפה שקיבלנו מסבתא? השבת סבתא תתארח אצלנו, ואני חייבת שהיא תראה שאנחנו משתמשים במפה שהיא נתנה לנו. המקום של המפה במגירת המפות. לא בארון המשחקים ולא במקרר. אם כן, מדוע אני לא מוצאת אותה במגירה?
אוף! מה קורה בבית הזה?!
בבית הזה אין מפות; יש חנות ואולי תצוגה של מפעל מפות שמצטופפות בשטח של 70 על 40 ס"מ. כל תזוזה מגלה מפה היסטורית נוספת.
כל המפות שקיבלתי מיום שעמדתי תחת החופה רבות על השטח. רק המפה של סבתא אינה מגלה איה מקום קבורתה. אין ברירה; אקח מפה אחרת, את המרשימה ביותר מכל המבחר.
בשביל מה יש לי מלאי גדול כל כך?!
באמת… הצחקתי את סבתא. איך אפשר למצוא את המפה המרשימה ביותר כשיש מבחר גדול כל כך?!" 

מיקום – איפה לאחסן כל דבר בבית שנמצא אותו הכי מהר שאפשר? (ספוילר: איפה שמשתמשים בו.)

"בבית של אביבה מסירים בכל ערב את הכיפות שלבשו במשך היום, וחובשים כיפות לילה. מקום ההחלפה הוא חדר האמבטיה. "אם כן", אמרה אביבה לעצמה, "מקום השימוש הוא מקום ההחלפה, והוא יהיה מקום החפץ". הדביקה אביבה בחדר האמבטיה מתלים קטנטנים.
לכל מתלה הצמידה קליפס קטן. על כל קליפס תלתה את כיפת הלילה של ילד אחר, וזהו. לא תראי את הבן של אביבה ישן בכיפת יום. לילה טוב לילד טוב (לילה טוב לאמא טובה!).

איך לסדר את הארונות, ואולי בכלל הארונות שלך כאלו גרועים שאי אפשר לסדר אותם? נועה טוענת, כמה לא נעים, שהבעיה (בעיקר) בנו, לא בארון:

"ארון ארבע דלתות — זה דבר טוב או רע?
זו שאלה פתטית, ברור.
אין ארון רע, יש ארון שרע לו… ארון אינו נהיה טוב או רע בגלל האיכות או המקום שלו. אם משהו טוב או רע בארון, אלו המנהלים שלו.
ארון הוא לוחות עץ. לארון אין אופי, אין רמת משכל ואין בחירה חופשית. לנו — יש. כשננהל את הארון, כלומר נתאים אותו לשימוש האישי שלנו, גם ארון אלטע־זאכן יגלה יכולות מופלאות."

ולא יכולה שלא לסיים בלי הקטע המשעשע הבא, למרות שבערב פסח עסקינן, ולא בערב פורים:

"יש אנשים, לא את ולא אני כמובן־כמובן, שאימצו שיטה: "אם אני משתמשת במכשיר בלינצ'ס רק פעם ב… חבל שהוא יתפוס מקום יקר בבית. לשכנה שלי יש מכשיר מעולה. בכל פעם שאצטרך אשאל אותו ממנה". ככה הם מוותרים גם על סולם ועל גלגל ים, על קורקינט ועל מקדחה. טוב מאוד שכן קרוב!
מי שמחליטה ליישם את השיטה, כדאי שתדע שהיא עלולה להיתקל בשתי בעיות. האחת, השכנות של שכנות כאלה לא תמיד מתלהבות מהעניין. השנייה, ייתכן מאוד שגם השכנה שמעה על השיטה והיא מתכננת לשאול משכנתה בדיוק את אותו פריט של פעם ב…
מה הן יעשו כשהן ייפגשו בחדר המדרגות? יפנו לשכנה שלישית?!" 

ספר מומלץ בשבילך, ומעולה לספר מתנה (עדיף לא לכאלו שיחשדו שמדובר ברמז עבה בשבילן…)

יהיה בסדר : )

—

פרטים נוספים על הספר תוכלי לראות בעמוד שלו באתר של יפה נוף >>>

ויש לנו 5% הנחה קבועים ביפה נוף! תוכלי לראות אותם בעמוד הקופונים שלנו! 

(הסקירה במימון של יפה נוף, אבל אני חתומה על כל מילה שכתובה פה )