יש לי ילדות מאוד צפופות והן כל היום משוות מה יש למי וכמה.
האמצעית בעיקר נשרפת מקנאה
כל הזמן בודקת אותי מה נתתי (אפילו נשיקה בסוד)
ובוחנת כמה אני נותנת ומתי
יותר ממה שקשה לי עם זה אני פשוט מרחמת עליה, היא מסכנה היא נשרפת מבפנים,
כל כך קשה לה.
איך אתן מציעות לעזור לה שלא תקנא כל כך?
יש דרך להרגיע את הרגש הזה?
(היא ילדה מושלמת בכתה ב', יש לה הכל בחיים מוצלחת כשרונית מצליחה בחברה יפה מאוד – אבל זה לא שווה כשמישהו חוזר הביתה עם עדש)
מה עושים?
דבר ראשון לא להתרגש,
ולהסביר כן פלונית קיבלה כי ככה החלטתי,
להסביר שד' מחליט ונותן לכל אחד את מה שהוא החליט,
אין שוויון בעולם.
אל תכנסי למקום הזה של להסביר למה כן ולמה לא או לנסות לעשות שוויון כי זה לא ילך ולא תצאי מזה,
ככל שתיהיה בטוחה שלא אמור להיות שוויון, היא גם תקבל את זה…
מזדהה עד אימה! מחכה לתגובות מחכימות
יצא לי לשמוע משל יפה שאת יכולה לנסות לפשט ולהסביר לבת שלך,
גנן אחד הראה למשהו גינה יפה ובה שתולים פרחים בצבעים שונים,
והוא הסביר לאיש שאין אפשרות לתת לכולם אותו הדבר כי יש פרח שצריך מעט מים ויש אחד שיותר,יש כזה שחייב כל היום שמש ויש כזה שיבול אם יהיה כל היום תחת השמש הקודחת,
יש פרחים צומחים רק בעונה מסויימת ויש כל השנה.
אם אתה רוצה שהפרח יגדל צריך לתת לו את מה שהוא צריך.
כך גם הגידול הילדים
אין ילד שדומה לאחיו וכל אחד מקבל את מה שיעזור לו לצמוח וזה בדיוק כמו שאמא לא תקנה משקפיים לילד שלא צריך גם אם הוא מקנא באחיו כך זה בשאר הדברים.
אני לא אומרת שזה קל לאמא שילד טוען טענות ומענות על יחס מול אחד האחים,אבל אם תחדרי את זה גם אצלך זה יהיה יותר קל מולה
בהצלחה!
משהו ששמעתי פעם מאשה חכמה, אין לי עדיין ילדים בגיל הזה לנסות עליהם אבל על עצמי זה עובד 😉
כל פעם שיש סיטואציה כזאת, לשקף לה בצורה ברורה, כמו סיסמא כזאת – 'אני מקנאה ואני אתגבר'. לתת מקום לקנאה, להכיר בה – היא כאן ועכשיו היא יכולה ללכת.
בהצלחה!
יש לי עצה חלקית, בנוגע לשויון מעמדות בבית- שבטח משפיע המון.
אמא שלי, אשת חינוך וטיפול, לימדה אותי שהקב"ה נתן לנו את הילדים לפי סדר מסוים, והילדים מסוגלים ובנויים לקבל את זה – שיש מעליהם אח/ אחות שחשובים יותר.
במקום כל הזמן להתחרות על המקום ההוא. לתת לגדול את המקום שלו: הוא הבכור, ולכן יקבל ראשון בקידוש/ בחלוקת ממתקים, או לכן אחראי על– וכדו
זה אפילו מרגיע- כי זה המצב, ואחרי שמקבל אותו כבר אין מאבק (תחשבי על עצמך בגיל ההתבגרות כשרצית חברה מסוימת, וגילית שהיא תפוסה.. ההבנה כואבת, אבל אח"כ יש השלמה והמשך למקום אחר מיטיב, ללא תחרות)
במקביל, חשוב מאד לתת לה את המקום שלה בבית- מקום מיוחד לה. לחפש את הכשרונות המיוחדים שלה, וולהעצים אותם, במחמאות ובתפקיד. למשל: את ממש מסודרת, ולכן את תהיי תמיד אחראית על סידור כך וכך–
לגבי קנאה ביומיום- מאמינה שדורש תרגול, זה העבודת חיים שלה, התפקיד שלך לתת לה כלים , ואפילו ממה שעוזר לך (לי למשל עוזר לחזק בעצמי- נכון אולי הייתי רוצה כך וכך, אבל ה' לא נתן לי , זה כואב אבל יש השלמה והסתכלות על מה כן יש)
כל מה שכתבו כאן כל כך חכם…
הייתי מוסיפה עוד משהו, קטן, חשוב וקשה.
וזה גם יוסיף לך עוד תחום של קנאה בין הילדים – שאז תצטרכי ליישם את כל מה שאמרו כאן "כל ילד מקבל מה שהוא צריך… וכו"
זמן אישי.
כמה דק' שאת רק איתה.
אני רואה שזה מחולל פלאות
לפעמים יותר מטיפול רגשי….
נראה שאם היא עסוקה בזה כל הזמן, היא צריכה יותר להרגיש אותה, שאת רואה אותה. אז לתת לה את זה. ברוגע.
זה ייתן לה ביטחון. וגם ירגיע.
בעיקר מה שמשמעותי כאן זה הקביעות.
אם את מצליחה כל יום- 2 דק' לפני השינה.
אם זה קשה מידיי – אז עשר דק' בשבת.
העיקר שהיא תדע על הקביעות ותראה שאת שומרת על זה ודואגת 'לצרכים' שלה בלי היא תתחנן אליהם.
מלא הצלחה 🙂
בקורס הנחית הורים שלמדתי המרצה אמרה שכל ילד צריך לפחות 5 פירוולגיות (קבועות)יותר מהאח שמתחתיו. כדי שיהיה לו את המקום שלו
כמו לישון יותר מאוחר , לעשות פעולה מסוימת וכו…