שלום לכולן,
גיסתי בת 23 בשידוכים כבר 3 שנים…
לאחרונה היא 'הרשתה' לאחותה בת 20 לצאת לשידוכים,
והאחות ב"ה עומדת להתארס.
זה משמח מאוד, ב"ה,
אבל—
איך להתייחס לאחות הגדולה?
אשמח לשמוע ממישהי שעברה את זה – מה לומר? מה לא לומר?
אנחנו באמת הכי חושבים עליה בעולם ולא רוצים לתת הרגשה רעה,
(כל הפגישות ראו שזה לא קל לה, למרות שבלב שלם היא אמרה לה לעשות את זה)
תודה מראש לכולן!
הדסה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
8 Responses
כשהתארסו לפני, הציק לי שאנשים שאלו "איך את" ברחמים או אמרו כל הכבוד וכו'
הייתי מאושרת בעננים אז למה להזכיר לי עכשיו את מה שפחות שמח?
ממליצה לך להתבונן איך היא מגיבה ולהתייחס בהתאם
אם היא מתייחסת באושר לאירוסין אז לשמוח איתה ואם היא מביעה קושי אז להתייחס לקושי (בהבנה אבל בלי רחמים)
בגדול להתייחס ו"להסכים" למה שהיא מרגישה ומביעה נכון לכל אדם בכל מצב בחיים.
היה לי מדהים לגלות איך מילים יכלו לפגוע מאנשים מסוימים וכשהגיעו ממישהו קרוב ואיכפתי (שאכפת לו ממני באמת ולא מהאי נעימות שלו במצב) אותן מילים בדיוק עשו לי טוב.
וצריך לקחת בחשבון שאולי יהיה לה קשה עם כל מה שתגידי ואין מה לעשות, המצב הוא זה שרגיש.
מה שבטוח שכשתנטרלי את הלחץ יהיה לך יותר פניות לשים לב אליה באמת.
בהצלחה!!
איזה רגישות. כל הכבוד! ממש גורם לי לדמעות בעיניים כנעקפת וכעוקפת בעצמי. משתפת פה כמה נקודות מהחוויה שלי (שנכונות לגבי, אבל מאמינה שיכולות להיות רלבנטיות גם לאחרות)
מסכימה מאד עם הכותבת שלפני ("אחות גדולה"). אני רוצה להוסיף שיש אמירות שיפגעו באחת, ואצל אחרת הן דווקא יתקבלו בשמחה. להיות קשובים רגישים אך טבעיים.
בתקופת האירוסין: להיות אוזן קשבת שתוכל לפרוק ולבכות. לתת הזדמנות להשתתף.
פרקטית, אפשר לקנות מתנה עם מכתב מחמם את הלב. אני מאמינה שאין מקום לחשש שהיא תרגיש מסכנה. כולם יודעים שזה קשה, ואין מה להעמיד פנים שזה לא.
באופן אישי היה לי קשה כשהמשפחה שידרה לסביבה ש"הכול בסדר, היא מקבלת את המצב באמונה וכו'", וזה לא היה נכון בכלל.
חשוב להיות רגישים גם בתקופה שאחרי החתונה ולא רק בתקופת החתונה. יש דברים שאנחנו באופן טבעי עושים רק לנשואים, וכדאי לשים לב ברגישות גם לצורך של הרווקים. זה נכון לכל רווקה, אבל מתעצם אצל רווקה שעקפו אותה. לי היה צורך גדול להרגיש שרואים אותי. אצלי זה היה צורף שיפנקו אותי פתאום בארוחת צהריים, שגם אותי יזמינו לשבת… יש דברים שבאופן טבעי אנחנו עושים לנשואים (וזה כמובן נצרך ומובן מאד), אבל זה הופך להיות כואב כש"המלכה" היא האחות הקטנה שלי…. בנוסף, היה לי חשוב מאד שלא יבקשו ממני לתת את החדר לאחותי הקטנה הנשואה שבאה לשבת (בכנות, זה מה שהכי פגע בי כל פעם מחדש).
כמה מילים על הכלה העוקפת: השמחה לא שלמה כשעוקפים. כנראה שהיא גם לא הייתה רוצה לעקוף. גם היא צריכה יחס והכלה והתחשבות. בלי קשר וכמו כל כלה, היא צריכה פינוק ויחס ודאגה והכלה, ויש קשיים ויש התלבטויות ולא תמיד הכול ורוד. האתגר של לשמח ולהיות עם הכלה וגם ולשמח את האחות הגדולה הוא לא פשוט בכלל.
הי
אני גם עברתי ממש ממש דומה הייתי בת 22 כשאחותי בת 21 התחתנה
מה שהכי עזר לי זה שהיא זרמה ושיתפה אותי והמשכנו להיות חברות, לא היה הסתרות ואי נעימויות כי התיחסות גם שלה וגם של המשפחה הקרובה היתה הכי חלקה שיש , זה שהייתי בענינים סחף אותי לשמחה ופחות שקעתי בקושי (שקיים)
למפרע התברר לי שגם לאחות שעקפה היה לא פשוט כי ההרגשה היתה שחצי שמחים איתה.. אז כדאי לא לשכוח גם אותה כי היא לא עשתה דבר רע ומגיע לה לשמוח הכי בעולם בחתונה שלה ובכל התקופה
וואו, זה ממש קשה, גם את אחותי עקפו קטנים יותר, ניסינו להיות עם יד על הדופק ולבדוק מה היא רוצה- להשתתף בכל האירועים? לשמוח? לבכות? לא לבוא? השתדלנו לזרום איתה, לצחוק או לבכות כשצריך…
משהו שאת מהצד יכולה לעשות, להתיייחס בעניניות , לבוא לאירוסים לומר מזל טוב כרגיל ולראול לאן נושבת הרוח, כבר תרגישי לבד למה היא מצפה. ועוד משהו, כמו שכבר כתבו כאן- לקנות לנעקפת מתנה אישית ומשמחת, להביא לה בצד ולומר בפשטות( בלי דמעות, רחמים…) מגיע לך! אפשר לצרף ברכה חמה, לדעתי, המתנה אומרת- חושבים עליך, זוכרים אותך ואין ספק שזה מה שהכי חשוב!
הרבה שמחות בלב שמח!
וואי איזה נושא רגיש וקשה….
אני גם בהוראת רב ובהסכמת אחותי עקפתי 3 מעלי שהיו רווקים… הגדולה בהפרש של 7 שנים ממני. לא היה קל. בכלל. לא לי ולא לה,
לי לא היה קל שבמקום מסוים הרגשתי שהיו מסביב כאלו שהסתכלו כאילו בביקרות איך היא מרשה לעצמה סה"כ כ"כ צעירה מה בוער לה?
וברור שלה זה לא קל. מהסיבות שכולנו מבינות, ואני חושבת שצריך פשוט לנהוג מצד אחד בטבעיות, והכי חשוב – לנסות להכנס לנעליים של מי שמולך ולא לשפוט בכלל!
תזרמו עם הרצונות של מי שמולך בלי לנסות לשאול או לשדל! רצונו של אדם זה כבודו.
תשמחו ותהיו אמפטיות ורגישות
אין לזה מתכון של עשה ואל תעשה, בשביל זה הקב"ה חנן אותנו בחוש שישי, התאמצו להשתמש בו
ושיהיה תמיד רק בשמחות!
נושא שיש מה לכתוב עליו עוד המון… אבל לא נעייף…
אין לי עצה על הדבר הספציפי הזה יש לי עיצה לכולנו
הקדימו רפואה למכה
חמותי היתה אצל הרבנית קניבסקי עליה השלום
והיא שמעה שהרבנית אומרת לאחת שאם לא הולך לאחד הילדים בשידוכים לא לחכות
חמותי שמעה ופשוט ישבה עם כל הילדים לפני שהבחורה התחילה שידוכים והודיעה להם שאין אצלם סידר כסידר
את מי שה' מבקש להוציא אנחנו מוציאים לכול אחד יש את הזמן שה' קבע לו
ובאמת אצל חמותי עקפו כמה ועכשיו אנחנו אחרי אחד המעוקבים
אם האחים היו מחכים אז היו מפסידים 2 נכדים
לזיווג הגון "אליהו בן לאה" שיזכה לבנות את ביתו עם הכלה המיועדת לו
ואם היו מחכים לו היו מפסידים אותי ועוד כמה וכמובן את הנכדים
חבל ה' רוצה לפנק אתכן סבתות ואילו שמחכות להיות סבתות
חבל לנו לתקוע את השפע שה' רוצה לתת לנו
זו עצה נפלאה, אבל לא מבטלת כלל וכלל את הקושי העצום.
ודאי שלא (אני רק כותבת מתוך שליחות)
אך אצלם הם לוקחים את זה בצורה
שזה שהוא נולד לפני או אחרי זה רצון ה'
ומי יתחתן ראשון או אחרון זה רצון ה'
ודאי שצריך לבקש רשות רק לא להיכנס בכח לבעיה
יש מספיק סיפורים על אחד ההורים שעלה לעולם שכולו טוב ואז כל הילדים התחתנו
(ואני רק כותבת על מי שחשב שהוא יומר לה' מי ראשון ומי שני
אנחנו לא לבן שחיתן סידר כסידר
אנחנו עם ישראל
ועושים את רצונו
עושים לנו רב ואותו שואלים את כל השאלות
יש איזו משפחחה שהם הוציאו את כולם והרבע שהשישית התארסה תוך 2,3 כולם התחתנו
למה אנחנו שוחטים בצורה שהתורה אומרת ולא בצורה אחרת?
כיוון שה' ברא את העולם והוא ורק הוא יודעה מה טוב לי או לאחר
ואם כך הוא קבע שיהיה אזה מה שטוב לנו
אני מדגישה שזה ממש לא מה שאומרים לאותה אחות שעקפו אותה
כי זה ממש לא מה שמתאים
אני רק קוראת לנו האמהות לא להכנס לצרה הזו
בהרבה משפחות שאין סידר כסידר התחתנו כסדר
כל משפחה ואדם כפי רצון ה'
שנשמע ונתבשר בשורות טובות
אמן