הקטע הבא לקוח מתוך הספר: "תשובה" של הרב עמנואל ברנשטיין, ראש ישיבת "מכון יעקב" לדוברי אנגלית בירושלים.
הספר הינו הראשון מתוך סדרה בת עשרת ספרי הרב שיצאו באנגלית, וכעת מתורגם לעברית, הוא יוצא לאור בימים אלו, וזמין לרכישה בחנויות יפה נוף-פלדהיים.
זכות גדולה בשבילנו לפרסם פה מדברי הרב, שנותנים בהירות, טעם ושמחה במטרת הימים האלו.
ממליצה להדפיס ולקרוא מהכתוב.
שבי
היום האחרון של החג הוא 'שמיני עצרת'. בניגוד לחג הסוכות, אין ליום טוב זה מצוות מעשיות המיוחדות לו, הוא רק 'יום טוב'. גם השם בו הוא מכונה בתורה, 'עצרת', הנובע מהמילה 'לעצור', נראה כי הוא מצביע על כך שעיקר החג הוא אך ורק 'עצירה', כלומר, הימנעות ממלאכה.
מה האופי הייחודי של שמיני עצרת?
בנוסף להיותו יום טוב, חז"ל בחרו בשמיני עצרת כיום בו אנו מסיימים את מחזור קריאת התורה השנתי ומתחילים את המחזור של השנה הבאה[1]. רבים מהמפרשים שואלים מדוע נבחר יום זה לסיום והתחלה מחדש של מחזור קריאת התורה השנתי. האם לא היה מתאים לעשות כן, למשל, בראש השנה, שהוא תחילת השנה החדשה?
משמעות המילה 'עצרת'
בספר 'בינה לעיתים'[2] מסביר שפירוש המילה 'עצרת' אינו רק 'לעצור', אלא גם 'להכיל'. חודש תשרי מלא בימים רבי עוצמה: ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות, כאשר כל אחד מהם גדוש במסרים, חוויות רוחניות, התבוננות ותובנות. ימים אלו פותחים את השנה החדשה, והם אכן נועדו לשמש כנקודת זינוק לשנה כולה, כאשר ההישגים והתובנות שלהם מלווים אותנו במהלך החודשים הבאים. לכן חשוב כל כך שתקופת החגים הזו תסתיים ביום של 'עצרת', יום המוקדש להכלה ולשמירה של כל מה שהשגנו, כדי שכל ההישגים שלנו מהימים הנוראים ומחג הסוכות לא יישארו מאחור כנחלת חודש תשרי בלבד. לכן אין עוד מצוות ייחודיות ליום זה; אין תקיעת שופר, אין ישיבת סוכה או נטילת ארבעת המינים. כל מה שאנחנו צריכים 'לעשות' הוא לעצור, לשמר, לספוג ולשלב בקרבנו את כל מה שקיבלנו, לפני צאתנו לימי החול שבשנה הבאה עלינו לטובה.
לשמור על קשר
כעת נוכל להבין גם את מעלתה הגדולה של שמחת התורה. ראינו ששמיני עצרת מייצג את החשיבות החיונית שבשמירה על מסרי הימים הנוראים. על מנת שנוכל לנצור אותם בליבנו למשך כל השנה ייעדה התורה יום טוב שכל עניינו אך ורק מטרה זו. בהסתמך על כך, הוסיפו חז"ל דבר שיעזור לנו לשמר את הקשר. הם קבעו שביום זה נסיים את מחזור קריאת התורה ונתחיל את המחזור החדש. התחלת קריאת התורה מבראשית ביום זה מקדמת תוכנית שתאפשר לנו להישאר מחוברים לימים קדושים אלו לאורך כל השנה. כדי להבין איך זה ייתכן, נחזור לשורשי התקנה של הקריאה בתורה.
הגמרא[3] מביאה שקריאת התורה בציבור בימי שני, חמישי ושבת היא תקנה קדומה, שנוסדה בתחילת הליכתם של בני ישראל במדבר:
'וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים'[4]. דורשי רשומות אמרו, אין מים אלא תורה, שנאמר[5] 'הוי כל צמא לכו למים'. כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה, נלאו [התעייפו והתלוננו]. עמדו נביאים שביניהם ותקנו להם שיהו קורין בשבת, ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני, ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי, ומפסיקין ערב שבת; כדי שלא ילינו שלשה ימים בלא תורה.
מעניין לחשב מתי בדיוק היו שלושת הימים הללו שהובילו אותנו ל'התעייף ולהתלונן' מתוך חוסר לימוד התורה. באיזה שלב במסעותינו במדבר הדבר קרה? בסוגיית הגמרא אין לכך רמז. אולם, אם נתבונן בפסוקים במקורם, ניווכח שאלו היו שלושת הימים הראשונים לאחר שבני ישראל עברו בים סוף.
נתון זה משליך אור חדש לגמרי על כל מה שנאמר בגמרא הנ"ל.
קריעת ים סוף היתה אחד הניסים הגדולים ביותר שחוו עם ישראל אי פעם. אפשר רק לדמיין את תחושות הרוממות, ההתעלות וההשראה שחוו עם ישראל כשעברו דרך הים, כשהמים להם כחומה מימינם ומשמאלם. כאשר יצאו מהים בצדו השני, ראו שהמצרים אשר העבידו ודכאו אותם מאות שנים, ואף רדפו אחריהם בניסיון להילחם בהם ולשעבד אותם מחדש, טבעו בים, ומעתה סוף סוף עם ישראל בני חורין. במחשבה על כך, היינו סבורים מן הסתם כי רגשות ההשראה מאותו אירוע מכונן ודאי יישארו בליבם חודשים, אם לא שנים!
אך, למרבה הפלא, הגמרא מציינת שהם החזיקו מעמד שלושה ימים בלבד.
הלקח החשוב הנלמד מכאן הוא שעד כמה שאירוע כלשהו יכול להיות מרומם, רוממות זו נמצאת בסכנת התפוגגות מהירה אם האדם לא ינקוט בצעדים לשמר אותה. החזרה לדאגות היומיומיות עלולה להקהות מהר מאוד את ההשראה שהוא חש רק לפני ימים מספר.
חשוב לא פחות לציין את הצעד שנקטו ה'נביאים שביניהם' כתרופה נגד התפוגגות זו – התקנה ללמוד תורה בקביעות. איך לימוד התורה מקדם מטרה זו?
חוויה מרוממת מגיעה ממקום של חיים מרוממים. חוויה כזו קוראת לאדם להתעלות מעל טרדותיו הגשמיות ולעסוק בקיום בעל משמעות, מתוך שאיפה לשלמות. אך ברגע שאדם חוזר ומתעסק בענייניו היומיומיים, הוא מאבד את הקשר שלו עם המסר הזה; הוא מפסיק 'לדבר את השפה' של חיים מרוממים, ומכאן והלאה – השפעות אותו אירוע מעורר השראה נעלמות ואובדות.
לימוד התורה משמר את הקשר של האדם עם המקום הרם ממנו הגיע אותו אירוע. הוא משאיר כל הזמן בתודעה שנדרש מאיתנו לעסוק בדברים גבוהים יותר וא-לוקיים יותר. יתרה מכך, אין זה משנה איזה תחום בתורה הוא לומד, שכן התועלת הקיימת בכל לימוד תורה שהוא, היא החתירה להבין כיצד הקב"ה רוצה שננהג בכל מצב נתון, איך הקב"ה רוצה שעולמו ייראה, ומה ביכולתנו לעשות כדי לגרום לעולם להיראות כך. מודעות זו שומרת את האדם מחובר למקור ומשמרת בקרבו את מהות האירועים המרוממים שחווה.
באותו אופן, הכריעו חז"ל שאמצעי רב-ערך המועיל לשמר את תודעתנו ורגישותנו למושגים ולערכים שהתחברנו אליהם בצורה כה חזקה במהלך הימים הנוראים, הוא ההקפדה על עיסוק קבוע בלימוד התורה.
זו התועלת לה אנו זוכים בהתחלת מחזור קריאת התורה השנתי דווקא בשמיני עצרת. המטרה העומדת לנגדנו היא שככל שנתקדם אל תוך השנה שלפנינו, יושפעו ויתרוממו ימינו מכל מה שחווינו ושרכשנו במהלך הימים הנוראים.
[1] בארץ ישראל 'שמחת תורה' מתקיימת ב'שמיני עצרת' עצמו. ובחוץ לארץ, היא ביום טוב שני של שמיני עצרת, ויום זה מכונה רק 'שמחת תורה'.
[2] רבי עזריה פיג'ו, דרוש יז.
[3] בבא קמא פב ע"א.
[4] שמות טו, כב.
[5] ישעיה נה, א.
בספרו ’תשובה’, הלקוח מאוצרותיהם של גדולי ישראל לדורותיהם, נותן הרב עמנואל ברנשטיין מענה, בפרקים קצרים וקולעים, לתהיות רבות המתעוררות בהגיע הימים הנוראים, ומעניק בהירות והעמקה במרכיבי תהליך התשובה של חודש אלול, ראש השנה ויום הכיפורים.
במיומנות רבה מרכיב המחבר, פרק אחר פרק, נדבך אחר נדבך, תמונה הממחישה כיצד הימים הנוראים הם גם ימי הזדמנות ואהבה, רוממות והשראה.
לאדם המבקש לצעוד בבטחה ובשמחה לקראת התחדשות, התעלות וקרבת א-לוקים – ספר 'תשובה' יהווה מדריך ומכוון בימים מיוחדים אלה.
הספר הינו הראשון מתוך סדרה בת עשרת ספרי הרב שיצאו באנגלית, וכעת מתורגם לעברית, הוא יצא לאור בימים אלו, וזמין לרכישה בחנויות יפה נוף-פלדהיים.
