אני רוצה לעבור למטפחת, איך עושים את זה?

אני עברתי למטפחת לפני כשנתיים אחרי 20 שנה של התלבטות על הנושא , והיה קשה לי מאד!
אפילו שהרבה יותר נח לי עם מטפחת מפאה.
ואנשים שאלו:אמרתי לבנתיים אני הולכת כך. עש שלאט לאט התרגלתי.
יש לי תפקיד שהרגשתי (לא בטוח שכך זה באמת)שלא מתאים בו שאלך עם פאה ,וזה מוריד מערכי,ולכן היה לי קשה לעבור.
ועדיין לפעמים שיש לי ניסיון אני חושבת לעצמי: כמה אני מגינה ושומרת עלי ועל בני ביתי בזכות זה, ואיזה עולם הבא אני יקבל!!
זה מה שהכי עוזר לי ומחזק אותי!!
וכמו שכתבו מתפלת בזמן שבזכות זה ד' ישמור עלינו רוחנית,נפשית וגשמית!!
מקווה שיועיל לך!
הרבה סיע"ד ומחזקת את ידיך!!

שאלה מרגשת!
אשרייך! אני מקנאה בזכויות שלך!

דברים שיכולים לתת לך כח:

1. אמרת שבעלך תומך בך ומבחינתו פאה זה בדיעבד, תוכלי לבקש ממנו שישתף אותך בדעות ההלכתיות בעניין.
כך תהיי יותר בטוחה בצעד שלך שתדעי שאת עושה את הדבר הנכון והרצוי לפני ה' ולא תחלשי מתגובות של נשים שלא מכירות את ההלכה מבפנים.

2. תזכרי שכגודל הקושי- כך גודל השכר, והחידוש הוא שהשכר שלך לא משתנה גם כשעוצמת הנסיון תשתנה.
כלומר, עכשיו מאד קשה לך ואת מקבלת שכר עצום על כל פעם שאת מכסה במטפחת ולא בפאה, ובעתיד, גם כשתתרגלי וכבר לא יהיה לך כמעט נסיון, השכר יהיה כמו בהתחלה.
שווה, לא?
אישית, זה נתן לי כח בשינוי אחר בצניעות שעשיתי, אומנם לא דרמטי כמו זה, אבל משמעותי.

3. אשתף אותך שאימי גם כן עשתה את הצעד הזה לפני 20 שנה.
היה לה קשה מאד.
היא היתה רגילה כל הזמן ללכת עם פאה, גם ליציאה הכי קטנה אבל ברגע שהיא הבינה את הבעיה ההלכתית בעניין היא החליטה לשנות למטפחת.
בהתחלה היא שינתה ביום יום, אח"כ בשבתות, אח"כ באירועים עד שאזרה אומץ ושמה מטפחת בבר מצווה של אחי (הבן שלה)!
זו היתה הנקודה בה היא הודיעה שמבחינתה זה סופי.
היא קיבלה הרבה תגובות, חלקן מחלישות מאד, ועד היום היא זוכרת אישה אחת חסרת טקט שאמרה לה בבר מצוה: "אבל למה? את נראית כאילו התבגרת ב-20 שנה יותר!"
זה כאב לה ופגע בה, היא היתה אז בגיל 40, גיל רגיש לאמירה כזו, אבל התגברה על זה.

כיום, 20 שנה אחרי, כל הילדים שלה נישאו וכולם (14 ילדים) למעט 2 הגדולים הולכים בדרכה.
הבנות כולן עם מטפחות והבנים נישאו לנשים עם מטפחת חוץ מהשניים הגדולים שהיו אז בתקופת שידוכים ובאופן טבעי נישאו לנשים עם פאה אבל גם הנשים שלהם הפחיתו את השימוש בפאה עד שכיום הולכות איתה אך ורק באירועים.

אני בטוחה שאם לא הצעד שלה שהיה כרוך במסירות נפש, המציאות הזו של משפחה כמעט שלימה שחובשת מטפחת לא היתה קורית.

צעד אחד שלה- השפעה לדורות קדימה! (גם הנכדות בגילאי 17-18 בכיוון של מטפחת).

מאחלת לך הרבה כח והצלחה!