אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה

בְּיוֹם הֲרַת עוֹלָם

הִזְכַּרְתִּי אוֹתָךְ

בִּתְפִלָּתִי.

בְּלִי לְבַקֵּשׁ

רְשׁוּתֵךְ

הִתְפַּיַּסְתִּי

הִפְצַרְתִּי

עֲבוּרְךָ,

לְשַׁכֵּךְ

חֵמָה

בְּעַדֵּךְ,

בַּעֲדִי.

אֲנִי רוֹאָה

כְּמוֹתֵךְ

בְּכָל מָקוֹם.

בַּהֲדָרָה,

בְּהַפְגָּנָה,

בַּבּוּרוּת,

שְׁבוּיָה

נֶגֶד

צְבָא

הַמִּילְיוֹן.

רוֹמֶסֶת

שַׁבָּת וּקְדֻשָּׁה

בְּרֶגֶל גַּסָּה,

בְּחֹסֶר יְדִיעָה,

חַיַּיִךְ –

חִדָּלוֹן.

הֲמוֹנֵי עַם

עַטוּפִים

כְּמַלְאָכִים

סִפְּחוּךְ

תַּחַת טַלִּיתָם.

בְּצֵל כְּנָפוֹ

הִצְטוֹפְפוּ

פִּנּוּ לָךְ

מָקוֹם,

שָׁאֲלוּ

אוֹדוֹתַיִךְ

חַיִּים וְשָׁלוֹם.

רְחוֹקָה –

אָחוֹת אַתְּ

לָנוּ,

שָׁם יִשְׂרָאֵל

נִקְרָא עָלַיִךְ.