השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת 'שבת שובה'. היא נקראת כך על פי המילים מספר הושע[1] הפותחות את הפטרתה: 'שובה ישראל עד ה' א-לוקיך'. מכיוון ששבת זו חלה בין ראש השנה ויום הכיפורים, שני הקטבים של ימי התשובה, אנו מקבלים הרגשה ששבת זו היא חלק חשוב מתהליך התשובה.
אבל, אין זה קל לזהות כיצד. מלבד הפטרה מיוחדת העוסקת בעניינה של התשובה, למעשה איננו מוצאים היבטים מיוחדים כלשהם של תשובה בשבת זו.
למעשה, מקובלנו שיש קשר יסודי בין 'שבת' ל'תשובה' עוד משחר ההיסטוריה של עולמנו. המדרש[2] מספר על שיחה שהתקיימה בין אדם הראשון וקין אחרי שהרג את הבל:
פגע בו אדם הראשון, ואמר לו: 'מה נעשה בדינך?' אמר לו: 'עשיתי תשובה ונתפשרתי'. כיון ששמע אדם הראשון כך, אמר לו: 'כל כך היא כוחה של תשובה, ולא הייתי יודע!' באותה שעה אמר אדם הראשון 'מזמור שיר ליום השבת'.
למדנו מהמדרש ששירו של יום השבת חובר על ידי אדם הראשון כאשר למד על כח התשובה. אולם, כאשר אנו מעיינים בפסוקי המזמור איננו מוצאים בהם התייחסות לנושא התשובה כלל וכלל!
מהו הקשר בין שני מושגים אלו, השבת והתשובה?
כדי להבין את היחס שביניהם עלינו להבין שהשבת עצמה היא חלק חיוני מתהליך התשובה. בלעדיה, ייתכן שתהליך התשובה כלל לא יתחיל.
לקחת את הזמן שלנו
עשיית תשובה מתחילה כאשר אדם עורך חשבון של מצבו הרוחני, והוא רושם לעצמו מעשים ודפוסי פעולה מסוימים שייתכן שהם דורשים תיקון. אדם שלא מוצא אף פעם את הזמן לעצור ולהתבונן בדברים אלו, לעולם לא יתחיל תהליך של תשובה. לכן, אחד המכשולים העיקריים העומדים בפני התשובה הוא הטירדה התמידית המקיפה את ימיו של אדם, עד שאין לו פנאי לעצור ולחשוב אפילו לרגע.
ה'מסילת ישרים'[3] זיהה כיצד אנו מגיעים למצב זה, ומגלה לנו שזוהי אחת מדרכי הפעולה המיוחדות של היצר הרע. הוא מתאמץ בכל יכולתו להעמיס עלינו זרם מתמיד של עיסוקים, כדי שלא יישאר לנו פנאי להתבוננות רצינית. התגלמותו של רעיון זה בחומש היא בעצתו של פרעה, שהגיב כאשר שמע את דרישת בני ישראל לצאת ממצרים, באמירה[4]: 'נרפים הם, על כן הם צועקים לאמר 'נלכה נזבחה לא-לקינו'. תכבד העבודה על האנשים… ואל ישעו בדברי שקר'. שיטתו של פרעה לדיכוי כל מחשבה של חירות היתה להכביד את עול העבודה, ועל ידי כך להביא את העם לכך שיישארו ללא רגע פנוי למחשבה.
השבת היא תרופת הנגד לזרם הבלתי פוסק הזה של 'עסוק מדי'. התורה דורשת שפעם בשבוע נעשה הפסקה, לא רק כדי לנוח ולשבות, אלא גם כדי לחדש את המבט שלנו על העולם ועל מה שאנו עושים בו. משמעות המילה 'שבת' היא לנוח, אבל משמעותה גם יישוב הדעת, כי חלק מעניינה של השבת הוא להשיב ולחדש את המבט על ייעודנו ותפקידנו בחיים, מבט שייתכן שהיטשטש או התעמעם במהלך עיסוקינו היומיומיים של השבוע[5].
הגמרא[6] אומרת שפסיעה גסה נוטלת מכח הראייה של אדם, אך ניתן להשיב אותו על ידי הקידוש של ליל שבת. מבאר זאת המהר"ל[7] שהפסיעות מייצגות את המסע שלנו לאורך החיים. דברי הגמרא המתארים אדם הפוסע 'פסיעות גסות', מתכוונים לתאר מצב בו הוא משקיע יתר על המידה בענייני העולם הזה. אדם זה הופך את ענייני העולם, האמורים לשמש רק אמצעי להשגת מטרות נעלות יותר, למטרה בפני עצמם. כח הראייה של אדם כזה נפגע, כי המבט שלו – התפיסה שלו – על העולם, הולך ופוחת, הולך ומצטמצם. השבת מביאה אותו בעל כורחו לקחת הפוגה ממרוץ החיים, ובזמן הקידוש של ליל שבת ניתנת לו הזדמנות לחדש את מבטו על העולם באמצעות השבת, ולבנות לעצמו תפיסה מקיפה יותר על החיים.
לכן השבת מכונה 'מעין עולם הבא' – טעימה של העולם הבא. זהו היום בו אנו מסוגלים להביט על העולם הזה מנקודת המבט של העולם הבא, ולהזכיר לעצמנו מה באמת חשוב, ומדוע. התועלת שבקבלת מבט זה יקרה לאין ערוך, היא לא פחות ממעניקת-חיים, וכל זה מגיע מניצול נכון של היום היחיד בשבוע, בו התורה אוסרת עלינו להיות עסוקים בענייני העולם.
לא היתה אף תקופה בה היו בני האדם עסוקים יותר! בתקופה בה אנו חיים, יש כל כך הרבה אפשרויות במה להעסיק את עצמינו, עד שאיננו מסוגלים להרשות לעצמנו לקחת אפילו רגע אחד פנוי. למען האמת, לעתים קרובות קורים כל כך הרבה דברים בבת אחת, עד שאפילו האפשרות להיות עסוק בדבר אחד בפני עצמו, הפך ללוקסוס. כאשר מכשירים מצפצפים ומצלצלים ללא הפסקה, ומסכים מהבהבים, ההתמקדות שלנו מופרעת ומוסחת.
באקלים קדחתני זה, אפילו מחשבותינו על עשיית תשובה עלולות להיכנס לסחרור של לוח הזמנים העמוס שלנו! משום כך, ייתכן שאפילו אם נייחד זמן לעשיית תשובה, ההרגלים שלנו עלולים להכניס את הלך הרוח ה'עסוק' שלנו לתוך מחשבות התשובה, וכך לגרום לנו לנסות לפתור את הבעיות שלנו על ידי אמצעי שהוא במהותו חלק מהבעיה.
שיר ליום השבת
כעת נוכל להבין למה מתנת התשובה היא זו שהובילה את אדם הראשון לחבר את 'מזמור שיר ליום השבת'. הערנו שלא מצאנו היכן פרק תהילים זה עוסק בעניינה של תשובה בכלל. ויותר מכך, מתוכן הדברים לא נראה שהוא עוסק גם בעניינו של יום השבת!
אבל למען האמת, נושא הפרק כולל את שניהם. הוא קורא לנו לקחת רגע הפוגה, לחזור צעד אחד אחורה, ולהביט על העולם בתפיסה רחבה יותר – גם ביחס למבט שלנו על העולם, וגם בנוגע למאוויי חיינו[8].
זהו, אם כן, תפקידה של 'שבת שובה' במסגרת ימי התשובה. היא מספקת לנו את הפנאי לכמה רגעים של רוגע מבלי להיות 'עסוקים', כדי שנוכל לנצל אותם להביט על חיינו ולהתבונן עליהם. לקיחת פסק זמן שכזה עשויה להיות קצת מאתגרת עבורנו באקלים הנוכחי בו הורגלנו לחיות, ואולי אפילו קצת מסחררת, אבל כצעד לקראת תשובה כנה – היא קריטית ומכריעה. במהלך כל השנה, היצר הרע משקיע מאמצים לגזול מאיתנו את כל הרגעים שלנו. שבת שובה באה להשיב לנו חלק מהם בחזרה.
[1] יד, ב.
[2] ויקרא רבה, פרשה י, ה.
[3] פרק ב.
[4] שמות ה, ח-ט.
[5] 'הכתב והקבלה', שמות לא, יג.
[6] שבת קיג ע"ב.
[7] חידושי אגדות, שבת, שם.
[8] רבי לייב גורביץ זצ"ל, 'מאורי שערים'.
בספרו ’תשובה’, הלקוח מאוצרותיהם של גדולי ישראל לדורותיהם, נותן הרב עמנואל ברנשטיין מענה, בפרקים קצרים וקולעים, לתהיות רבות המתעוררות בהגיע הימים הנוראים, ומעניק בהירות והעמקה במרכיבי תהליך התשובה של חודש אלול, ראש השנה ויום הכיפורים.
במיומנות רבה מרכיב המחבר, פרק אחר פרק, נדבך אחר נדבך, תמונה הממחישה כיצד הימים הנוראים הם גם ימי הזדמנות ואהבה, רוממות והשראה.
לאדם המבקש לצעוד בבטחה ובשמחה לקראת התחדשות, התעלות וקרבת א-לוקים – ספר 'תשובה' יהווה מדריך ומכוון בימים מיוחדים אלה.
הספר הינו הראשון מתוך סדרה בת עשרת ספרי הרב שיצאו באנגלית, וכעת מתורגם לעברית, הוא יצא לאור בימים אלו, וזמין לרכישה בחנויות יפה נוף-פלדהיים.
