בעלי התחיל ללכת לכולל ערב, וקשה לי להישאר לבד

שולחת לך הערכה וחיזוק!
את מקיימת עכשיו בפועל ממש את "ממתינות לבעליהן שיחזרו מבית המדרש",
מניחה יסודות איתנים לבית של תורה,
וזה החלק שלך בתורה!
ידוע שעל מצוה שמקיימים בצער מקבלים פי מאה שכר מעל מצוה שמקיימים בלי צער.
שמעתי בעבר (לא זוכרת כרגע בשם מי, אולי הרב דסלר) שכאשר אדם בוחר לקיים מצוה מתוך קושי,
ואחר כך, כבר מתרגל ולא קשה לו, הוא עדיין ממשיך לקבל שכר כאילו קיים אותה בקושי,
כי זו היתה הבחירה הראשונה שלו ובזה הוא הראה שהוא מוכן להתאמץ בשביל המצוה, אפילו כשקשה לו.
תזכרי שהקושי יחלוף בעז"ה,
אי"ה עוד יגיעו ימים שתחכי שכבר יהיה לך קצת זמן שקט לעצמך 🙂
ועדיין תמשיכי לקבל שכר פי מאה!
שווה, לא?

ולעצות פרקטיות – זורקת לך כמה רעיונות:
תחפשי תחביב שאת יכולה לפתח, כמו: ציור, נגינה, אפיה, כתיבה וכדו' ותשקיעי בו.
אולי תמצאי עבודה צדדית שאת יכולה לעשות בשעות האלו?
יש לך חברות/קרובות משפחה בסטטוס שלך שאת יכולה לצאת איתן או לדבר איתן בטלפון בשעות אלו?

יש לך תחום שמעניין אותך?
שיכול בעתיד לייצר לך הכנסה נוספת?
אולי עיצוב ברים/פרחים/פרלינים/פטיפורים/עוגה/גרפיקה/צלמת וכו'?
הרבה יותר קשה לעשות את זה כשיש ילדים והוצאות בלתי פוסקות…….
אולי ללכת לקורס ציור?(אני לא יודעת מהיכן את,אבל בבית המורה בב"ב יש הרבה כאלה שנרשמות לכל מה שקשור לאומנות בשביל סתם הנאה ולצאת עם ציור שמן בהנחית מורה או איזה צריבה על עץ וכד')

יש היום אינסוף אפשרויות להאזנה בשעות הפנאי,
חדשות, פודקאסטים, קווים יעודיים לנשים ועוד ועוד
תקני אוזניה טובה, תבחרי קווים שאת מתחברת אליהם ותתחילי להאזין…
מעביר את הזמן, מעניין, מוסיף המון ידע.
תוך כדי את יכולה לעשות כל מה שאת צריכה בבית…

שלמדתי בסמינר חשבתי שמסירות נפש לתורה היתה רק בדורות עברו,
כשבעלי התחיל ללכת לכולל ערב הבנתי שגם בימינו יש מסירות נפש לתורה.
דבר ראשון, השמחה איתו שיחזור תהיה כל כך גדולה…
דבר שני, אולי יש איזו שכנה צעירה באיזור שמתחבטת באותה בעיה ותוכלו לעיתים לבלות ביחד?
וגם תשאירי במכוון עבודות בית לזמן הזה וכך יעבור במהירות.
יש כאלה שתחושת החוסר נעימות היא יותר בחורף, הרוחות, הגשם והאוירה. בקיץ הרבה יותר נעים.
בהצלחה