הבת הרביעית שלי כבר בת שלוש. התחלתי איתה גמילה יחסית מאוחר.
הייתי משוכנעת שיהיה קל בגלל הניסיון עם שלושת הגדולים ממנה.
אנחנו בתהליך כבר חודשיים והיא עדיין מפספסת.
במהלך החודש וחצי שהיינו בבית בזמן המלחמה ופסח היא הייתה מצליחה לעשות בשירותים, אבל בעיקר מפספסת.
אני חייבת לציין שהיא מאוד עצמאית. מדברת ברור ומתלבשת לבד. היא יודעת גם לדקלם מקסים שצריך ללכת לשירותים ושלא עושים על הרצפה.
אחרי פסח כשהילדים חזרו למסגרות, שלחתי אותה בבושה עם בגדי החלפה, פחדתי שהגננת תכעס ששלחתי אותה לא גמולה מספיק. ולתדהמתי (ושמחתי) היא חוזרת מהגן כל יום יבשה לגמרי!!
אבללל מהרגע שהיא חוזרת הביתה היא חוזרת לפספוסים (גם מלוכלך!)
מרגיש לי לפעמים שהיא מודעת לעצמה אבל בוחרת שלא ללכת לשירותים.
אמרו לי ריפוי ועיסוק, אמרו לי לקחת אותה לתרגילי רצפת אגן,
אמרו לי שאולי זה רגשי בגלל רצון ליותר תשומת לב?
(יש לי 5 ילדים. הגדולה בת 7 והקטן בן שנה, אבל אני משתדלת בכל הכוח לתת לכל אחד יחס אישי)
מה באמת יעזור??
אודה לכן ממש על עצות מניסיונכן .
אפשר לשלוח לך הזדהות חמה?
גם אצלי הולך קשהההה
אין לי עצות
רק קראתי את המשפט האחרון
פליז, תמשיכי להרגיש אמא טובה
זה כל כך קל לקחת את זה ככישלון אישי
ולא מגיע לך
גם להתמודד וגם לנקות וגם מע"מ של חשבונות נפש כאלה
מקווה יחד איתך להחכים מהשרשור:)
אם הייתה חולשה ברצפן אגן / קושי בוויסות חושי וכו' – אז גם בגן היא הייתה מפספסת.
הייתי קצת 'מתשאלת' את הגננת, מתי הילדה הולכת לשירותים, אם מזכירים לה, אם יש 'כייף' כזה ללכת לשירותים וזה טרנדי 🙂 וכו'.
-מה שבעיניי נשמע שזה אולי עניין רגשי שהיא מנסה דרך זה למשוך את ליבך.
הייתי: שמה לב להגביר קצת את תשומת הלב החיובים בזמנים אחרים, לנסות למצוא כמה דק' אישיות איתה לפני השינה או משהו.
ובמקביל – מנסה לשים גבולות בעניין הפספוסים, כמו הפסדים או שהיא צריכה להחליף לבד וכו'
ולבדוק איך היא מגיבה.
לא מתפלאת על זה שהיא חוזרת יבשה, היא מודעת לעצמה וזה הכי טבעי שבחוץ זה לא יקרה לה [היא לא רוצה להתבייש]
גם אצלי זה היה ואני חושבת שזה קורה אצל כל הילדים, גם רגשי לדעתי וגם יכול להיות שקשה לה לקחת אחריות כי היא יודעת שזה אל חזור והיא כבר לא תהיה תינוקת שמטפלים בה במסירות אז היא מנסה למשוך את הזמן ולחזור קצת להיות כמו תינוקת שאמא דואגת לה ומטפלת בה.
הדרך שבה כדאי לפעול היא לנקות ולהחליף לה בגדים טכני בלי לכעוס ובלי עצבים, כאילו נשפך סתם מים,
כמה שזה קשה זה עובד!
ההסבר שברגע שתבין שזה לא נושא, זה יפסק מניסיון!
הצלחות!!
קודם כל-את אמא מקסימה!
תראי מה את מספרת עליה:היא עצמאית,מביעה את עצמה,יודעת להתלבש לבד-את נותנת לה גב יפה מאוד!.
לגבי הגמילה עצמה,
אני יכולה לספר לך שהבת שלי קלטה את הגמילה ותוך שבוע וחצי הייתי באופוריה שהיא הולכת לשירותים ולא זקוקה כלל לישבנון כדי לשבת.
ופתאום בלי סיבה היא חזרה לפספס,
וכמו שציינת-רק בבית
אז הייתי צריכה הרבה סבלנות(פשוט לקחתי צמיד של סוכריות ופרקתי אותו,על כל פעם שהיא הצליחה היא קיבלה סוכריה אחת,בהמשך עליתי איתה שעל כל X פעמים היא מקבלת סוכריה-זה עזר יותר),
התפללתי על זה הרבה אבל ברגע שהיא התחילה גן עירייה-אחרי חודש בערך היא ב"ה הפסיקה לפספס לגמרי
הי, מקווה שאת בטוב, כי זה באמת מתיש!
במיוחד שיש עוד כמה בבית שצריכים אותך.
לי נשמע מהתאור שהיא לא לקחה אחריות על העניין ובבית היא סוג של השאירה לאמא את האחריות…. בגן אף אחד לא לקח את האחריות שהיא השילה אז היא לקחה אותה בחזרה.
שאלה: את שואלת אותה כל כמה דקות: "את צריכה שרותים?",
אם התשובה היא כן, ואת רוצה להחזיר לה את האחריות
אני ממליצה לאמר לה: "מתוקה, מהיום אני לא אזכיר לך יותר, את צריכה לזכור לבד". ביום יומיים הראשונים היא תפספס הרבה (בכל מקרה זה קורה, לא?) ואחר כך בעז"ה זה יעבור.
מה כן?
בהצלחה (אימוג'י לב)
רבקה את מהממת!
מסכימה להתייעץ איתך לגבי הבן שלי (3)?
בבית למד את העניין נהדר, כמעט ולא מרטיב ומבקש מעצמו בלי תזכורות בכלל.
אבל עם היציאות ממש קשה לו, הולך 10 פעמים ו"לא עובד" ואז או שהולך ברגע האחרון או שמגיע אלי בוכה ברגע שאחרי האחרון…
וגם – בגן, לא הולך לנו בכלל, חוזר רטוב כל יום, בוכה שלא רוצה ללכת לגן, התייאשנו ואני שולחת אותו לגן עם טיטול, לא רוצה שישנא ללכת לגן.
אשמח לעצות – מה אפשר לעשות ואיך אפשר להקל עליו ועלינו את התהליך:)
תודה!!
אשמח גם להתייעץ.
בת כמעט 3, חכמה מאד!! עצמאית, לא מפספסת בכלל יציאות שתן.
לא מוכנה להתפנות ביציאות גדולות, יושבת על האסלה וכלום לא יוצא.
מתחבאת מתחת לשולחן / ליד הארון ועושה בבגדים… (לא מוכנה גם טיטול כשאני מזהה שזה מתקרב).
לא נשמע כמו משהו שיושב על קושי פיזי,
כי אז הפספוסים לא היו עוברים בגן.
אצלי בגמילה יש קופסת סוכריות ג'לי קטנות שהן רק לנגמל שהולך יפה לשירותים,
כל שירותים – סוכריה
תנסי, אולי יעזור לך.
בנוסף הייתי בודקת איך היא מרגישה עם עצמה
אולי הפספוסים מרצון לעצמאות? אף אחד לא יגיד לי מה ואיפה לעשות?
אולי מרצון ליחס אישי ודרמה סביב כל פספוס?
אולי בבית השירותים גבוהים/מפחידים/נקיים מדי/מגעילים אותה?
המון הצלחה וס"ד!
התחלנו בסוכריות בכל פעם שהצליחה, עברנו לטבלת מדבקות והפתעות .. כלום לא עזר.
ולגבי הישיבה בשירותים, היא מצאה לעצמה מה נוח לה.
בהתחלה היה סיר דמוי אסלה, אחר כך ישבנון. עכשיו היא מעדיפה פשוט לשבת על האסלה עצמה.
אני באמת לא מבינה מה עובר לה בראש. פעם אחת היא רצה בשמחה ועושה בשירותים ופעם אחרת פשוט מגיעה להודיע לי שהיא פספסה (או שאני קולטת לבד לפי ההליכה שלה).
עם החיזוקים שלכן אני מבינה שזה לא פיזי ב"ה.
ייתכן שהיחס האישי העודף מרגיש לה מהנה.
מנסיון עם ילדה שביעית!!
שהיה לי איתה הכי קשה מכולם עם הגמילה, וזה נסחב עד גיל….
חשוב מאוד לשים גבולות ברורים מחד ולהתמיד עם תגמולים שמדברים אליה מאידך
היא נשמעת באמת כמו ילדה מאוד חכמה שסוג של מנצלת את המצב
ותהיי חזקה שאם היא פיספסה היא לאאאא מקבלת את הדבר הטעים או השווה – בלי דרמות, ברוגע, כעובדה – כמו הלכתי למכולת ולא היה לחם…
לא עשית בשרותים – את לא מקבלת טופי. נגמר. תמשיכי בעניניך. לא להתרגש
וכן אם מפספסת, לטפל בה טכנית ולהתקדם הלאה.
אני הייתי אומרת לה אפילו מרחוק, כאילו בשיא האדישות
(אבל זה גם קרה גם בגיל קצת יותר גדול, 4 אולי)
תורידי את מה שרטוב, אני כבר באה, וקצת 'מיבשת' אותה עד שבאתי – שתראה שיש מחיר ואחריות
והעיקר, מבחינתי היה, לא להתרגש, לשמור על עניינות, כאילו לא קרה שום דבר משמעותי
ועדיין זה קשה, באמת, מתיש ומתסכל. מבינה מאוד.
תתנתקי רגשית מהעניין, זו העצה שלי
מלא בהצלחה!!
תודה רבה לכל העונות!
נותן תקווה וכוח.
מצחיק שהיא קלטה את הרעיון של הצ'ופרים, אז היא מעצמה התחילה לומר לי "אוי חבל… עכשיו אני לא מקבלת סוכריה".
אני באמת אשתדל להיות יותר אדישה. כמו שהרבה ייעצו כאן.. יותר טכני בלי להוציא תגובה חיובית או שלילית.
ובע"ה שזה יעזור!
וואו, אני ככ מזדהה, קרה לי עם אחד הבנים שלי, (וגם אותו גמלתי מאוחר וחשבתי שירוץ…)
תכלס מה שעזר אצלי – אם מתאים לך לאמץ:
הודעתי לילדון שהאחריות עליו, אני לא מזכירה לו, ואם הוא צריך עזרה – בשמחה שיקרא לי ואני אעזור, כשהיה פספוסים – טיפלתי בו מאוד טכנית, בלי להכנס לקטע הרגשי בכלל (לא נזיפות, לא משפטים כמו "לא מתאים לילד גדול" וכו), כמה ימים וזה פשוט עבר ב"ה.
המון המון הצלחה והרבה כוח!
יואו קודם כל תנשמי עמוק זה לוקח כ"כ הרבה כוחות!
דבר שני אצלי כשהגדול התחיל לפספס הזהירו אותי לא להפוך את זה לטקס- בלי צומי בכלל, לא שלילי ולא חיובי
שום דיבור באתי ראיתי ניקיתי החלפתי בגדים וזהו.
תוך יומיים זה עזר
מה שבטוח שאין כמוך!
בגישה לילדים ובהכל!
מנסיון:)