תגידו מה
קורה לי, אה?
כל רגע מחליפה דעה
כל דקה רצון חדש
זה נהיה מוגזם ממש
הוא: צריך אולי עזרה?
אני: תלך ללמוד תורה
הוא: אוקיי, יצאתי, ביי
אחזור אחר חצות אולי
אני: הבטחת שנצא!
עכשיו אתה ללמוד רוצה?!
הוא: אוקיי אין בעיה
לאן רוצה הרעייה?
אני: בעצם, עייפה
הבית כמו אחרי סופה
יש כלים ויש כביסה
ויש מטבח, סלון, כניסה
הוא: צריך אולי עזרה?
וכל השיח חזרה.
יש לנו כך תסריטים
מוכנים, משורטטים
כל אחד ותפקידו
ממלא את ייעודו:
הוא: צריך קצת להדק
התקציב מעט דוחק
אני: אוקי. יוצאת לקנות
לבנים ולבנות
קצת בגדים וקצת בגדות
במגוון דגמים, מידות
הוא: אולי תקחי אשראי?
אין לנו עכשיו מדי
אני: אשראי?? אם כל חטאת
עדיף לחיות עם המעט
אם לא בדיירקט – לא קונים
זו חכמת ההמונים!
הוא: נו, אז לא נורא
מהדקים ת'חגורה
נקנה אולי בסוף עונה
אולי עוד חודש או שנה
אני: לדחות? לא באלי, אוף
אני צריכה את זה דחוף
וכך הלוך וכך חזור
ומי לי, מי לי יעזור
רוצה לחסוך
רוצה לקנות
רוצה שגרה
רוצה לבנות
רוצה לצאת
רוצה לרבוץ
רוצה לצאת כבר מהבוץ
רוצה לנפוש ולעבוד
גם ענווה וגם כבוד
גם בית של תורה, ענוג
וגם יפה כמו קטלוג
להשקיע בילדים
להתקדם בלימודים
לרקוד על כל החתונות
ולא לשגות בדמיונות
הוווו
זה יפה! ממש
המשקלים, והחרוזים
ואוצר המילים הרחב
הגיוון. לא מצוי בכתיבה 2025
והתוכן כיפי ומעורר הזדהות של ממש!
זה טובבבבב!
שיר מקסים, כתיבה עליזה וכייפית ומלאת חוש הומור
תודה
יש לך כתיבה מדהימה
את ספוקנית?
תודה לכולכן!
לא ספוקנית (עדיין:)
רק אחת שמהגגת הגיגים…
אהבתי ממש 🙂
מ-ד-ה-י-ם-!
נהנתי ממש לקרוא
העלית לי חיוך ענק על הפנים
ממש הזדהתי!!