שלום,
אני בטיפול כבר תקופה וחווה קושי משמעותי להיפתח ולהביא את עצמי.
יש בי המון רצון להיפתח ולהיתרם בכל העניינים שאני צריכה, אבל פשוט לא מצליחה….
משהו חוסם אותי ולא מאפשר לזה לקרות כמו שצריך (הבושה, הפוקוס עלי, חוסר ה-‘הדדיות’ בקשר, רגשות חזקים ועוד..) .
כמובן שזה דובר עם המטפלת וניסינו להבין על זה יותר, ויש התקדמויות קלות, אבל עדיין…
אשמח לקבל עצות בעניין.
תודה!!!!
אני כבר שנתיים בטיפול
וכן, בהתחלה ממש ממש לא הצלחתי להיפתח.
רוצה לעודד אותך
שזה לאט לאט, פתאום את מעיזה לדבר איתה על דברים שאת מתביישת בהם בעצמך.
זה התקדמות איטית, ויש לפעמים נסיגות
ויכולה לומר שעד היום לא בכיתי בטיפול!!!
היו לי דמעות…
אבל בכי חופשי משוחרר שלא חושב מי מולי… לצערי עדיין לא.
אבל אני כן רואה התקדמות!
וכן רואה שאני מסוגלת לבוא ולומר לה דברים שהפריעו לי מולה
והיא מקבלת את זה, ומבינה…
שאצלי זה התקדמות ממש!!! להעיז לומר לה דברים שהפריעו לי אצלה!!
מבינה לגמרי את זה שכתבת על הבושה, הפוקוס עלי, החוסר הדדיות…
הם כולם תופסים אצלי עדיין מקום…
עדיין מתביישת ממנה לפעמים
עדיין חושבת מה היא תחשוב על…
ומתקדמים בצעדים קטנים ומינוריים
אבל כן רואים התקדמות, והיא שווה…
באמת מקווה להצליח יותר
יש לי איזה חלום להצליח להניח שם בחופשיות, לבכות בלי לחשוב…
הלוואי ויום אחד…
מתפללת עלייך שתצליחי!! שתראי התקדמות! ושיהיה לך טוב!!!
ולכולם פה, לכולנו:)
ריגשת אותי! מהממת! תודה.
היי
נכנסת לשירשור למרות שהוא ישן….
מזדהה מאודד עם כותבת השאלה
מה עושים אם אני מגלה שהקושי שלי מולה הוא פשוט בגלל ההשוואה??
יש לי חברה טובה מאוד שגם בהליך טיפולי ואצלה אופן הטיפול שונה מאוד ומעלה בי המון מחשבות ורצונות אילו אצלי היה כך….
כי בסוף חוסר החום והחיבור בטיפול מפריע לי כנראה כהשוואה למה שיכול להיות יותר….
האם יש לזה מקום? או שאני צריכה להשתיק את הקול הזה?