שלום לכולן
לאחרונה הייתה לי תקופה מאד עמוסה בעבודה,
ודווקא העומס הזה עזר לי לבדל ולזקק על מיני מסרים אישיים
שמתאימים גם לזמנים שבהם אני עובדת שגרתית ללא עומס
הרגשתי שבגלל העבודה אני לא פנויה מספיק לילדיי בראש ובמחשבה כמו שהייתי רוצה להיות
שאני תפוסה מאד ושאני לא “קודם כל אמא”
לדוג' אם שמרתי לעצמי מס' משימות לערב ואחד מהם לא נרדם…נכנסתי לקונפליקט עצום וללחץ.
יצא לי שלא רכשתי תקופה ארוכה פריט חשוב לילדי מחוסר זמן.
הכל יכול לקרות גם בלי קשר לעבודה אבל אלו רק דוגמאות למציאות מורגשת ונוכחת.
אשמח כאן מעל במה הזאת להזכיר לעצמי שאני קודם כל אמא
כדי לקבל תגובות מעצימות ולהתחזק ביחד
אני אמשיך בעז"ה בעבודתי וכמוני עוד נשים יקרות ועובדות..
זה לא דיון מעשי אם לעבוד או לא
זה כן רצון לשים את הפוקוס המחשבתי על התפקיד העיקרי
ממליצה לקרוא את הספרים של חיה הרצברג סיפור ברובע וצומת הדרורים.
לי נתן הרבה חומר למחשבה והסתכלות טובה ובריאה.
אני גם בעניין:)
רק לאחרונה עזבתי מקום עבודה טוב כי הרגשתי שזה פוגם באימהות שלי.
הייתי שעותתתתת (9.5 ++) מחוץ לבית כל יום, ויש לי תינוקת יונקת…
הרגשתי שאני חיה יותר עם העבודה מאשר עם הבית והילדים, והפסקתי.
לא יכולה לומר שזו היתה הסיבה היחידה (היו גם בעיות רוחניות במקום העבודה),
אבל יכולה לומר שזו היתה סיבה מכריעה-
כי קודם כל אני אמא, ואח"כ אישה עובדת.
ולילדים שלי אין עוד אמא- זה רק אני (בעוד שלעבודה יש עוד עובדות, גם אם לא ברמה שלי….)
ו-כן, היתה לי עדיין העבודה שעבדתי קודם , אם כי, רציתי בהחלט קידום בשכר ומבחינה מקצועית….
עדיין מחפשת עבודה טובה יותר, לצערי אין לי הפי הנד:)
אבל מחזקת את ידי כל אחת שעושה מה שהיא עושה בשביל לגדל את ילדיה,
גם אם זה וויתור על כל מיני דברים (ולכל אחת הוויתורים שלה ומה שהיא לא יכולה לוותר! אי אפשר לשפוט בכאלה דברים…)
אז גמני אשמח לחיזוק…
אני ממליצה לזקק לעצמך למה את עובדת ומדוע את חושבת שהעבודה היא בקונפליקט עם האימהות שלך.
אני אמא, לחלוטין ואני בהחלט עובדת הרבה שעות.
אבל העבודה שלי היא עבור הילדים שלי לגמרי..
עבור הבנים שלי שיהיה להם אבא תלמיד חכם, שמור ואברך ירא שמים שיוכלו ללמוד ממנו.
עבור הבנות שלי, שתהינה "בת תלמיד חכם".
וכן, שיהיה להם לחם לאכול ובגד ללבוש. גם חוגים וגרביונים (נתח נכבד מהמשכורת כמו שכל אמא לבנות תספר לך). נעלים בחורף ובקיץ, מעילים ופריטי אופנה כאלה ואחרים. כסף לחמם את הבית בחורף ולמזג אותו בקיץ. וזה לא נגמר.
אני יגלה לך סוד מפחיד שאמרה לי מישהי שמנהלת קופה של צדקה באחת השכונות, ושמעתי את אותו דבר מרב שכונה מוכר. הגורם מספר אחד לנשירה הוא – עוני!
ילדים צריכים נוכחות אמהית אוהבת, זה ברור. ילדים בלי נוכחות של אמא זה מצב עצוב מאוד. אבל משאלתך זה נראה שלא על זה מדובר, את מדברת על זמני קצה שכל אמא נורמלית יכולה להלחץ מהם ולהתנהג בצורה לא מיטבית.
גם אמא עקרת בית שילד לא נרדם ואין לה רגע לעצמה יכולה להכנס ללחץ. אין צורך דווקא להאשים את העבודה.
אנחנו מלהטטות עם כל כך הרבה דברים ברור שמידי פעם את שוכחת לקנות פריט, אך איך היית מרגישה אם לא יכולת לקנות את אותו פריט כי חלילה לא היה לך כסף עבורו?
אני חושבת ש(לפעמים) חינכו אותנו לסוג של קונפליקט, להיות עם מצפון בלי קשר בשעה שאנחנו באמת עושות את הדבר הנכון. ומרוב הרבניות שכל הזמן צועקות לנו בראש כמה אנחנו גרועות אנחנו שוכחות כמה אנחנו אימהות נהדרות, סופר-אמהות שעושות את הבלתי אפשרי בצורה המיטבית שיש.
תגידי לעצמך, אני יוצאת לעבודה כדי להשתדל לפרנסה כי XYZ.. עבור משפחתי. עבורי..
אם יש דברים פתולוגים צריך לשאול דעת תורה שהעבודה לא באה על חשבון הילדים.
לפעמים היום יום המתיש הוא כל כך הרואי למרות שאף אחד לא יעשה עליו מחזמרים בסמינר, אבל בסוף יום כזה תגידי לד', עם הנתונים שנתת לי, עשיתי במיטב יכולתי בתפקיד המיטבי שלי וכל צבא השמים יריע לך.
כל הכבוד לאמא המיטבית. קודם כל אמא.
צודקת בכל מילה
יש נטיה אימהית ליסורי מצפון תמידים, וזה כל כך חבל
לא חסר נשים שלא עובדות, או עובדות במשרה חלקים, וגם הן לפעמים חסרות סבלנות או שוכחות דברים חשובים, לא קרה כלום. אנחנו אימהות טובות!
אני לפעמים כשאני בהתלבטות למשל: תכננתי להשלים שעות והילד בוכה/ צריך להכין אוכל/ בעלי רוצה לצאת או כל דבר שמסגרת המשפחה, אני אומרת לעצמי, בשביל מה אני עובדת?? בשביל המשפחה, בעלי הילדים. אז מה הקטע לעבוד ולהזניח אותם בשביל לעבוד??
גם אני מזכירה לעצמי ברגעים כאלו שהעבדה היא רק השתדלות, וזה לא המקום שלי לעשות את זה על חשבון… גם עוזר לפקס את ההחלטה.
בהצלחה לכולכם! 🙂
תודה
אהבתי!
צודקת
אבל לפעמים את יכולה להזכיר לעצמך מי יהיו הראשונים לסבול אם חלילה יפטרו אותך מהעבודה או תהיה לך משכורת נמוכה יותר החודש
אם את משלימה שעות כי "וואו, איזה כיף, מה שהיה בא לי עכשיו זה למלא אקסלים" או "ממש התחשק לי לקנות את הסרפן הזה החודש אז ממש לא בא לי שהמשכורת תהיה נמוכה" אז תחליטי אם את רוצה לעשות עכשיו משהו כיף על חשבון מישהו.
(אגב, גם לגיטימי לאמא לעשות משהו כיף על חשבון הילדים. כי זה לא על חשבון, זה שתהיה להם אמא נורמלית)
לי מאוד עוזר למקד לעצמי שהעבודה היא לא "שלי" וזה לא על חשבון אף אחד. העבודה שייכת לכל המשפחה עם המעלות והחסרונות שלה.
ההחלטה כל פעם מה לעשות צריכה להתקבל עם מכלול כל השיקולים עבור כולם.
ולטעמי ענייני אמונה ובטחון בעניין הזה זה שאלה לבעלי, אני רק עושה את ההשתדלות עבורו. אם הוא חושב שעכשיו נכון להיות עם מינוס שעות מכל סיבה שהיא אז זה מה שאני עושה. אבל השיקול הוא לא "העבודה שלי" מול "הצורך שלו" אלא איך נכון לנו כמשפחה להתנהל עם השיקולים האלה.