אפרת ברזילי מספרת סיפורי ילדים.
לא. לא רק בשבוע הספר, ולא רק לגילאי שנתיים עד עשר. אלא לגילאי עשרים עד מאה ועשרים.
אפרת מספרת ספרי ילדים מוכרים יותר ופחות: כולם ראו חתול, העכבר והתפוח, מה עושים עם בעיה, המעיל המופלא של יוסף, ואפילו מעשה בחמישה בלונים, ומתוך הספרים היא דולה אוצרות של ממש.
יש פה מישהי שלא אוהבת סיפורי ילדים? שתרים את היד.
כולן אוהבות.
יש בהם תמימות, קסם, פשטות, בהירות, ובעיקר – מראה לעצמנו, מראה לחיים.
את הסוד הזה גילתה אפרת ברזילי והיום היא מעבירה סדנאות לנשים שמתחילות מסיפור ילדים ומגיעות –
לסיפורי מבוגרים: המון שדים ורוחות יוצאים לחלל האוויר בתמיכה של הספרים התמימים הללו.
ואחרי שמוציאים אותם מהבית – אפשר להתחיל להכניס הרבה טוב ויופי.
מי רוצה סיפור?
זאת ילדותי השנייה
"בספרי ילדים טובים" אפרת מתחילה: "יש משהו שגורם לך להסתכל על העולם ועל עצמך בצורה מאד מרפדת. ספרות ילדים מפגישה בצורה צבעונית, מטאפורית ונעימה דברים שהאדם מעדיף לא לפגוש בעצמו, דברים שבדרך כלל אנחנו בורחים מהם. ההתבוננות בספרים נותנת השראה. היא פותחת פתח אל הלב של כל אחד".
וכשאני עומדת מול הדבר שאני מסתירה בעצמי, איך זה עוזר לי?
"אדם שמתבונן מגלה את התשובות שלו בכוחות עצמו. זה לא סיסמאות או קלישאות, זה אמת. אתה ניצב מול היעדים שלך, מול החלומות שלך, וזה מאד מדייק את העולם הפנימי ונותן פתח לשינוי. ניקח לדוגמה את עולם האימהות, לכאורה אפשר ללמוד כללים ברורים של הנחיית הורים ולגמור עם הסיפור.
אבל, למעשה אימהות תובעת הרבה יותר כוחות לפני שאתה מתחיל לפעול בשטח. הרבה פעמים אנחנו מגיעות ממקום לא נקי, יש לנו רקע שגורם לנו לצאת מהכלים על התנהגות מסוימת, להגיב בחוסר סבלנות על בקשה פשוטה וגם לשמוח מאד ממעשה קטן. בסדנא, באמצעות הספרים נשים מצליחות להגיע לנקודות לא פתורות ולהביט בהם בעין פקוחה בלי שיפוטיות או רצון מיידי לשינוי ואז להביא את עצמן למקום מקבל יותר, חומל ומבורר יותר".
באלו ספרי ילדים את משתמשת?
"הספרים שאני משתמשת בהם הם ספרים שיצאו על ידי אמנים, סופרים שהייתה להם כתיבה מאד מדויקת ואמיתית. למעשה רובם מתורגמים, ספרות ילדים איכותית".
איך את מגדירה ספרות ילדים איכותית?
"אני חושבת שספר ילדים טוב אמור לדבר גם לילד וגם למבוגר, יותר נכון לילד שבמבוגר. זה סוג של קסם שנמצא בספרים הטובים. יש שיר שנקרא 'זאת ילדותי השניה'. להיות הורה לילד זה סוג של ילדות שניה, אתה ממש חווה את הילדות שלך שוב באמצעות הילדים. אתה נפגש שוב בחלקים הטובים שלך וגם הלא פתורים".
העכבר, המעיל והבעיה: כולם מגוייסים
תוכלי לשתף אותנו בחלק מהספרים?
"יש ספר בשם 'כולם ראו חתול' – הילד ראה חתול, הכלב ראה חתול, הדבורה ראתה חתול, וגם התולעת ראתה חתול, אבל כולם רואים משהו אחר לגמרי! הספר הזה מדבר על החשיבות של נקודת מבט ובאופן שבו היא מעצבת את ההבנה שלנו על העולם. אחרי שאני מספרת את הספר אנחנו מביאות את זה אל עצמנו – מי אנחנו באמת? מי אני? אנחנו רואות את עצמנו דרך הילדים? ההריונות? הלידות? העבודה? דרך תקופת הבחרות שלי? אנחנו נוגעות בשאלה מתי אני רואה את עצמי באמת, בלי כל הסטטוסים החברתיים וגם האישים שהדבקנו לעצמנו".
מה עושים עם בעיה – זה ספר שיש בו דמות ילדית שמספרת שיום אחד הייתה לה בעיה והיא ניסתה להדוף אותה ולהתחמק ממנה, היא דוחה אותה, היא לא מסתכלת לה בעיניים, עד שהיא מבינה שהיא תמשיך ותצוץ "כל מה שרציתי שהבעיה פשוט תיעלם אבל תמיד היא גילתה אותי" לבעיה יש המון חיים. יש לה נוכחות. זה לא אובייקט. והחיות שלה היא מתוך עצמנו, בסוף הגיבור מבין שהוא חייב להתייצב מול הבעיה ולא לברוח ממנה. "ואז הוא גילה משהו יפיפה"…
המעיל המופלא של יוסף – ליוסף יש מעיל ארוך, מעיל משבצות, ויום אחד המעיל מתבלה ואז נשאלת בספר השאלה: "מה אפשר לעשות?", וכל פעם יוסף מגלה שהוא יכול לעשות משהו מהמעיל, הוא עושה ממנו אפודה, צעיף, מטפחת, כפתור, ואז הכפתור נופל ו"מה אפשר לעשות?" ואז יוסף מתיישב וכותב על זה שיר".
לאן את לוקחת את הספרים בסדנא?
"המקום בסדנא הוא לנשים, לפרשנות שלהם, לעולם שלהם, אני נותנת הכוונה אבל אני לא מדברת 'על' אנחנו חוות 'את' אלו חומרים שיש בהם חוויה ועם קצת הסברים והתייחסויות כל אישה יוצאת עם מה שהיא קלטה וקיבלה.
בתוך הספרים יש מנעד של רגשות שחשוב מאד לפיתוח עולם הרגשות – תסכול, פחד, שמחה, שלוה, יש יכולת אפשרויות, מגוון אסטרטגיות, ברגע שאנחנו עומדים מול המגוון, אנחנו יכולים לבחור מה מהאפשרויות מדבר אלי. הספרים הללו פותחים מניפה רגשית מאד רחבה. בסוף יש כמובן בחירה אישית".
מה חשוב לך בבחירת הספרים מעבר לתוכן?
"האיורים חשובים לי מאד. בספרות ילדים האיור מספר חלק נכבד מאד מהספר, האיור שופך אור על הטקסט, אני גם משתמשת בפיקצ'ר בוק – סוג של ז'אנר שהאיור בו הוא כל הסיפור, אלו ספרים שיצרו אנשי אומנות של ממש. אחד מספרי הפיקצ'ר בוק הוא רב מכר עולמי בשם "זום" – שלדעתי הוא ספר שכולו אמונה ובטחון, בכל דף מוצג לקורא פרט מסוים, וכאשר הוא מעביר דף קדימה הוא מגלה שהפרט שהיה במרכז התמונה הקודמת הוא רק פיסה זעירה מתוך תמונה גדולה יותר. בדפדוף הבא – גם מה שחשבנו שהוא התמונה הגדולה מתגלה כפרט זעיר בתמונה גדולה אף יותר… וכך הלאה. הספר הזה מפליא לשחק בתודעה החזותית שלנו, וכל דף טומן בחובו הפתעה חדשה. כשאני גומרת את הספר הזה עולה בי תמיד תחושה אחת של: אין עוד מלבדו, הכל רק פרט אחד מתוך תמונה גדולה הרבה יותר.
נשים לא נרתעות מהשימוש בספר שהם הקריאו לפני שעה בארוחת ערב לילד שלהם בן החמש?
"מהניסיון שלי אין נשים שנרתעות, מדובר על ספרות ילדים איכותית ביותר, ספר ילדים איכותי פונה למבוגר לא פחות ממה שהוא פונה לילד, גם "מעשה בחמישה בלונים" המוכר, שלצערי יש גננות שמקריאות אותו רק כדי ללמד צבעים, הוא למעשה ספר על התמודדות מול אובדן, לא פחות".
איפה את מעבירה את הסדנאות?
"הסדנאות הראשונות שלי היו בדרום, באיזור מגורי, אבל נכון לעכשיו אולי חוץ מאצבע הגליל אני מגיעה לכל מקום".
למה לדעתך יש היום ריבוי של סדנאות?
"נשים לפני כמה דורות היו יותר מחוברות לעצמן וגם לקב"ה, הן לשו את העיסה עם הרבה יותר אמונה וביטחון מאיתנו, וגם היה אז הרבה יותר כח סבל. אנחנו זקוקות להעצמה, לאקמול וגם לאפידורל, וזה בסדר, החיים באמת השתנו".
מספרת סיפורים, אפרת ברזילי
ילדה טובה פתח תקווה
ספרי בכמה מילים על עצמך, איך הגעת לעיסוק המעניין הזה?
"אני בת ארבעים פלוס, בעלת תשובה חמש עשרה שנים. תמיד הייתי בן אדם מתבונן, נולדתי בפתח תקווה למשפחה חילונית עם סבים דתיים, תמיד חיפשתי משמעות, ובעיקר חיפשתי משמעות בעולם המילים.
גם בתוך המסגרת החילונית הייתי בן אדם שמרן, הלכתי עם קוקו, והתלבשתי – לפי הבנתי אז – באופן צנוע, גם בלימודים בחרתי ללמוד חינוך, זה גם הגיע מהמקום השמרן, ההולך נגד הזרם, השואף לתמימות, למדתי לתואר בחינוך בסמינר הקיבוצים. כל כך הייתי שמרנית שלמרות חשבתי שלחזור בתשובה זה חשוב לא חשבתי שזה קשור אלי, אני הרי בסדר גמור, אין בי שום דבר רע… למדתי בהמשך גם וויסות תחושתי כי נתקלתי בהרבה ילדים עם בעיה ברמת הקלט והפלט".
ומתי התחיל המפנה?
"בגיל 26, התנדבתי בסוכנות היהודית והגעתי לארצות הברית לחודש, למעשה נסעתי כי רציתי לשפר את האנגלית שלי, כל המתנדבים בארה"ב סודרו על ידי הסוכנות במשפחות שונות, ורק אני 'נתקעתי' במשפחה דתית, זה מאד הפריע לי, כי הבנתי שכך אני לא אוכל לנצל את סופי השבוע לטיולים כמו שתכננתי, אבל בסופו של דבר מ'התקיעות' הזאת יצאו דברים טובים… שולחן השבת שלהם הזיז לי מיתר בלב, ונוצרו לי איתם קשרים מאד אמיתיים וחזקים. זה היה הגרעין הראשוני של התשובה. תקופה לאחר מכן סבא שלי נפטר, ואני הרגשתי שהמוזיאון היהודי שלנו בבית נגנז ונסגר, אין יותר שבת, אין יותר חגים, התגלגלתי לסמינר ערכים, משם הגעתי למדרשת נווה ירושלים. ומאז הכל היסטוריה…".
מאז הראיון עם אפרת אני מסתכלת אחרת על ספרי הילדים בארוחת ערב, מקריאה אותם לא רק לילדים, אלא גם לילדה שבתוכי…
קריאה מועילה!
! תציצי בעמוד הקופונים שלנו, ולכי להתפנק לחג : )
בין אשמה לאחריות – טור חשוב! / חלק א'
