אנקופרזיס, יש לך ניסיון?

9 Responses

1. אני כותבת השאלה… אשמח לשמוע גם טיפים בכללי, למי שיש לתת מניסיון, איך להתנהל עם התופעה הלא נעימה הזאת. אולי הדרכת הורים מיוחדת לעניין הזה? רופא ילדים נתן נורמלקס וזה עשה יותר גרוע בכיוון ההפוך… הפסקתי לתת אחרי יומיים.

   הגב

   1. יש לי ניסיון מילד שלי לפני בערך 12 שנה
      אולי יתנו לך עצות מעודכנות יותר וטובות יותר
      אבל אם לא יצליח
      תבקשי משבירגע את המייל שלי
      אשמח לשוחח איתך בטלפון ולתאר לך את התהליך שעברנו איתו
      דורש מאמץ וסבלנות ולא רק בקטע הרגשי. ממש לא.
      אבל זה עבר לו בלי זכר כיום.
      מה שכן, אני זוכרת שנדרשה אבחנה ברורה האם היה גמול לגמרי מהתלכלכות לפחות חצי שנה ואז התחילה התופעה או שבכלל לא נגמל בקטע הזה (לא כתבת מה גיל הילד) אצלינו היה גמול והתופעה התחילה בערך בגיל 5.
      מרפאה טובה בתחום זה בתל השומר. רק הקטע הרגשי שמתלווה שם דורש זהירות כי אין להם במרפאה הזו אנשי מקצוע חרדיים\דתיים ואין כ"כ רגישות תרבותית. בכל השאר – מקצועיים בסדר גודל.

   2. דבר ראשון רוצה לעודד אותך על הסבל הבלתי נגמר הזה.
      יש לי ילד בן 7 שעדיין סובל מזה – זה בא והולך – כל תקופה יש משהו אחר שעוזר ואז אחרי חודשיים/שלוש זה חוזר.
      הלכתי לרופא פרטי מומחה לדבר שגם הוא הביא נורמלקס ועשינו לו עיצוב התנהגותי – כל שעתיים לקחנו אותו
      לא להתייאש מהתרופה – בהתחלה זה היה נוראי אבל אחרי שבועיים זה התחיל להשפיע(ברמה שהילד כבר ביקש) – אבל זה רק במקרה שזה מגיע בגלל עצירות. – עזר לחודשיים.
      השלב הבא כשהעצירות עברה ניסינו ללכת לתרפיית 3 מימדים – עזר ל3 חודשים.
      הלכנו לתרפייה בחיות היה שיפור קל.
      ניסינו גם גמילה מחדש – כמו שעושים לילדים בני שלוש – הוא הסתובב רק עם חולצה ארוכה – עזר פלאים (עד שחזר לתלמוד תורה)
      אנחנו עדיין בתוך הסרט הזה – כאשר יש תקופות יותר טובות ותקופות בלתי נסבלות
      אבל כל דבר שעוזר אפילו לקצת שווה את המאמץ 😉

2. חסר הרבה מאוד פרטים.
   בן כמה הוא? איך התנהל תהליך הגמילה שלו?
   מתי ובאיזה תדירות זה קורה?
   איך הוא מגיב?
   איך אתם מגיבים? הסביבה?
   מה הוא חושב על זה?
   איך התזונה שלו? התחושה באופן כללי?
   המצב הרגשי בבית, המצב החברתי, הלימודי.
   זה יכול להיות מכל כך הרבה דברים….
   אני מאמינה שתשובות מפורטות לשאלות הללו יוכלו לתת יותר כיוונים
   בהצלחה רבה!

   הגב

3. גננת לבנים כ10 שנים ואמא לבנים ב’ה
   מצטרפת מאוד למדריכת הורים הנ"ל.ותמיד ממליצה בכל קושי שהוא לשים לב לתגובות ההוריות.בהצלחה וס’ד.

   הגב

4. אולי הסרטון הזה יכול לעזור
   https://www.schneider.org.il/?CategoryID=832&ArticleID=4565
   ביוטיוב https://www.youtube.com/watch?v=BgPzGi5HYuA
   בהצלחה!!

   הגב

5. תודה רבה לכל המגיבות. מדובר בילד בן 8 וחצי. נגמל גמילה מלאה רגילה בסביבות גיל 3. ולפני כשנה וחצי- בסביבות גיל 7- התחילה תופעת ההתלכלכלות… בתחילה חשבתי שזה בגלל המלחמה. זה התחיל בתקופה שהתחילו האזעקות. למרות שלא הראה שום סימני חרדה נוספים. אח"כ כמו שמישהי כתבה- זה בא והולך ובא והולך. יש תקופות שאין כלום ואני חושבת שזה מאחורינו. ואז מתחיל שוב.. הוא לא מראה שום קושי רגשי / התנהגותי. גם בבית וגם בחיידר. חברותי, מצליח בלימודים. על פניו לא נראה שיש בעיה. גם הרב'ה אומר שהוא ילד חלק. לכן לא מבינה מאיפה זה מגיע ואיך טיפול רגשי יעזור. ואיזה טיפול.

   הגב

6. לדעתי בירור רפואי הוא הכתובת הראשונה, ולא טיפול רגשי. טיפול רגשי הוא תהליך, ויתכן שיתברר לכם שיש משהו טכני פיזיולוגי הגורם לכך. ושינוי מדויק יתן מענה.
   (לא נחמד להצטרך טיפול רגשי לעצמינו בתור הורים על רגשי אשם שלא עשינו בירור פיזיולוגי מקיף)
   מומלץ להתייעץ עם מנהלת הסניף בקופה / עזר מציון ולברר על רופא טוב שיש לו הכשרה לטיפול בתחום (כלומר, כל גסטרו למד את התחום. אך יש מגוון גישות והבטים ולכן מומלץ רופא המומחה בתחום) ובנוסף, נעים ואדיב עם יחס מכבד. זה יכול להיות רופא גסטרו, אורולוג, או רופא התפתחותי (עם הכשרה בתחום).
   לרוב בביקור הראשון יהיה תשאול מקיף לצד רשימת בדיקות. מומלץ לבדוק עם הרופא ילדים אם יש בדיקות שהוא כבר יכול להפנות אתכם אליהם וכך תגיעו יותר מוכנים לביקור.
   במקרה של אנקופרזיס 'עמיד'. יש מרפאות מומחיות בנושא בבתי חולים.

   הגב

7. מנסיון…
   תפני לחני רוטנברג -מאבחנת קוגנטיבית ריגשית, ומטפלת במשחק קוגנטיבי.
   האבחונים שלה קולעים בול, מקצועיים ומקיפים מאד. היא נותנת הדרכת הורים טובה ודרך טיפול.
   050-4194536
   וטיפ? לקבל אותו ולאהוב אותו בכל מצב. לזכור שזה דבר שוודאי לא נעים לו גם בעצמו. לזכור שלכל אחד מסלול משלו והכל לטובה.
   בהצלחה!

   הגב