הבן שלי כמעט בן שלוש בגן עירייה עדיין לא גמול.
ניסינו בחופש ללא הצלחה והרפנו.
עכשיו הוא חייב להיגמל עד חנוכה. הוא מתנגד לרעיון וכמה שאנחנו מנסים ברוגע ובכיף הוא לא רוצה. גם כשהוא כבר כן מנסה להיות בלי חיתול הוא מתאפק ולא מצליח לשחרר.
יש למשהי עצות מה לעשות?
לדעתי אם הוא מסכים להיות בלי טיטול ולא בורח לו
אז אל תשימי לו, זה אומר שהוא שולט מאוד יפה בסוגרים.
בסוף הוא ילך לשירותים, אל תהיי בלחץ
לגמילה צריך המוווון סבלנות, זה משתנה בין ילד לילד
המון בהצלחה!
אפשר להתיעץ
יש את חנה בתיה אסרף שיש לה גישה ממש טובה
ויש עוד
לא ללחוץ לגמילה!!!
גמילה היא ביטוי ותוצאה של עצמאות, כשלוחצים ילד לגמילה- גם אם הצלחנו לגמול עשינו את הפעולה ההפוכה ממה שהגמילה צריכה לעשות.
תאמיני שכשהוא ירצה זה יקרה צ'יק צ'אק.
עכשיו, זמן ההכנה לגמילה.
תחזקו אותו בכל מה שקשור לעצמאות: אתה גדול- אתה יכול,
הינה אתה חלצת נעליים… גדוווול!!!
כל פעולה עצמאית לעודד ולהאדיר ולהתקשר לסבתות. כולל יצירות שמביא בתיקיה, כל יוזמה שמגיעה ממנו אפילו קטנטנה (איך ידעת להרים לי את הפקק שנפל? אך ידעת שאני צריכה את הפקק? גדול וחכם!)
אחרי תקופה קצרה כזו הוא יכנס למסלול של איך אני יכול להרגיש גדול.
ואז זה יגיע די מעצמו. (כמובן עם שיח קודם ותכנון מקדים).
לרגע חשבתי אולי אני כתבתי את השאלה:)
אני אעודד אותך שאני עד לפני יומיים הייתי בדיוק באותו מצב, לא מוכן טיטול אבל רק מפספס, ואתמול הוא גם התחיל צהרון והגננת של הצהרון אמרה לי שהיא לא מחליפה פספוסים אלא קוראת לאמא, פשוט התפללתי חזק לה', עשיתי באמת כל מה שאני יכולה אבל הכללל, ופתאום בערב שבת התארגנו לשינה ובעלי שם לו טיטול, הוא פשוט ניגש לפח, הוריד את הטיטול ואמר לי – אמא אני הולך לשירותים..לא התרגשתי כי הוא היה עושה את זה מידי פעם ורק יושב על האסלה ולא עושה כלום, פתאום הוא צורח לי מהשירותים אמאאאאאאא עשיתי!! הייתי בהלם.. ומאז הוא כאילו קלט את הרעיון והוא פשוט הולך ועושה.
בגן עדיין קצת מפספס אבל זה עוד שלב..
תתעודדי, זה יכול לקרות פתאום!
ותזכרי, זה לא באמת בידיים שלך, אם הוא בשל פיזית ורגשית זה יבוא לו לבד.
ממליצה על הלבני טיטול שיש בסופרפארם
זה טיטול בצורת לבנים
כשאת שמה לו את זה את רגועה וממילא הגמילה מצליחה!
אז מה ההבדל בין זה לבין טיטול?
הרגשת הילד
"חייבים לגמול עד חנוכה" – למה?
אם הגננת מלחיצה לשבת איתה לשיחה רגועה ולהסביר שהילד לא בשל וזה לא מצליח
אין שום סיבה אמיתית להיות מוגבלים בזמן,
זה לא כפתור שלוחצים עליו… זה תהליך שתלוי בילד
עשיתם את ההשתדלות והנסיון, זה לא שלא התחשבתם בגננת. אבל ברגע שזה לא הולך פשוט להרפות ולחכות. כמובן שהחוק לצידכם.
יש הרבה חיידרים שנוהגים ככה.
חוקית- אין כזה דבר, תפקיד הסיעת בגיל 3 כולל החלפת טיטולים ללא הגבלת תאריך סיום (לפי החוזר מנכ"ל)
מצחיק מאוד בתת"ים עושים מה שרוצים
זה לא פר מה שאתן עושות התפקיד של הסיעת להחליף טיטולים הוא עד סוף דצמבר!!!
פעם עבדתי בחיידר שכל ילד שהיה עם טיטול אחרי היו צריכים לשלם לסיעת תוספת של בערך 200 ש"ח לא זוכרת בדיוק…
וצר לי לא אומרת אישית לא מכירה אותך ומכווה שאת לא אותי יש היום הורים שאין להן כח לגמול זה עבודה !!!
ופשוט דוחות את זה ולא מבינות למה הצוות בגן עושה להן פרצופים!!!!
תשאלי את סבתא של באיזה גיל היא גמלה את הילדים שלה ותראי שהיא תגיד לך אזור גיל 2 פחות או יותר…
ולמה ?
כי את יודעת באיזה טיטולים השתמשו?
חיתולי בד שכל פעם היה צריך לכבס ולהרתיח אותם וזו היתה עבודה!!!!
וגם כשהיה כבר את הטיטולים החד"פ זה היה יקר ורצו לחסוך בזה כמה שיותר!!!
ורק שתדעו שזה יצר טיבעי של ילד בריא (כמובן)…. רק שיש ילדים שדורשים קצת יותר השקעה!!!
וגמילה היא ביום אחד או ביומיים…
זה יכול לקחת גם שבועיים
ואל תחשבי שאם תסחבי את זה יותר תרוויחי מזה משהוא אלה אולי רק תפסידי…
ממש לא נכון!!
יש ילדים שלא נגמלים מוקדם,
והם צריכים להגיע להחלטה לקחת אחריות על עצמם,
ובגיל 3 הסייעות חייבות ע"פ חוק ללמד את הילד גמילה – כמו שהן צריכות ללמד אותו דידקטיקה ומיומנויות שונות כחלק מתוכנית הלימודים!!
גם אחרי גמילה אם יש פקשושים (גם על בסיס יומיומי) הן אמורות לטפל בזה,
מוזמנת לקרוא חוזר מנכ"ל ולשלוח שאלה למשרד החינוך
זה שגננות הולכות להיות גננת בגיל 3 בלי לקחת בחשבון שחלק מהתפקיד זה טיפול בטיטולים ופיקשושים זה עוול!!!
יש לי תינוקת רגישה שמשלשלת אחרי שהיא אוכלת מאכלים מסוימים, המנהלת של המעון והמטפלות קיבלו את זה כי זה חלק מהתפקיד שלהן ואחרי שהוכח שזה לא מחלה הן היו מחליפות לה גם פעמיים ושלוש בגדים ביום
וואו כמה רבתי עם ההנהלה בחידר על זה,
הם דרשו שאגמול את הילד עד חנוכה,
אח"כ דרשו שאבוא לטפל בכל הפיקשושים
בסוף הדפסתי חוזר מנכ"ל לגננת והודעתי לה שהגן רשום כגן ערוני והן חייבות לעשות את זה (צר לי אבל הנזק שעשו לילד עם כל הפוזות שלהם הוא בלתי הפיך)
עצוב 🙁
ממליצה מאד על "הערכה של נבי" שהוציאה בתיה אליאך.
היא מנתחת התנהגות שמתמחה בתחום של גמילה מטיטול.
יש בערכה ספרון לילד + צעצוע מתאים + חוברת הדרכה להורים.
מנסיון אצלי ואצל עוד כמה במשפחה הערכה מאד עוזרת גם להורים וגם לילד להבין את התהליך ולקדם אותו בצורה רגועה ומושכלת.
ממליצה מאוד גם…
גננת לא יכולה להלחיץ אותך לגמול כי זה לא בידיים שלך זה שלו בלבד את יכולה לעודד להיות שם בשבילו להנגיש לו את הנושא דרך שיח או ספר אבל ההצלחה לא שלך אז תמסרי לגננת שאת עדין לא קוסמת שיכולה בחנוכה לעשות הפתעה ולהביא ילד גמול
את תעשי את שלך ואם הילד יפספס אחרי חנוכה יהיה לו בתיק בגדי החלפה והצוות בגן יחליף לו כי זה חלק מתפקידו אני עובדת בגן חובה ואם יש פספוס אני עוזרת לילדה כי היא צריכה אותי וזה התפקיד שלי…וזה בגיל 6…
מה השטויות האלו להלחיץ בנושא הזה…
זה לא שטויות…
כבר נתקלתי בכאלו שאם לא הילחיצו אותם הם לא עשו את זה…
ולכן???
יש מלא ילדים שהלחץ רק מזיק,
אז בשביל הילד שניים שלא יעשה את זה לעולם – צריך להזיק לכל השאר.
וחוץ מזה זה לא נכון אם לא היו מלחיצים אותם אז הם היו גומלים את עצמם בגיל 4, ולא ממשיכים לפקשש עד גיל 7 כי הכריחו אותם ללכת לשרותים ויש להם סלידה מהעניין.
את מדברת מנקודת מבט שלך ומנסיון שלך.
אבל זה מאוד נכון שיש אמהות שאם לא ילחיצו אותן הן לא יעשו את זה.
ותתני לסייעות בעלות נסיון לומר את זה.
אין על זה ויכוח.
חוזר מנכ"ל וכו', יפה מאוד, יש כאלו שלוקחות את זה ומנפנפות כניצחון.
כל אלו, שיבואו יום אחד לגן גיל 3 (נראה אם יצליחו להישאר יום אחד, אם לא יעופו עוד לפני..) וינסו לעמוד בכל המטלות שסייעת צריכה לעשות. ולא נוסיף פה את היחס הכללי שלרוב היא מקבלת.
וגם אני גמלתי חלק מהילדים שלי רק אחרי גיל 3, אבל כשהתקשרו מהגן שהילד עשה, יצאתי מהעבודה והלכתי לטפל בו. וזה לא קרה פעם אחת. נכון שלקח זמן לגמול אותו, אבל להפיל גם את זה על הגננות???
סליחה.
קצת רגישות. (נכון, אפילו מה שכתוב בחוזר מנכ"ללללל)
תודה שקראת.
אני יודעת שאני צינית.
זה רק בגלל שיש לי הרבה נסיון עם הרבה אמהות.
צורת הדיבור הזאת ממש לא מכבדת אתכן אמהות יקרות!!!
ואני ממש מקווה שליד הגננות של הילדים שלכם אתן מדברות ככה כמו שאתן מתבטאות פה, שלא יהיה אחד בפה ואחד בלב…
במקום להעריך מה זה צורת הדיבור הזו.
אני לא מכירה סייעת אחת ואני מכירה המון שיקראו לאמא על הפספוס הראשון אל אם כן זה משהוא שאין אפשרות לנקות אותו עם מגבונים.
הקריאה לאמא מגיעה כשזה אחרי המון פעמים ועל בסיס קבוע ואפילו כמה פעמים ביום אז בוקשה תעריכו ותכבדו…
ולגבי הגמילה אני יודעת שיש הורים שמנסים למשוך כמה שיותר זמן כאילו אם ידחו את זה זה יהיה יותר קל אז זהו שלא ככל שהילד יותר קטן זה יותר קל כי עדין אין לו מספיק שכל… ואמרה לי את זה פסיכולוגית שעוסקת בנושא…
ועוד נקודה האחריות היא על ההורה ולא על הגננת… היא יכולה לעזור אחרי שהילד גמול בבית!!!!!!!!!!!!.
ממש לא נכון!
הגיל בהחלט עושה את שלו!
יש לי שישה ילדים בבית, את כולם ניסיתי לגמול באזור גיל שנתיים ולא הלך.
ורק בגיל 3 הם סוף סוף קלטו מה רוצים מהם, ואז הלך די בקלות.
לגבי הגן – צריך למצוא איזשהי דרך האמצע. הרי גם לסייעת זה לא נעים, וגם האמא לא יכולה להיות מוזעקת כל יום. אז אם הילד לא בשל ומפספס בלי סוף – אז שיבוא עם טיטול.
אמא לענין!!
דברים נכונים!!!
אחרי שזה קורה כמה פעמים..
והאחריות על ההורה!!!!!