ב"ה אני מרוויחה טוב יחסית.
המשכורת נכנסת כל חודש, אנחנו מצליחים לסגור את החודש בצורה סבירה,
אבל לא ממש לא מצליחים לחסוך.
החיים דורשים הרבה, ואיכשהו בסוף חודש הכסף נעלם.
אנחנו לא מנהלים מספיק מעקב על הכסף, וגם לא מפרישים מראש סכום לחיסכון, כלומר לא מתנהלים חכם, בהחלט.
אשמח לשמוע מנשים שמצליחות לחסוך בפועל מה הן (כלומר המשפחה) עושות בשביל זה.
תודה.
אני מרוויחה משהו כמו 9k בעלי אברך, מכניס בסביבות 2000
6 ילדים, אוכל, משכנתא, חשמל, מים, מעון, שכר לימוד, מורה פרטית, חיסכון לחתונות….
לא יודעת מה אתכן, אני סוגרת את החודש במינוס 4k.
באמת שאין לי שמץ איך לצאת המלופ הזה, ואני לקראת סטים של בר מצוות….
רק הוא מלמעלה עוזר.
אבל הלחץ שלי מלשלם לטיולים שלהם, מסיבות סוף שנה, ספרי לימוד….
וכמה שארצה לצאת אם בעלי לבית קפה, זה לא קיים…
מקסימום הליכה ליילית, שמחזקת המון!! אבל כן, חסר לי הפינוקים הקטנים הללו…
ולא ממקום של מסכנות, אבל מציאות לא פשוטה.
איך אפשר מכאן לנהל כלכלה נבונה? שהיודש נגמר במינוס גדול, וההוצאות מינימליות ממש…
איתך ממש
גם בעלי אברך, ובוקשי יש הכנסות, והוצאת רבות מאוד.. מסיימת כל חודש במינוס 15!!! וכל חודש מחדש אני רואה ניסים גלויים!!! כך שבסוף החודש נשארת לרוב "רק" במינוס 5…
אין לי מה להגיד לך על כלכלה נבונה, כי אני רואה על עצמי שאני קונה רק רק מה שצריך ועדיין מסיימת עם מינוס גדול… וגם אם אפשר לחיות בלי לקנות כלום…
והנסיון של הפרנסה הוא ניסיון לא פשוט..
אבל רוצה להגיד כמה דברים שעוזרים לי:
1 הוצאות שבת, ר"ח ותלמוד תורה חוזרות – אז זה מקומות שאני מרשה לעצמי להתפנק כמה שאני רוצה, אפילו ד' אמר – לוו עליי ואני פורע, אז אני לגמרי נמצאת שם.. וכל מה שאני לא מרשה לעצמי ביום חול, אני קונה לשבת שיהיה בשפע.. ואם אני רוצה לצאת לקניות, אבל לא יכולה להרשות לעצמי בגד חדש – קונה לכבוד שבת, או לילדים, כך שיש לי חוויה של קניות מבלי "לבזבז" כסף שלי
2 לגבי יציאות עם בעלי, מלא פעמים כשאנחנו רוצים להתפנק ואי אפשר, או חוויה זוגית, אז בעלי הופך את זה לסיום, ואז זה לגמרי הוצאות של תורה, ואין בעיה אפילו ללכת למסעדה… או פיקניק שווה בטבע…
3 אני חושבת בגדול ומאמינה שכל מה שאנחנו עושות ביומיום גם ככה, אפשר להפך את זה למצוה, ואז יותר קל להוציא על זה כסף, והכסף גם חוזר, אז כן, גם שאני מכינה ארוחת ערב, אני אומרת שזה כדי שלבעלי יהיה יותר כח ללמוד, או כשאני יוצאת לעצמי וקונה אייס קפה (בזול) זה כדי שאני אוכל לגדל את הילדים לתורה ולמצוות.
4 ולזכור ולהאמין שלאברכים יש הנהגה ניסית, וזה לא מגיע בקלות להיות אשת אברך אבל זה מעלה עצומה, להתחזק בזה כל הזמן שזה הדבר הכי גדול בעולם (אני מקשיבה עכשיו לשיעורים של הרבנית ולדמן בנושא וזה ממש עוזר)
בהצלחה רבה לך
וכל הכבוד!!!!
מעריכה ממש
מצטרפת!
וחוג לילדה שחייבת יותר בטחון עצמי
ורכיבה טיפולית לבן שמתקשה לווסת ומלא חרדה
וריפוי בעיסוק לאחד הקטנים שנולד עם גמישות יתר ומתקשה בכתיבה
ומזוודות וחליפה וכובע לבחור ישיבה שא"א לתת לו פחות מלבני גילו!
אה ונעליים כל 3 חודשים עבורו כי הוא הורס נעליים בהליכה שלו
ובגדים נוספים למתבגרת שבוכה שאין לה מה ללבוש
וכשאמרנו למתבגרים שהם ישלמו חצי מהמחנה / שבת גיבוש
הרגשנו הורים מאכזבים ועניים
והבת 15 מודיעה שהיא רוצה להתחתן עם אחד שיש לו כסף…
ובביינזמנים שהילדים רוצים כ"כ לינה בצפון (בדירה פשוטה, יס?)
נאלצים להבהיר ש: ניסע בע"ה לטיולים כייפים בתחבורה ציבורית ונחזור הביתה לישון
והמכונת כביסה כבר שנים גוססת ושמים סמרטוט לידה בשביל המים שזורמים ממנה כל עת שהיא עובדת, והלב מתפלל שתאריך ימים…
והבן בישיבה גדולה עולה 1500 ותכף הבת תלמד מקצוע בסמינר …
ד' גדול ומוביל וממנו הכל רק ש-
איך חוסכים ממינוס?
רק חשוב לי להבהיר שאנחנו לא מסכנים! ולא נראים עניים! יש לנו בית יפה שבנינו לפני מספר שנים (אחרי שגרנו 12 שנים ב 45 מ"ר)וילדים מטופחים ושמחה וחיים טובים
רק שהמשכורת באמת לא מספיקה (ב"ה בעלי אברך)
תגידו : צריך להגדיל הכנסה
איך עושים את זה?
ממש…
לא היה לי נעים להמשיך לפרט את המשך ההוצאות….
אבל ממש ממש ככה!
איך מגדילים הכנסות? חשוב לי שבעלי ימשיך להיות אברך כולל.
ויש לזה מחיר.
אבל כואב שהילדים מרגישים את המחיר, כי כמה שתנסי לרפד, הם מרגישים שקשה לי
אולי מגוחך להגיב על נקודה קטנה כזאת, אבל אפשר להחליף דירה עם אנשים בחופש וזה לא עולה כסף.
קשה לי להבין את סגנון ההוצאות. כתוב גם עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. נכון שהוצאות שבת חוזרות אבל זה לא אומר שאפשר להתפרע.
ואם כל חודש נכנסים למינוס של 4-5 תוך שנה זה 50 אלף?
ב"ה. בעלי לומד תורה, אבל לא אברך לפי ההגדרה הרשמית.
ז"א שהוא מכניס משכורת מעבודה.
ו.. גם אנחנו חיים על השקל. וקונים רק מה שצריך. ב"ה.
אני אומרת את זה בגלל התחושה שעולה לפעמים שבגלל שהבעל אברך -חסר לנו כסף.
זה לא נכון.
הקב"ה מחליט כמה יהיה לכל אחד בכל זמן.
ואין לזה קשר להיות בעלך אברך. או לא.
כשהסתכלנו אחורה ראינו שהיו תקופות שהתאמצנו בכל הכוח להגדיל הכנסות ודוקא אז היה לנו צמצום גדול,
ולעומת זאת, היו זמנים שלא עבדתי כמעט בכלל והיתה לנו רווחה שאין כמותה..
אם בעלך אברך – את זוכה להיות מאוכלי המן. וזוכה לעוד המון מסביב..
אני לא מזלזלת בהשתדלות שצריך לעשות,
אבל קודם כל, תדעי שככה ה' רוצה.
ואין לה' מעצור להושיע ברב או במעט.
לפעמים נדמה לנו שאם רק היה לנו יותר כסף אז הכל היה בסדר.
אם רק הילד הזה היה רגיל בלי הקש"ר שלו – אז היינו חיים טוב.
זה לא באמת.
הקשיים שלנו הם מה שה' בחר שזה הטוב עבורינו.
ברור שנתפלל לטוב ונתאמץ לזה,
אבל קודם כל לקבל את זה באמונה ובאהבה
ולדעת זאת לא טעות או מחדל.
ככה ה' רוצה.
לטובתנו בזה ובבא.
קודם כל להתחיל לסדר את הכנסות הבית
יש היום מענה לזה והרבה חומר על כלכלה התנהגותית
אחר כך או במקביל השלב של לחסוך
נשמע שיש קשר בין חסכון לבין ניהול כלכלי נכון.
מצטרפת לתחושת התסכול מהפערים בין הרצוי למצוי…
מרגישה שרצים אחרי הרוח…
עובדת משרה מלאה+, בעלי אברך ומלמד אחה"צ ומינוס שהולך וגדל…
חיים ברמה בסיסית הגיונית ללא מותרות, וקנית בגדים חריגה (מסתפקים במלבושי כבודוכו)
ושאלת המיליון: איפה הכסף???
והאברכיות שציינו שמקדשות את ההוצאות ורואות ישועות- אשריכן!
להצליח לחיות כך ביום יום!
אתן באמת רואה את ההחזרים? עומד במבחן המציאות???
ובכלל, שואלת את עצמי האם זה נכון לחיות כך, בתחושה שהניסים יבואו…
והמינוס צומח לו מבלי שנרצה…
אתה מוכן כהורה לנסות לצמצם, ולתת במקומות שאתה מוצא לנכון
קשה לפגוש את זה אח"כ בילדים בשידוכים שרוצים שידוכים עם כסף והרבה…
ואז להבין שבעל כרחך הילדים גדלו עם חסכים…
כי התפקיד שלנו כהורים הוא לאו דווקא לצמצם ולהרחיב ולאזן
אלא לדאוג שלא נסתכל על כל דבר דרך החור של הגרוש
הכסף משמעותי מאוד אבל החיים יותר גדולים ממנו.
מה הכוונה להתחיל לסדר את ההכנסות לבית? תוכלי לפרט?
ללכת לקורס של גוטפלוס או מסילה
ברגע שיודעים איפה נכנס ואיפה יוצא –
קל יותר לדייק במה אפשר לחסוך
להגיד סתם 'לחסוך' זה מילה גדולה ולא תמיד עם כיסוי
אבל אם את (או אני, שמזדהה מאד עם המצב)
יודעת שעברנו לעשות קניה שבועית מרוכזת בXXX שח במקום להתפזר בהשלמות במכולת שעולות לי XXX שח על אותם מוצרים בדיוק
אז כבר אפשר לשים בצד את ההפרש בלי להרגיש צמצום וכו'
מהשאלה שלך לא נשמע שיש לך בעיה בהכנסות, רק באיך לארגן אותם
והכי חשוב מכל זרם העצות לעשות מה שמתאים לך ולבעלך
אני למשל לא מסוגלת בשיטת המעטפות
מרגיש לי דקדוקי עניות….
חבל לשלם ככ יקר על קורס!!
יש ספרים טובים מאד בנושא
בבית שמש אצלנו יש גם גמח ספרים של ספרי כלכלה
שאלה לי אליכם נשים יקרות,
למה??? אבל למה זה הדאגה שלכן???
החיסכון, הניהול הכלכלי הווא נטו העול של הבעל!!! גם אם הוא אברך,
בעלי אברך ואיל מושג מה יש בחשבון מינוס או פלוס. אמיתי!!
כך הבעל הוא המפרנס גם אם בפועל האישה מכניסה את המשכורת וכל דבר שאת רוצה את פשוט מבקשת מבעלך ואם יש הוא יגיד לך כן ואת תודי לו והוא ירגיש גבר ואם אין את תקבלי את הלא כי הוא דואג לכסף שיהיה לך לדברים שאת צריכה באמת בעתיד.
וכך הדינמיקה הזוגית נכונה!!!
בעייני אישה שדואגת מכסף פוגעת בתחושה הגברית של בעלה.
זה לא מכבד שהיא כביכול לא סומכת עליו שהוא יסתדר,
ואיך באמת את מצליחה לא לדאוג?, הלוואי ואני יצליח לשחרר
אשריך- זו שבעלה מנהל את החשבון. אבל זו ראיה מצומצמת… ישנם גברים שאם ינהלו את החשבון החשבון יהיה במינוס 20 אלף כל חודש. ישנם גברים שניהול חשבון יוצר אצלם עול. וישנם זוגות שנכון יותר להם לנהל את החשבון יחד. מה שעובד אצלך לא בהכרח יעבוד אצל אחרים.
לא נכון!!
כשהתחתנו בעלי היה בחור ישיבה כמו כולם שלא ידע להתנהל בכלל..
ואני מאד כן כי כבר עבדתי ושילמתי על עצמי הכל..
ובכללי החשיבה שלי מאד טובה ונכונה לאיך מתנהלים כלכלית.
ואז הרגשתי אחרי החתונה שאני צריכה ואני גם הכי "יודעת" לעשות את זה וזה הכביד עלי מאד!! וגם היו לנו חילוקי דעות שהתישו אותי מאד.
ואז ב"ה החלטתי שזהו, אני משחררת את הדבר הזה מעלי!!!!!! אבל באמת! כל מה שרציתי- שאלתי אותו והוא החליט על מה להוציא ועל מה לא!
התהפכו היוצרות!
הוא נהייה דן חסכן ואני מתפזרת הרבה יותר..
כוחה של הדינמיקה..
כשאת משחררת – מי שממול יקח את האחריות.
בהצלחה.
לגמרי! ואסתיי אני ממש ממליצה לך לקרוא את הפרק על שחרור ההתנהלות הכלכלית לבעל בספר "לדעת להיכנע"