אני רוצה לקחת אתכן כמה שנים אחורה, לתקופה שבה הייתי עמוק בתוך שגרת חיי – אמא במשרה מלאה, ובמקביל, מחנכת במשרה מלאה. באותם ימים הייתי אמא לחמישה ילדים קטנים, זה לא היה קל.
דמיינו אחר צהריים אחד, רגיל לחלוטין: אני נכנסת הביתה אחרי שאספתי את הילדים מהגנים, מותשת אחרי יום עבודה ומסע של עצירות, הרמות ותמרונים בין עגלת התינוק, תיקי הגב וידיים קטנות שמבקשות עזרה. אנחנו פותחים את הדלת, ומיד הבית מתמלא בשאון החיים. תינוקת על הידיים מתחילה לבכות, שתי ילדות רבות על בובה, והילד הבכור כבר בדרכו לאמבטיה, קורא לעזרה. ומה עם המטבח? קטשופ מרוח על הרצפה, ואני עוד לא הספקתי להוריד את הנעליים או לנשום. רגע אחד הכול נראה לי גדול מדי, ואני עומדת שם, מרגישה שכוחי הולך ואוזל.
ואז, תוך כדי כל הבלגן, דפיקות בדלת. חמותי הגיעה. נכון, זה היה מתוכנן, אבל בתזמון הזה? היא נכנסת עם חיוך רחב, קולטת את המצב "אל תדאגי, אסנת", היא אומרת לי בשלווה, מרימה את התינוקת ומרגיעה אותה במיומנות, וכבר מתחילה להאכיל אותה, הילדות שרבו נרגעות – סבתא הגיעה. בינתיים אני מתאוששת, אוספת מגבת חדשה לבכור שיוצא מהאמבטיה ומנגבת את הקטשופ מהרצפה. תוך כמה דקות, בזכות שיתוף הפעולה הזה, הבית נרגע ואני מוצאת את עצמי לרגע מצליחה לנשום. המטבח, האמבטיה, הילדים – הכול תחת שליטה. אנחנו מתיישבות יחד על הספה, נושמות עמוק וצוחקות על כל הדרמה שקרתה כאן.
ואז חמותי מחייכת אלי ואומרת: "את יודעת אסנת, השבוע פגשתי אמא ל-19 ילדים." אני שומעת ושואלת בתדהמה: איך היא עושה את זה? איך היא מצליחה? אני כאן, עם חמישה ילדים, בקושי שורדת את השגרה, והיא עם כל כך הרבה? איך היא מסתדרת? ואם הייתי יכולה לדמיין, חשבתי לעצמי, אין לה יום ואין לה לילה – היא בטח עובדת מסביב לשעון… אבל אותה אישה סיפרה לחמותי על הסוד שלה: בכל יום היא עוצרת, ואומרת לילדים שלה: "אני הולכת להכין לכם אמא" – היא נכנסת לחדר שלה, לוקחת לעצמה רגע לנשום, לנוח, למלא מצברים – ואז היא יוצאת שוב ונותנת מעצמה לכל אחד ואחד מהם.
כששמעתי את זה, נפל לי אסימון ענק. משהו בפשטות של האמירה הזאת הכל-כך קלישאתית, אבל כל כך נכונה – "אני הולכת להכין לכם אמא," גרם לי להבין משהו כל כך עמוק. כל כך הרבה פעמים אנחנו נותנות את כל כולנו – לכל ילד, לכל משימה, לכל פרט, ומשאירות את עצמנו מאחור, ריקות. כמה פשוט, כמה מתבקש, לקחת רגע, רק רגע, ולהכין את עצמנו מחדש.
ומאז החלטתי 'לקנות' את הרעיון. תוכלו לשאול את הילדים שלי, אין כמעט יום שבו אני לא הולכת להכין להם אמא. כל יום אני עושה הפסקה קצרה והולכת לנוח. גם בזמנים שהם היו קטנים, השתרעתי לי על הספה והשתדלתי לנוח ככל שיכולתי.
הדבר הזכיר לי את הדרכת הבטיחות הידועה טיסות – גם זה מוכר, אבל כל כך מדויק – במצב חירום, על ההורה לשים את מסיכת החמצן קודם על עצמו, ורק אחר כך על הילד. אם אני לא אטפל בעצמי, איך אוכל לטפל בילדים שלי? הבנתי שכשאני נותנת לעצמי רגעים של "מנוחה לנשמה", של זמן שבו אני פשוט נושמת – אני הופכת לאמא רגועה יותר, נוכחת יותר, אוהבת יותר.
כמה פעמים אנחנו דואגות לכולם ושוכחות את עצמנו?
ישנו ספר של שרה פכטר בשם "מי אמר אמא ולא קיבל?", ששואל בצורה כל כך פשוטה את השאלה הזו: מי לא קיבל? הילד עם הברך החבולה שחיכה לנשיקה – קיבל, הילדה עם שיעורי הבית שלא הצליחה – גם היא קיבלה. המתבגרת הזעופה שחזרה הביתה טעונה מכעס – קיבלה מקום לפרוק את העומס. וגם בן הזוג שהגיע רעב אחרי יום עבודה קיבל ארוחה. כולם מקבלים. ומי נשארת מאחור ולא מקבלת? אמא.
התחלתי להבין שזה לא עניין של מותרות. זה לא "כשיש זמן" או "אם אצליח לסיים הכול". רגעי זמן אמא הם הכרחיים. הם הדלק שלי. הם לא רק שומרים על הבריאות הנפשית שלי, אלא מאפשרים לי לתת לאחרים מכל הלב. מה שאני קוראת לו 'זמן אמא' – אותו רגע של קפה בבוקר, שיחת טלפון עם חברה, הליכה בחוץ, לשבת עם ספר טוב או כמה דקות לעצום עיניים ולנשום עמוק – כל אחד מהרגעים האלה נותן לי כוחות להמשיך.
אבל לפעמים זה גם משהו גדול יותר – כמו זמן ללמוד תחום חדש שאני אוהבת, לקרוא ספרים מעוררי השראה או להשקיע בתחביבים שגורמים לי לפרוח. זה לא תמיד חייב להיות משהו קטן – לפעמים זה הזמן לדברים שיעזרו לי לצמוח, ובסופו של דבר זה מאפשר לי להיות אמא טובה יותר.
ולא, זה לא תמיד קל. יש לנו המון סיבות למה לא – יש לנו כל כך הרבה "לא עכשיו", "יש לי יותר מדי דברים לעשות", "אני לא יכולה להרשות לעצמי את הזמן הזה". אבל דווקא כשהעומס מתחיל להצטבר, כשאני מרגישה שאני בקושי נושמת – דווקא אז אני זקוקה לרגע הזה של עצירה.
אז איך נראה רגע כזה שבו אנחנו דואגות לעצמנו? איך אפשר באמת להכין את האמא?
אני נזכרת בימים שבהם אפילו לפתוח את העיניים בבוקר הייתה משימה כבדה. אני מתעוררת, ולפני שהספקתי לנשום עמוק, הבית כבר רוחש. אחד הילדים צורח מהמקלחת, שניים רבים בסלון על מברשת שיניים, הקטנה מציירת על הקיר עם צבעים שאפילו לא ידעתי שיש לנו, ובדיוק כשאני מנסה להשתלט על כל זה – כוס שוקו נשפכת על הרצפה במטבח.
אבל אז אני נזכרת בסיפור על אותה אמא, שמדי יום דואגת לעצמה כדי שתוכל להמשיך לתת לכל אחד ואחת. אני נושמת עמוק, אומרת לעצמי, היום אני לוקחת רגע לעצור, להכין לי אמא. כי אם אני לא אדאג לעצמי, מי ידאג? ישנה אמרה: *לפני שאתה הולך לנבוע, תבדוק כמה דיו יש במיכל* – כי כדי לתת צריך להתמלא!
ובאמת, הילדים שלי יודעים – כשהם שומעים את המשפט "אני הולכת להכין לכם אמא", הם יודעים שזו לא סתם הפסקה. זה הרגע שבו אני ממלאת את עצמי מחדש, דואגת לעצמי כדי לחזור אליהם חזקה יותר, נוכחת יותר, אוהבת יותר.
וזה לא משנה אם את אמא ל-2 או ל-15 – כל אמא זקוקה לרגע הזה, לרגע שבו היא ממלאת את עצמה מחדש, כדי להמשיך ולהיות כל מה שהיא רוצה להיות עבור הילדים שלה.
אז בפעם הבאה שאת מרגישה שהכוחות שלך נגמרים, שאת ריקה, תני לעצמך את הרגע הזה. המיכל שלך צריך להיות מלא כדי שתוכלי להמשיך ולהעניק כל כך הרבה טוב בעולם שלך. ואם מישהו מבני הבית ישאל, תני לו חיוך קטן ואמרי, "רק רגע, אני מכינה פה אמא – תכף אני חוזרת, ותראו איזו אמא אני מביאה!"
הארה עצמית : ) -להכין אמא גם לעצמך
כשאני אומרת "אני הולכת להכין לכם אמא," אני לא רק עוצרת כדי לנוח – אני בוחרת להקשיב לעצמי. לשאול בכנות: מה שלומי עכשיו? מה אני צריכה כדי להרגיש טוב יותר?
הרגעים האלה, שבהם אני ממלאת את עצמי, הם לא רק בשביל הילדים – הם גם עבורי. זה הרגע שבו אני מעניקה לעצמי חמלה, זמן ומקום להתחדש. כמו שאמא לא יכולה לדלג על שלב המנוחה שלה ולהמשיך לתת מעצמה, כך גם כל אישה צריכה לזכור: להכין אמא זה קודם כל להכין את עצמך.
כי חמלה עצמית מתחילה כאן – בלתת לעצמי את תשומת הלב שאני מעניקה לכל האחרים.
אסנת פוקס פסיכותרפיסטית לנשים ומרצה –
מלווה נשים במסע האימהות שלהן ומפתחת גישה של חמלה עצמית.
לקראת חנוכה ניתן להזמין את ההרצאה המבוקשת של אסנת – ”משמעות האימהות”
לערבי הורים, מפגשים משפחתיים, לצוותות ולנשים.
ההרצאה מעצימה, חווייתית, מלאת כיף והשראה!
לפרטים נוספים, חייגו: 054-8470042
להאזנה לקו התוכן 'מאמא בצניחה לאמא בצמיחה' חייגי: 02-3134108
22 Responses
יש משהו שאני לא כ"כ אוהבת את ההגדרה הזאת כלפי הילדים.
מותר לאשה לנוח לא רק בשביל הילדים /הבעל /כדי שיהיה לה כח ל— אלא כי היא צריכה בתור בנאדם לנוח.
וגם להגיד דבר כזה לילדים , שאני הולכת להכין לכם אמא זה נותן להם להבין שאמא כאן, נוצרה בשבילי ולנוחותי וגם כשהיא נחה- זה רק בשביל שאני אקבל בסוף אמא יותר חמודה..
זה לא קצת עיוות של המצב??
אהבתי מאד את התגובה שלך
הרבה פעמים יש דיבור על זה גם בקשר לעבודה ,
שאישה צריכה לעבוד פחות כדי להיות יותר/לדאוג יותר לילדים
ומה איתה בעצמה היא סוס שצריך לעבוד כמה שיותר?!
אני חושבת שזה מאוד תלוי למה מקשרים את זה
בכתבה הזאת דיברו על זה שאימהות מאוד עסוקות בגידול הילדים ולכן שוכחות מעצמן..
אז כן מותר לקחת הפסקה לנוח מתוך ידיעה שההפסקה הזאת תעשה טוב לילדים ולא תגרע מהם!
כי הרי אמא שלכתחילה לא לוקחת הפסקה כי היא חושבת על טובת הילדים, צריכה להבין שלפעמים דווקא כשהיא תעשה הפסקה קטנה, היא תרגע ותחזור עם כח לילדים ויחס יותר נעים וכד'..
ואני אישית לא חושבת שזה עיוות של המצב, ממה שאני רואה במציאות זה שדווקא אמא שכן דואגת לעצמה, הילדים מבינים יותר שיש דברים שהם רק של אמא, או שאמא עכשיו נחה ולא מפריעים וכד'.. ואמא שלא שמה את הקווים האלו אז הילדים דורשים מה שהם רוצים בלי להתחשב בכלל באמא.
באופן אישי אני מעדיפה בזמן השהות איתם לא לעשות איזה הפסקת מנוחה, כי אני יודעת שאם אח"כ אני יבוא וימצא טושים או שפיזרו אוכל או משהו שלא נראלי, יהיה לי יותר קשה להכיל את זה.
מה שאני עושה (כרגע זה מתאפשר לי כי הגדולה אצלי בת 7) זה שכולם הולכים לישון בשעה 19:00 ואז יש לי את הזמן לאפס טיפה את הבית ולצאת/לנוח ולסיים את היום ברוגע. גם הגדולה שלוקח לה יותר זמן להירדם, אני מסכימה לה לקחת ספרים למיטה והעיקר לא לצאת ממנה.
אמא צריכה לחיות קודם כל בשביל עצמה לדאוג לעצמה לבריאות לתזונה וכו' ורק אחר כך לילדים לבעל וכו' עם לא תדאג לעצמה היא תקרוס ולא יהיה לאף אחד אמא חלילה שמעתי פעם שאמא היא כמו רכב שצריך דלק וצריך מדי פעם לתדלק כדי שתוכל להמשיך לנהוג .
תלוי מה זה אני בשבילך.
אני בשבילי זה בין היתר אמא. ולכן אם אמרתי לילדים שאני הולכת להכין להם אמא, אני לגמרי נותנת מקום לעצמי- כי אני אמא! נכון אני גם עוד דברים. אני גם אישה ורעיה ובת וגיסה, אבל בהחלט גם אמא. ולדעתי מדובר פה על מילוי מצברים באמצע היום, ולא על מיצוי עצמי, או הגשמת חלומות. סך הכל מנוחת הלוחם- כאמא.
אבל היא ממש התייחסה לזה בפסקה האחרונה, שלהכין אמא זה לא רק בשביל הילדים אלא גם בשביל עצמי וכו…
אני כל כך מסכימה עם זה, אני גם רעיה, גם אמא, גם עובדת, גם וגם הרבה דברים אבל בעיקר אני אני
אישה שאוהבת דברים מסוימים ולא אוהבת דברים אחרים, שלפעמים יש לה כח ולפעמים אין טיפה אחת, שלפעמים עצבנית ולפעמים כולה חיוכים, וכן צריכה (הרבה) זמן לעצמה.. זה אולי לא פופולרי לומר את זה אבל אני צריכה במהלך היום הרבה זמנים לעצמי…
אני דווקא מסכימה מאד עם אסנת.
חושבת שהרוח הזאת של "קודם כל אני אישה" ורק אחר כך אמא וכו' – יש בה משהו מעוות שמחדיר בנו הפמיניזם של היום.
כאילו – מה? אני פה רק בשביל התפקיד? אני פה רק בשביל לעבוד? אני קודם כל בשביל עצמי! (ומכאן מגיע הדיבור על "פיתוח והעצמה אישית" ובעולם החילוני זה מגיע למקום של – לא ללדת ילדים כדי לממש את עצמי, את הקריירה וכו')
אבל אנחנו – גברים ונשים – יודעות שלא נבראנו בשביל עצמנו – אלא למטרה מאד מסוימת!
ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו!
זה המטרה. ואם כרגע ה"לכבודו" הוא דרך האמהות שלי – אז בהחלט, עיקר התפקיד שלי הוא האמהות.
וייתכן שכרגע הלכבודו עובר דרך אישה לבעלה –
או אצל רווקה – למלא את תפקידה בתוך מסגרת החיים שלה היום הכי טוב –
וייתכן שכרגע הוא ללכת לנוח…
אבל בהחלט בהחלט לא נבראתי "סתם", בשביל "עצמי", אלא למען מטרה מאד מסוימת.
וברור שכאישה יהודייה הלכבודו הראשון שלי הוא למען הבית והילדים – אין תפקיד חשוב מזה (וכמובן – גם מתגמל בעולם הזה בענק…), חושבת שלשם מכוונת האמירה של "אני הולכת לעשות לכם אמא".
לא כי אני סמרטוט שרק משרת ילדים כל היום,
אלא כי אני עוצמה שמשרתת את הקב"ה כל היום – דרך גידול הילדים האלו – שגם הם יגדלו להיות עובדי ה' בע"ה וישרתו את אותה מטרה.
(כמובן כמובן שאם משהו או מישהו מוחק אותי דרך העובדה שאני אמא או רעיה – חשוב לטפל בזה – אין הכוונה למחוק את עצמי – אלא להעצים את עצמי דרך התפקידים החשובים האלו!, וכן – חובה למצוא זמן לנוח / לקרוא ואפילו לטייל – כדי לחזור למלא את התפקיד בשמחה ואהבה)
תודה על החיזוק, אהבתי ממש .
כל מילה פנינה!
מסכימה איתך ולא מסכימה:)
ברור שיש לנו תפקיד ואנחנו לא חיות למען האדרת העצמי.
אבל חלק מהתפקיד שלנו הוא גם לשמוח ולחיות בתור עצמנו… ולא רק בתור אמא של..
מה אומרת?
אהבתי!!
בהירות שלא כ"כ מצויה בבלבול הדעת של היום!!
שמעתי פעם של הרבנית דינה ויינברג ע"ה שיש לה # ילדים אבל לא # ילדים קטנים.
רבנית אחרת אמרה לי שלכל הילדים יש שעות אחרות שהם מגיעים הביתה וגם הגדולים עוזרים אם הקטנים .
אני אישית מצאתי את התקופה עם שני ילדים קטנים הכי קשה, ברגע שהיה שלושה היה יותר קל בגלל שהגדול כבר היה יכול לעזור עם להבין, להרים משהו.
אני מאלה שלא צריך לשכנע אותם ללכת להכין אמא
זה פשוט קורה לי
אני תמיד אעצור לקפה (ויש לי בית עמוס)
תמיד אכנס רגע לחדר לנשום
ואפילו אשאיר סביבי ים בלאגן שהם מתחילים להתכנס לכיוון הלילה
ואקרא משהו שאני אוהבת
תוהה האם יש בי בעיה שלא צריך לשכנע אותי
אני פשוט עושה את זה, לא מאלה שקורסות וכאלה, לא מסוגלת בלי לדאוג לעצמי, יש מזדהות?
כן! אני מזדהה איתך
למה בעיה?
כיף לילדים שלך שיש להם כזו אמא זורמת…
אשרייך!
אשה שמזלזלת בעצמה מלמדת את הילדים שלה לזלזל בעצמם, ולהרשות שיזלזלו בהם
ראש בריא יש לך!
מסכימה עם אוסנת, עם יעל
ואביטל- חיזקת ממש!!!
ודגש נוסף: הילדים הם העסק המשותף שלנו עם הקב"ה.
יש עוד עסק כזה בעולם?
יכול להיות משהו חשוב מזה?
אם כבר אני הולכת לנוח\ לעשות משהו נחמד, לא כדאי לחבר את זה לעסק?
אני עושה את זה בשביל הילדים……. וה' ישלם פועלי גם על זמני המנוחה.
בלי קשר אני חושבת שחשוב מאוד שילדים יבינו שיש קשר בין מצב רוחה של אמא
לבין השינה\ אוכל\ מנוחה שלה.
זה יעזור להם לפרש מצבים נכון, לרצות במנוחת האם,
ולהבין את עצמם כיש להם מצבי רוח משתנים.
וזה לא מזיק שהם יחשבו שאמא חושבת עליהם כל היום, גם כשהיא נחה.
"אמא טובה דיה"
להוריד רגשות אשמה. יש פה המון עניינים שהם תלויי תרבות
מחנכים אותנו דרך הספרות ובעוד אלף דרכים עקיפות שהנכון הוא שאמא תהיה בפניות מוחלטת לילדים- לשבת איתם אחר הצהריים על השטיח ולבנות יחד משחקי הרכבה
להכין שיעורי בית כשגרה יחד, וכד'
אבל במציאות , יש דרכים שונות, ואמהות רבות מכוונות מגיל צעיר מאוד את הילדים למצוא לעצמם תעסוקה או לשתף אחד את השני, מתוך החלטה מושכלת. והמודל הזה יותר ריאלי לחיים העמוסים ולבתים הצפופים שלנו ב"ה
רוצה לשתף במילים מדהימות של שיר חדש של אלי הרצליך שיצא עכשיו:
"כך היה אבי מורי ורבי ר' חיים מוולוז'ין אומר, האדם לא לעצמו נברא אלא להועיל לאחרים, וזה דמיון למלאך ה' שהוא עומד בשליחות ה' ואין לו תועלת עצמו רק להועיל לאחרים ולא לו "
מוקדש לכל האימהות המלאכיות 🙂
גם אני חשבתי על הפוסט הזה כששמעתי את השיר של הרצליך!
אביטל, כל מילה שלך פנינה! בדור המבולבל הזה, של העצמה אישית ואישה עצמאית…
אז מה רציתי להוסיף? שזה פשוט הטבע שלך, כאמא, להעדיף את ילדייך על פני עצמך, ולכן בדיוק, הדיבור של "עושה לכם אמא", הוא הדיבור שמשכנע את האישה שהולכת ע"פ טבעיה האמיתיים. מה ישמח אותך, כאמא, לדעת? כן. בדיוק. שהילדים שלך חוו ילדות מאושרת. לא נתחמק מזה ולא נפחד להיות לא אופנתיות –
נתינה היא המהות שלנו. כנשים יהודיות, כאימהות.