אני לא מסופקת מהעבודה שלי!

בוודאי שאפשר להיות מרוצה מהעבודה, מאד.
אם את מחכה שהזמן יעבור כנראה שאת עובדת במקום (או בתחום עבודה) שלא מתאים לך.
מה אפשר לעשות – לבדוק עם עצמך מה בדיוק מפריע לך (חוסר חברה? בוס לא נחמד? עבודה מונוטונית מדי?), והאם מעבר לעבודה אחרת באותו תחום יכול להועיל, או שכדאי לחשוב על הסבת מקצוע.
כדאי לדבר עם נשים אחרות שעובדות במקצוע שלך, לשמוע מהן על החוויה שלהן בעבודה ועל אפשרויות תעסוקתיות אחרות בתחום זה.

אין לי מה להוסיף): מזדהה מאוד מאוד אני עובדת 7 שעות ומרגע שכף רגלי דורכת במשרד השעון פשוט עוצר מלכת.

עבודה משרדית מונוטונית לא מתאימה לכל אחת אבל לא הייתי מציעה לך לעזוב אחרי תקופה קצרה כי כל ההתחלות קשות, יכול להיות שבהמשך כבר תרגישי סיפוק ועניין יותר ואולי אפילו תאהבי את זה. כל סוג עבודה יהיו כאלה שיהנו ויאהבו וכאלה שלא. על הדרך אני רוצה להעלות נקודה חשובה שקשורה לזה (ואני לא מדברת בכלל אליך שואלת השאלה!). יש נשים (ב"ה לא הרבה…) שהולכות לעבודה רק כי הן צריכות להביא פרנסה והן עושות את העבודה רק כדי לצאת ידי חובה ומנסות לעשות את המינימום האפשרי, לחפש כל הזמן איפה לנוח ואיפה לחפף ואיפה לקבל הטבות שמגיעות להן ולדרוש שיעלו להן בשכר, כי הן רואות בעבודה משהו שאמור לשרת את הצרכים שלהן וזהו. אני מבינה מאד את אותן נשים כי כשהן חוזרות הביתה מחכה להן עבודה לא פחות קשה ותובענית והן צריכות כוחות גם בשביל זה. והן גם צריכות כמה שיותר כסף כי המשכורת מספיקה בקושי… אבל אם את אישה כזו אני רוצה להסביר לך שיחס כזה לעבודה רק מזיק לך. מקום העבודה שקיבל אותך לא עשה את זה כי הוא מחפש לפרנס משפחות אלא כי הוא צריך אותך עובדת. יש הבדל ענק בין אחד שבא לעבודה ואחד שבא לעבוד. אם את לא תעשי את העבודה כמו שצריך ולא תגדילי ראש ותנסי לעשות את המקסימום כדי להצדיק את השכר שאת מקבלת, את קודם כל גוזלת את המעסיק שלך. מעסיקים מבחינים מאד מהר מה סוג העובד החדש שהגיע… וברגע שיהיה למעסיק הזדמנות להתפטר ממך הוא יעשה את זה. וההפסד הגדול שלך הוא ההרגשה של חוסר סיפוק, חוסר ערך עצמי, שיעמום, עול וכבדות שגורם למצב נפשי ירוד. בדרך כלל נשים כאלה מחליפות עבודה כל חצי שנה.
אם יש לך אנרגיות טובות וסיפוק מהעבודה, גם שעבדת קשה, את תגיעי לבית עם הרבה יותר כוחות נפש להתמודד עם המשך היום.
אדם שעושה טוב לאחרים זה עושה טוב לו בעצמו. וההיפך.

וואי, בדיוק אני:(
ויש לי בעבודה המון חברות.
ואני מגדילה ראש ועושה טוב את העבודה.
אבל פשוט לא נהנית.
שעה אחרי שהגעתי כבר מחכה לחזור, סופרת את השניות:(
הייתי אצל יועצת תעסוקתית, התחלתי משהו, ייקח הרבה זמן עד שאגמור לימודים.
בנתיים סובלת.
מאד.

מזדהה מאוד, לצערי.
לפני קצת פחות משנה התחלתי לעבוד בעבודה הנוכחית, ואני פשוט משתעממת, סופרת את הדקות ולא נהנית לקום בבוקר וללכת לעבודה.
בעבודה הקודמת שעבדתי בה, שגם היה עבודה משרדית, נהניתי מאוד, והיה לי כיף לבוא כל יום לעבודה.
ב"ה עוד כמה שבועות אני יוצאת לחל"ד, ואני יודעת שאני לא אחזור, למרות שאני זוכרת מצוין כמה היה לי קשה לחפש עבודה, ויש לי עכשיו בוסית מדהימה ונוחה מאוד. אבל פשוט אין סיכוי שאני אחזור לעבודה שאני פשוט שונאת….