"בנות! מה קורה פה? חודש אלול!!"

זה הולך ככה –

'שלום, שמעתי עליך ואני מחפשת קומזיץ אלולי מרגש מרגש, שהבנות תשרנה, תתחברנה, תתרגשנה ותבכינה'.

אני כל כך אוהבת רכזות חברתיות. 

אין נשים מלאות ברצונות טובים כמותן. מחפשות את ההכי הכי שיש, ממקסמות כל תקציב, וכל מה שהן רוצות בעולם הזה – זה לעמוד בצד ולרוות נחת מההנאה של הציבור.

בדרך כלל אני ממש בעדן, עד שזה מגיע לחודש אלול.

הרי קשה לתפוס את הסדק החמקמק הזה דרכו חודרים ללב, אז מה הנוסחה המושלמת לדמעות רותחות של תשובה?

נעשה מצגת מקצועית סוחפת צבעונית ומשוכללת, ונשבץ בה באומנות את כ- – – -ל האסונות שקרו בשנה האחרונה. נראה ילדים בוכים, פיגועים, לוויות, שרפות, תאונות דרכים מחרידות, דם אש ותימרות עשן,

למען תשב האישה הקטנה בקהל ותגיד לעצמה – תראי מה קרה שנה שעברה לכל מי שלא התפלל מספיק חזק. תראי כמה צער ועצב יש בעולם. לכי תדעי מה הולך לקרות לך השנה!

ואז נביא זמרת שתשיר וכולם יבכו איתה,

ואז נביא רב שידבר בקול נכאים על כמה עברות עשינו וכמה ראש השנה מפחיד – ואנחנו מסודרים.

באחד הקומזיצים האלוליים הראשונים שעשיתי בחיי – הגעתי לסמינר כלשהו, ערב התעוררות קרוב לכותל באיזה אולם קסום, והמון בנות נכונות להיכנס לאווירת דיכאון.

התיישבתי מולן עם הגיטרה ועם רשימת שירים אלולית קלאסית. 

השם תעשה שהם יבכו, הרכזת ביקשה.

שיר אחרי שיר של תפילה ותחנונים, אני רואה את הבנות מולי מתאמצות, באמת מתאמצות!

סוגרות עיניים, חלק טומנות את הראש בין הזרועות, מתנדנדות חזק ממש,

פה ושם היתה איזו מאושרת שקינחה דמעות בתחושת ניצחון.

הלב שלי יצא אליהן, מתוקות כאלה,

ואז עשיתי את טעות חיי –

בין שיר לשיר, עצרתי רגע להקליל את האווירה, וסיפרתי איזו הלצה קטנה. האולם התעורר, העיניים של הבנות נפקחו בעניין. 

הו! שמחתי לי, הנה הן קיימות פה פתאום!

שרנו עוד שיר אלולי מחבק, וסיפרתי עוד הלצה קטנה. 

פצפונת, מבטיחה. 

צחוק קל ונעים עבר בין השורות – ואז זה קרה.

המנהלת הכבודה נעמדה מלא קומתה, קינחה את עיניה, כחכחה בגרון ונזפה בנו בקול רועם –

"בנות! מה קורה פה? חודש אלול!!"

תקופה ארוכה המנהלת הזאת הלכה איתי. הגערה שלה הדהדה לי בראש – שירי! מה קורה פה? חודש אלול!

וכל שנה מחדש התכווצתי ועצמתי עיניים – כן כן המנהלת. הנה הנה עוד שניה אני מצליחה לבכות. הנה עוד שניה אני מצליחה ליצור פה באולם אווירת אלול מלאת הוד וערגה וקדושה, חכי, אל תצעקי עלי.

לקח לי זמן להבין אותה (הי הפסיכולוגית שלי…).

הדמעות שלה אמתיות. היא שומעת 'אוחילה לקל' – והלב שלה מייחל ומתפלל. היא שרה 'השתדלו והרבו תחינה'- ומשהו בה מתנפל ומתחנן לרחמים. היא עברה מספיק שנים בעולם הזה כדי להבין שבאמת באמת אין כלום חוץ מאהבה בלתי מותנית בינינו לבין השם הטוב.

אז היא רוצה את האמת הזאת נוכחת אצלה באולם! היא רוצה את הטוב הזה לכולם!

אז את שומעת? אני רוצה מופע אלול, אבל שיהיה מרגששש נורא!! שיבכו!!

מה אתן חושבות?

למדתי לענות:

בשמחה אגיע לשיר אתכן. אין כמו שירים של חודש אלול לפתוח את הלב ולהתרגש.

אבל אצלי בהופעות לא בוכים. אצלי שמחים.

הלב שלי לא נפתח אם לא מרשים לו לצחוק וצועקים עליו שחודש אלול.

הלב שלי נחתם ובורח רחוק אם מראים לו ילדים קטנים אומרים קדיש על אמא.

אז נשיר השיבנו השם אליך, ונרקוד.

ונשיר אדון הסליחות, ונדע שהשם יתברך הוא גדול ומיטיב ורוצה בסליחתנו.

ואולי תהיה גם הלצה קלה.

פצפונת.

מבטיחה.

***

כל זה היה עד לפני 5 שנים.

בצעד חריג ולא אופייני קניתי כרטיס להופעה של מוזיקאי חוזר בתשובה ירא שמיים שהשירים שלו הם רפואה ונחמה בשבילי.

ישבתי איפשהו באולם, נכונה ליהנות מהמוזיקה, להתפעל מהנגנים והתאורה.

כשפתאום, בשקט בשקט, בלי הרבה רעש וצלצולים, בלי לעצום עיניים חזק או להתאמץ – משהו קרה, המוזיקה והמילים והתפילה והערגה – התכדררו בתוכי, וגדלו והתעצמו ועלו, ופשוט נשפכו החוצה.

פרץ ממני בכי שלא ידעתי שקיים. הוא היה נעים וכואב ביחד, הוא היה שורף ומנחם ביחד.

שיר רדף שיר, ואני לא מצליחה להפסיק לבכות. פתאום כל מילה היתה במקום, כל צליל היה מכוון, הלב שלי היה מונח בידיים של השם.

ולא היה מתוק מזה בעולם כולו.

מאז אני מתפללת לפני כל הופעה.

השם,

תעשה שמשהו מתוך ההופעה הזאת יגע לפחות במישהי אחת,

ושהיא תבכה,

כי הדמעות האלה הן אחת הדרכים של הנשמה לדבר.

וכשמתקשרת אלי רכזת ורוצה אלול 'מבכיא' –

אני מציעה לה להתפלל על זה איתי ביחד,

ומבטיחה לעשות כמיטב יכולתי.

כי מי אנחנו ומה חיינו, ומה לנו מוזיקה ומילים יפות אם לא כדי להצליח להשחיל צליל קטן דרך הסדק ההוא בלב, ממש כחודו של מחט, שייגע בנו באמת ויפתח לנו למלא הרוחב כפתחו של אולם.

***

מה נשמע?

השיר הבא הוא שיר האלול האולטימטיבי שלי, במילים פשוטות, לדור הפשוט שלנו.

"אבא אני רוצה לעמוד מולך

להאמין שאתה אבא טוב".

במיוחד אחרי השנה שעברה עלינו,

השם יתברך טוב, ומבקש להיטיב,

אבא, אביתר בנאי.

*בואי נהיה חברות!*

אם את עדיין לא ברשימת התפוצה שלי – מזמינה אותך להצטרף,

ולקבל למייל תוכן מעניין ועדכונים על הופעות,

מבטיחה לא לחפור ; )

לחצי כאן כדי להצטרף

או כתבי כותרת 'הצטרפות' ל- shirinasigroup@gmail.com