ביטחון עצמי זה בעצם לחזק בעצמי מה טוב בי
ולהרגיש את זה
זה יכול להיות להגיד לעצמך מה הייתי טובה היום, ולראות את עצמך באור יותר חיובי
ככל שאצלך יהיה יותר חזק מה טוב בך פחות יהיה לך מעניין מה הסביבה יגידו עליך
(אני אומרת את זה מתוך מקום שהייתי חסרת ביטחון עצמי והיום יותר עם ביטחון עצמי)
מאחלת לך להכיר את החוזקות שלך ואת היכולות שלך ופשוט לאהוב את עצמך
ואגב אני שמתי לב שכשאני חושבת על עצמי מחשבות שליליות זה בד"כ כשאני רעבה מאד או עייפה מאד (בשעות המאוחרות של הלילה ) ואז פשוט אני הולכת לישון וקמה יותר רגועה
רוצה להוסיף על מה שכתבת
שחלק משמעותי מביטחון עצמי זה גם להסכים לקבל את החלקים הפחות טובים שבי, לדעת שהם קיימים וזה בסדר כרגע (כמובן בשאיפה להתקדם)
וגם כמובן לדעת שאני טובה וראויה ויש בי המון חלקים טובים…
בהצלחה!!
יהודית
5 חודשים לפני
כתבת "אני בגיל שאני לא מבינה מתי זה יגיע לצערי..".
ולפי הדברים נראה שזה יושב עליך…
בד"כ "אין חבוש מתיר עצמו". אז למה לא ללכת לקבל תמיכה?
אפשר לקבוצת העצמה או מנטורית שתלווה אותך.
רוב החיים עוד לפניך ,למה לא תעברי אותם בחרות ובעוצמה פנימית?
אני מכירה כל כל הרבה אנשים שבזכות ליווי נכון קיבלו את החיים בחזרה,וגם אם לא נפתרים כל הקשיים לפחות יש לך יותר כלים להתעלות מעליהם.
מאחלת לך הצלחה רבה!!
שולמית
5 חודשים לפני
להסתכל על עצמך תמיד במבט מפרגן, לרשום לעצמי בסוף כל יום מה עשיתי טוב.
גם אם לא יצא, לכתוב כל מאמץ וניסיון שעברתי ולהגיד לעצמך (בקול) וואו איזו טובה אני.
לתרגל את העניין של לפרגן לעצמך במילים מול המראה, וגם מול הסביבה הקרובה- בעל/ הורים/ אחיות. אנשים שתומכים
אמא לחמש, מתכנתת תותחית שרוצה מלאאאא ביטחון עצמי
5 חודשים לפני
הייתי רוצה לתת לך חיבוק ולהגיד לך שאף פעם אל תתייאשי!
אם תעבדי על זה – תצליחי, בטוח, גם אני עובדת על זה, זה נושא מאוד חשוב, וקריטי בחיים.
באופן כללי, זה מה שאני חושבת:
ביטחון עצמי זה לתת לעצמי מקום – להקשיב לעצמי ולקבל את עצמי כמו שאני.
זה להבין שאני לא צריכה להיות מושלמת כדי להיות שווה.
ולא לפחד לטעות, שמעתי מרבנית אחת שאמרה – להיפך, תרבו לטעות! טעויות הן לא כישלון, הן הדרך לצמוח.
ביטחון אמיתי זה לדעת: גם כשלא הולך – אני עדיין בסדר, ואני ממשיכה קדימה.
שמחה
5 חודשים לפני
מודעות עצמית!!! לדעת במה אני טובה ולא רק אלא במה אני ייחודית יותר מכולם זאת לא גאוה גם הרב וולבא אמר אוי ואבוי למי שלא מכיר את מעלותיו…. אי אפשר להתקדם בכלום ללא הכרת הערך שלי עצמי פשוט תקחי דף ןעט ותתחילי לכתוב במה את טובה ויש הרבה גם אם נראה בהתחלה שלא, אפשר ע"י חשיבה איך הסביבה רואה אותי ואח"כ איך אני את עצמי וחוץ מזה גם תפילה עוזרת מאוד במילים שלך לבקש מד' שיהיה אכפת לך רק מה שיגיד הוא ולא מה שיגידו יש ספר של הרב פרידמן "ערך עצמי" זה עובד שלב שלב מיוחד ומוכח כמה שהוא עוזר מאמינה שיש את זה בכל יפה נוף וכו…. בהצלחה!!! זה ההשקעה הכי חשובה בחיים רק ככה מתקדמים ועולים בחיים ובפרט בעבודת ד'
תהילה
5 חודשים לפני
ללמוד אמונה וביטחון.
כי ה' ברא אותי הטובה ביותר לתפקידים שהוא נתן לי.
הוא אוהב אותי כמו שאני, ומעריך כל התקדמות שאני עושה.
ואם הוא מאמין בי- איך לא אאמין אני בעצמי?
ואין 'גיל שאני לא מבינה מתי זה יגיע'- כי זו עבודת חיים. עבודת מידות.
נחמה
5 חודשים לפני
הייתה לי מורה מיוחדת מאוד.
בתחילת כיתה יג', בשיעור הראשון,
היא הוציאה מתיק שלה שטר של 100 ש"ח ושאלה – בנות, מה זה?
ענינו לה – 100 ש"ח.
היא לקחה את השטר, זרקה אותו לרצפה, דרכה עליו, וקימטה אותו.
ואז שאלה שוב, בנות, מה זה?
ענינו לה – 100 ש"ח.
ואז היא הסבירה, כמו שלשטר הזה יש ערך מוחלט שלא משתנה ולא ישתנה, לא משנה כמה נדרוך עליו, כמה נשפיל אותו – הוא עדיין יישאר בערך שלו. כך גם הערך שלנו הוא ערך מוחלט לא משנה מה יקרה.
לכן אני לא אמורה למדוד את עצמי לפי תגובות של אחרים. כי הערך שלי הוא ערך מוחלט.
אז מה שיכל לעזור בחיזוק הביטחון העצמי:
קודם כל לחשוב מחשבות חיוביות על עצמינו. לא לתת למחשבות לא חיוביות להשתלט.
להגיד לעצמינו – בדיבור – דברים טובים שעשינו, חוזקות שיש בנו.
להציב לעצמינו יעדים קטנים יומיומיים ולעמוד בהם.
לזהות הצלחות (גם קטנות) ולתת להן מקום.
ועוד נקודה חשובה – לא לקחת כל תגובה חיצונית כאמת מוחלטת.
שזה אומר – לעצור רגע לפני שמאמינים, לא לקפוץ מיד למסקנה שזה נכון. לשאול את עצמך, זה עובדה, או פרשנות של מישהו?
כל תגובה היא נקודת מבט, לא בהכרח אמת
אפשר גם לדמיין שאת שומעת את זה על חברה טובה – האם גם עליה היית חושבת שזה אמת מוחלטת? כנראה שלא.
ביטחון עצמי יציב נבנה כשאני נשענת בעיקר על הערכה פנימית – לא רק על מה שאומרים לי מבחוץ.
אחת אחרת:)
5 חודשים לפני
אותנטיות.
מאוד קשה להציג משהו אחד ולהיות בטוחה במי שאת בפנים
אישה פשוטה
5 חודשים לפני
קודם כל-
קבלה עצמית.
אחר כך-
ערך עצמי לא תלוי, אלוקי ומושלם.
אחר כך-
יבוא ביטחון עצמי אוטנטי ומותאם בעזרת השם.
לגבי תגובות של אחרים, לדעתי זה עניין יותר של ערך עצמי ולא ביטחון עצמי.
אבל הכי הכי ראשון,
זה הרצון לשינוי,
אמונה ותפילה.
מישהי
5 חודשים לפני
וואי
משתפת כאחת שעברה מסע כזה
בלי מטפלת
אז ככה:
הייתי מאוד מאוד טיפוס מרצה. סופר.
גם אם לא בהחלטות בפועל
אז כן ברגש ובמחשבה-
כל הזמן בדקתי אם מרוצים ממני למרות מי שאני, או לא
אם אני בסדר, או לא
אם אני נראית חריגה
אם כועסים או מרכלים עלי
תכל'ס
השינוי שאני אישית התמקדתי בו, ועזר לי בנקודת הקושי שלי
היתה החלטה מודעת של שינוי שהוא יותר חיצוני, ולא פנימי
כלומר:
לא "אני טובה אני מעולה" וכו'
אלא בכל פעם שזה צף
להפחית את ההתמקדות בי
ולהתמקד באחר, ולנסות כאילו להיות ביקורתית מולו, ואז לומר לעצמי: כל אחד והדרך שלו
למשל:
מפגש גיסות
במקום המחשבה הנחיתית (אוף! פאדיחה שבאתי חורפית! הן בטח חושבות שאני מוזרה)
החלפתי לשאלה פנימית מעט ביקורתית (כמה מוזר! הרי קר היום ממש! איך זה שהן קיציות? העיקר להשוויץ בקולקציה החדשה?)
ואז חשיבה מקבלת (בעצם זכותן, אני בחרתי את הבחירה הנכונה שלי, והן- את הבחירה הנכונה שלהן. מה זה ענייני מה הן לובשות? לא קשור אלי!)
המקום שבו השינוי הכי בא לביטוי (והאמת ששם זה התחיל):
הגעתי לראיון עבודה
בקורות החיים ובשיחה המקדימה עפתי על עצמי ממש
ולפני הראיון הייתי לחוצה ברמות
הרגשתי שוב את הפחד מדחיה
ואת הדחף לרצות. שיתלהבו ממני. שיגידו שאני וואו
ואז שאלתי את עצמי:
אני מחפשת עבודה כדי לרצות (מלש' ריצוי) , או כדי לשפר את איכות החיים שלי?
ברור שכדי לשפר את איכות חיי
אז הראיון, לא פחות משנועד לטובת המראיינת לבדוק את ההתאמה שלי לעבודה-
הוא גם נועד לטובתי, ונותן לי הזדמנות לבדוק את ההתאמה של העבודה- אלי
הגעתי ממש עם הגישה הזאת
ברמה שאני והמראיינת פשוט ראיינו אחת את השניה 🙂
היא בדקה את הניסיון שלי, הכישורים והסגנון
ואני שאלתי שאלות על אופי העבודה, על אופי הצוות, על אפשרויות הקידום.
בקיצור, פיפטי-פיפטי.
קודם כל זאת היתה חוויה סופר מדהימה!
הרגשתי ממש ריפוי על חוויות שונות מהעבר
בפרט על תקופת השידוכים שלי, שאז הייתי כל כך בלחץ לרצות ולמצוא חן
במקום להביא את מי שאני, כמו שאני
(כמובן את הצד הטוב שבי, כן 🙂 אבל למה להיות מי שאני לא?)
ולבדוק האם בכלל אני רוצה את הצד השני
והאם אני רוצה מישהו שרוצה משהו אחר ממני
(לא לדאוג, השם ראה שאני לא ממש מצליחה לדאוג לעצמי מרוב נחיתות וברוך השם שהוא דאג לי בצורה מושלמת!)
בקיצור, שיטה קצת שונה
אצלי היא עבדה
פשוט תעופי על עצמך!
תציגי על עצמך ועל כל העולם כאילו את חושבת שמגיע לך
זה עובד!
זה לא רק ענין של "להציג" כאילו מגיע לך.
זה לא ההצגה, זה פשוט ההפנמה- אני פה כשווה מול שווים.
מה שאני צריכה/ רוצה/ עושה/מרגישה/ וכו' הוא פשוט מה שאני צריכה/ רוצה/ עושה/מרגישה/ וכו',
לא לטייח או להתבייש, ולקבל את זה כמו שהוא.
ואז אפשר להסתכל על זה מבחוץ ולראות את הענין יותר באובייקטיביות.
בעצם זה לתת לעצמי מקום, להאמין ולגבות את עצמי במה שאני מרגישה.
זכותי להרגיש, זכותי לחיות את חיי, ואני ראויה, ככה, כמו שאני.
ולא כי מגיע לי משהו, ולא כי אני "עפה על עצמי". אלא כי כשאני מרגישה/ רוצה משהו- אני מתייחסת לזה, בדיוק כמו שהייתי מתייחסת למישהו אחר שמרגיש/ רוצה משהו. וכשאני מתייחסת לזה- אני יכולה לשקול באובייקטיביות- נכון לי? מתאים לי? אני פוגעת במישהו אם…? ולהחליט החלטה מושכלת.
ומה שהאחרים יחליטו בנוגע אלי? זה החלטה שלהם, וללא ספק אנשים מעדיפים להתעסק אם מישהו יציב ואובייקטיבי, מאשר להתעסק אם מישהו שעלול כל הזמן להפגע/ לקבל דברים בחוסר פרופורציה.
ולכן "זה עובד", כמו שכתבת, כי אנשים מאמינים לאנשים שמאמינים לעצמם.
מצדיעה לך שהצלחת להגיע לזה, זה דורש בשלות ואמת. אבל בסוף אין משהו שעוזר לנו בחיים כמו נאמנות והקשבה לעצמנו.
ביטחון עצמי זה בעצם לחזק בעצמי מה טוב בי
ולהרגיש את זה
זה יכול להיות להגיד לעצמך מה הייתי טובה היום, ולראות את עצמך באור יותר חיובי
ככל שאצלך יהיה יותר חזק מה טוב בך פחות יהיה לך מעניין מה הסביבה יגידו עליך
(אני אומרת את זה מתוך מקום שהייתי חסרת ביטחון עצמי והיום יותר עם ביטחון עצמי)
מאחלת לך להכיר את החוזקות שלך ואת היכולות שלך ופשוט לאהוב את עצמך
ואגב אני שמתי לב שכשאני חושבת על עצמי מחשבות שליליות זה בד"כ כשאני רעבה מאד או עייפה מאד (בשעות המאוחרות של הלילה ) ואז פשוט אני הולכת לישון וקמה יותר רגועה
רוצה להוסיף על מה שכתבת
שחלק משמעותי מביטחון עצמי זה גם להסכים לקבל את החלקים הפחות טובים שבי, לדעת שהם קיימים וזה בסדר כרגע (כמובן בשאיפה להתקדם)
וגם כמובן לדעת שאני טובה וראויה ויש בי המון חלקים טובים…
בהצלחה!!
כתבת "אני בגיל שאני לא מבינה מתי זה יגיע לצערי..".
ולפי הדברים נראה שזה יושב עליך…
בד"כ "אין חבוש מתיר עצמו". אז למה לא ללכת לקבל תמיכה?
אפשר לקבוצת העצמה או מנטורית שתלווה אותך.
רוב החיים עוד לפניך ,למה לא תעברי אותם בחרות ובעוצמה פנימית?
אני מכירה כל כל הרבה אנשים שבזכות ליווי נכון קיבלו את החיים בחזרה,וגם אם לא נפתרים כל הקשיים לפחות יש לך יותר כלים להתעלות מעליהם.
מאחלת לך הצלחה רבה!!
להסתכל על עצמך תמיד במבט מפרגן, לרשום לעצמי בסוף כל יום מה עשיתי טוב.
גם אם לא יצא, לכתוב כל מאמץ וניסיון שעברתי ולהגיד לעצמך (בקול) וואו איזו טובה אני.
לתרגל את העניין של לפרגן לעצמך במילים מול המראה, וגם מול הסביבה הקרובה- בעל/ הורים/ אחיות. אנשים שתומכים
הייתי רוצה לתת לך חיבוק ולהגיד לך שאף פעם אל תתייאשי!
אם תעבדי על זה – תצליחי, בטוח, גם אני עובדת על זה, זה נושא מאוד חשוב, וקריטי בחיים.
באופן כללי, זה מה שאני חושבת:
ביטחון עצמי זה לתת לעצמי מקום – להקשיב לעצמי ולקבל את עצמי כמו שאני.
זה להבין שאני לא צריכה להיות מושלמת כדי להיות שווה.
ולא לפחד לטעות, שמעתי מרבנית אחת שאמרה – להיפך, תרבו לטעות! טעויות הן לא כישלון, הן הדרך לצמוח.
ביטחון אמיתי זה לדעת: גם כשלא הולך – אני עדיין בסדר, ואני ממשיכה קדימה.
מודעות עצמית!!! לדעת במה אני טובה ולא רק אלא במה אני ייחודית יותר מכולם זאת לא גאוה גם הרב וולבא אמר אוי ואבוי למי שלא מכיר את מעלותיו…. אי אפשר להתקדם בכלום ללא הכרת הערך שלי עצמי פשוט תקחי דף ןעט ותתחילי לכתוב במה את טובה ויש הרבה גם אם נראה בהתחלה שלא, אפשר ע"י חשיבה איך הסביבה רואה אותי ואח"כ איך אני את עצמי וחוץ מזה גם תפילה עוזרת מאוד במילים שלך לבקש מד' שיהיה אכפת לך רק מה שיגיד הוא ולא מה שיגידו יש ספר של הרב פרידמן "ערך עצמי" זה עובד שלב שלב מיוחד ומוכח כמה שהוא עוזר מאמינה שיש את זה בכל יפה נוף וכו…. בהצלחה!!! זה ההשקעה הכי חשובה בחיים רק ככה מתקדמים ועולים בחיים ובפרט בעבודת ד'
ללמוד אמונה וביטחון.
כי ה' ברא אותי הטובה ביותר לתפקידים שהוא נתן לי.
הוא אוהב אותי כמו שאני, ומעריך כל התקדמות שאני עושה.
ואם הוא מאמין בי- איך לא אאמין אני בעצמי?
ואין 'גיל שאני לא מבינה מתי זה יגיע'- כי זו עבודת חיים. עבודת מידות.
הייתה לי מורה מיוחדת מאוד.
בתחילת כיתה יג', בשיעור הראשון,
היא הוציאה מתיק שלה שטר של 100 ש"ח ושאלה – בנות, מה זה?
ענינו לה – 100 ש"ח.
היא לקחה את השטר, זרקה אותו לרצפה, דרכה עליו, וקימטה אותו.
ואז שאלה שוב, בנות, מה זה?
ענינו לה – 100 ש"ח.
ואז היא הסבירה, כמו שלשטר הזה יש ערך מוחלט שלא משתנה ולא ישתנה, לא משנה כמה נדרוך עליו, כמה נשפיל אותו – הוא עדיין יישאר בערך שלו. כך גם הערך שלנו הוא ערך מוחלט לא משנה מה יקרה.
לכן אני לא אמורה למדוד את עצמי לפי תגובות של אחרים. כי הערך שלי הוא ערך מוחלט.
אז מה שיכל לעזור בחיזוק הביטחון העצמי:
קודם כל לחשוב מחשבות חיוביות על עצמינו. לא לתת למחשבות לא חיוביות להשתלט.
להגיד לעצמינו – בדיבור – דברים טובים שעשינו, חוזקות שיש בנו.
להציב לעצמינו יעדים קטנים יומיומיים ולעמוד בהם.
לזהות הצלחות (גם קטנות) ולתת להן מקום.
ועוד נקודה חשובה – לא לקחת כל תגובה חיצונית כאמת מוחלטת.
שזה אומר – לעצור רגע לפני שמאמינים, לא לקפוץ מיד למסקנה שזה נכון. לשאול את עצמך, זה עובדה, או פרשנות של מישהו?
כל תגובה היא נקודת מבט, לא בהכרח אמת
אפשר גם לדמיין שאת שומעת את זה על חברה טובה – האם גם עליה היית חושבת שזה אמת מוחלטת? כנראה שלא.
ביטחון עצמי יציב נבנה כשאני נשענת בעיקר על הערכה פנימית – לא רק על מה שאומרים לי מבחוץ.
אותנטיות.
מאוד קשה להציג משהו אחד ולהיות בטוחה במי שאת בפנים
קודם כל-
קבלה עצמית.
אחר כך-
ערך עצמי לא תלוי, אלוקי ומושלם.
אחר כך-
יבוא ביטחון עצמי אוטנטי ומותאם בעזרת השם.
לגבי תגובות של אחרים, לדעתי זה עניין יותר של ערך עצמי ולא ביטחון עצמי.
אבל הכי הכי ראשון,
זה הרצון לשינוי,
אמונה ותפילה.
וואי
משתפת כאחת שעברה מסע כזה
בלי מטפלת
אז ככה:
הייתי מאוד מאוד טיפוס מרצה. סופר.
גם אם לא בהחלטות בפועל
אז כן ברגש ובמחשבה-
כל הזמן בדקתי אם מרוצים ממני למרות מי שאני, או לא
אם אני בסדר, או לא
אם אני נראית חריגה
אם כועסים או מרכלים עלי
תכל'ס
השינוי שאני אישית התמקדתי בו, ועזר לי בנקודת הקושי שלי
היתה החלטה מודעת של שינוי שהוא יותר חיצוני, ולא פנימי
כלומר:
לא "אני טובה אני מעולה" וכו'
אלא בכל פעם שזה צף
להפחית את ההתמקדות בי
ולהתמקד באחר, ולנסות כאילו להיות ביקורתית מולו, ואז לומר לעצמי: כל אחד והדרך שלו
למשל:
מפגש גיסות
במקום המחשבה הנחיתית (אוף! פאדיחה שבאתי חורפית! הן בטח חושבות שאני מוזרה)
החלפתי לשאלה פנימית מעט ביקורתית (כמה מוזר! הרי קר היום ממש! איך זה שהן קיציות? העיקר להשוויץ בקולקציה החדשה?)
ואז חשיבה מקבלת (בעצם זכותן, אני בחרתי את הבחירה הנכונה שלי, והן- את הבחירה הנכונה שלהן. מה זה ענייני מה הן לובשות? לא קשור אלי!)
המקום שבו השינוי הכי בא לביטוי (והאמת ששם זה התחיל):
הגעתי לראיון עבודה
בקורות החיים ובשיחה המקדימה עפתי על עצמי ממש
ולפני הראיון הייתי לחוצה ברמות
הרגשתי שוב את הפחד מדחיה
ואת הדחף לרצות. שיתלהבו ממני. שיגידו שאני וואו
ואז שאלתי את עצמי:
אני מחפשת עבודה כדי לרצות (מלש' ריצוי) , או כדי לשפר את איכות החיים שלי?
ברור שכדי לשפר את איכות חיי
אז הראיון, לא פחות משנועד לטובת המראיינת לבדוק את ההתאמה שלי לעבודה-
הוא גם נועד לטובתי, ונותן לי הזדמנות לבדוק את ההתאמה של העבודה- אלי
הגעתי ממש עם הגישה הזאת
ברמה שאני והמראיינת פשוט ראיינו אחת את השניה 🙂
היא בדקה את הניסיון שלי, הכישורים והסגנון
ואני שאלתי שאלות על אופי העבודה, על אופי הצוות, על אפשרויות הקידום.
בקיצור, פיפטי-פיפטי.
קודם כל זאת היתה חוויה סופר מדהימה!
הרגשתי ממש ריפוי על חוויות שונות מהעבר
בפרט על תקופת השידוכים שלי, שאז הייתי כל כך בלחץ לרצות ולמצוא חן
במקום להביא את מי שאני, כמו שאני
(כמובן את הצד הטוב שבי, כן 🙂 אבל למה להיות מי שאני לא?)
ולבדוק האם בכלל אני רוצה את הצד השני
והאם אני רוצה מישהו שרוצה משהו אחר ממני
(לא לדאוג, השם ראה שאני לא ממש מצליחה לדאוג לעצמי מרוב נחיתות וברוך השם שהוא דאג לי בצורה מושלמת!)
בקיצור, שיטה קצת שונה
אצלי היא עבדה
פשוט תעופי על עצמך!
תציגי על עצמך ועל כל העולם כאילו את חושבת שמגיע לך
זה עובד!
זה לא רק ענין של "להציג" כאילו מגיע לך.
זה לא ההצגה, זה פשוט ההפנמה- אני פה כשווה מול שווים.
מה שאני צריכה/ רוצה/ עושה/מרגישה/ וכו' הוא פשוט מה שאני צריכה/ רוצה/ עושה/מרגישה/ וכו',
לא לטייח או להתבייש, ולקבל את זה כמו שהוא.
ואז אפשר להסתכל על זה מבחוץ ולראות את הענין יותר באובייקטיביות.
בעצם זה לתת לעצמי מקום, להאמין ולגבות את עצמי במה שאני מרגישה.
זכותי להרגיש, זכותי לחיות את חיי, ואני ראויה, ככה, כמו שאני.
ולא כי מגיע לי משהו, ולא כי אני "עפה על עצמי". אלא כי כשאני מרגישה/ רוצה משהו- אני מתייחסת לזה, בדיוק כמו שהייתי מתייחסת למישהו אחר שמרגיש/ רוצה משהו. וכשאני מתייחסת לזה- אני יכולה לשקול באובייקטיביות- נכון לי? מתאים לי? אני פוגעת במישהו אם…? ולהחליט החלטה מושכלת.
ומה שהאחרים יחליטו בנוגע אלי? זה החלטה שלהם, וללא ספק אנשים מעדיפים להתעסק אם מישהו יציב ואובייקטיבי, מאשר להתעסק אם מישהו שעלול כל הזמן להפגע/ לקבל דברים בחוסר פרופורציה.
ולכן "זה עובד", כמו שכתבת, כי אנשים מאמינים לאנשים שמאמינים לעצמם.
מצדיעה לך שהצלחת להגיע לזה, זה דורש בשלות ואמת. אבל בסוף אין משהו שעוזר לנו בחיים כמו נאמנות והקשבה לעצמנו.