שלום לכולן,
אני לפני לידה (לא ראשונה ולא שניה…)
וממש מעוניינת ללכת ללידה רק עם בעלי – עברתי כזו לידה ונהניתי מאד!
אני מרגישה שאם אבקש מאמא שלי לא לבוא – היא תפגע…
חברות ששאלתי לדעתן טענו שאמא שלהן צריכה את זה, והן עושות זאת מצד כיבוד הורים…
השאלה שלי – האם מוצדק לוותר על חוויה זוגית שלנו רק בשביל הצורך של האמא (רגשי וחברתי), וגם אשמח לשמוע באיזה דרך ניתן למנוע עגמת נפש לשני הצדדים.
תודה,
רותי
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי כאן וכולנו ננסה לעזור לך!
108 Responses
"השאלה שלי – האם מוצדק לוותר על חוויה זוגית שלנו רק בשביל הצורך של האמא (רגשי וחברתי)" – לדעתי לא. לידה זו בהחלט חוויה זוגית משמעותית, וגם מאד פרטית שלך, לא חושבת שזה נכנס בגדר של כיבוד הורים. אם אמא שלך תומכת ועוזרת -לך- ספציפית – נהדר. אם פחות נוח לך – הכי חשוב שליולדת יהיה הכי נוח שיש.
"אשמח לשמוע באיזה דרך ניתן למנוע עגמת נפש לשני הצדדים" – אולי אפשר פשוט לצאת ללדת לבד? בלי הודעות רשמיות מראש?
זה תלוי בנפשות הפועלות ובסוג הקשר, לי נראה מאד מאד מובן שלאשה בלידה מתקדמת נוח ללכת לבד.
וכמובן – תתפללי.
שיהיה במזל טוב ובשמחה.
יכולה להגיד לך כתותכת לידה קרוב ל18 שנים. שיש אמהות שזה פשוט תענוג שהן נוכחות ויש אמהות שאני רק מחכה שהמיילדת תוציא אותה מהחדר ותגיד שמותר רק שני מלווים ודולה כולל בזה.
הכי קשה לי שהמיילדת אומרת "אמא ,רוצה לראות את הראש" ככ לא לעניין
ממש לא חושבת שזה קשור לכיבוד הורים.
מקווה שתמצאנה את הדרך להגיע ללב של אמא בלי לפגוע.
אני באמת לא קוראת לאימא שלי,
זה מפריע לבעלי,
ולא מאוד חסר לי
כבוד הורים מאוד חשוב,
אבל צריך לדעת מתי כן ומתי לא,
אם זה מפריע לבעל (ואת לא זקוקה לזה) הבעל קודם!!
אם לך זה מפריע – בהחלט יש כאן צד גדול לא לקרוא – את יולדת וצריך שיהיה ליולדת רוגע ומנוחת הנפש – מותר בשביל זה לחלל שבת!!
אולי את יכולה להגיד לה – שאת צריכה יותר שתשמור על הילדים,
או להגיד שזה היה פתאומי..
או אם את יכולה להיות פתוחה – לספר שהיה לך ממש טוב איתה, אך אתם צריכים את הפרטיות שלכם.
כיבוד הורים זה דבר הרבה יותר גדול ונשגב מהצורה שבה הדיון כאן מתנהל
כלומר-לא כוונתי שאמא שלך תבוא דווקא
אבל צריך הרבה זהירות באיך לגשת לנושא הזה
אולי לשאול רב
להשקיע בלחשוב איך אפשר מצד אחד לכבד מצד שני לאפשר פרטיות
לא אמרו שזה לא חשוב.
השאלה עד לאן אפשר להכניס את ההורים בשיקול.
לא מעמדה מתנשאת, כולם מסכימים הרי שיש מקומות שאליהם ההורים לא נכנסים,
ואם הם נכנסים- בודקים מה ואיך לעשות- אבל ממש לא נותנים להם להיכנס.
אז השאלה אם זה עובר את הגבול או לא.
אפשר גם עצה מעשית (שאני עושה…)
אני פשוט מתקשרת אליה רק לקראת הסוף, ואומרת לה שהגעתי עכשיו לב"ח והכל מתקדם מאוד מהר ב"ה.
היא שמחה שאני מעדכנת לפני, והכל זורם, והיא לא מספיקה להגיע בגלל סיבות טכניות…
(באמת ב"ה הלידות שלי מתקדמות יחסית מהר…)
אהבתי
בלידההאחרונה שלי התקדם מהר ואימא שלי היתה בדרך
וכמה שהיא עוזרת- הרבה יותר נהניתי
היתה לי דולה והיה מושלם
קנית
י את הרעיון לעדכן לקראת הסוף
רק שאני צריכה להשאיר את הילדים איפושהו…
אני חושבת שבהחלט לשאול רב כמו שמאירה אמרה כיבוד הורים זה לא משחק וצער של אמא זה אש! ובלידה את צריכה הרבה זכויות!
כמובן שאם זה מפריע לבעל אז הבעל חשוב אבל צריך להתיעץ ולחשוב המון לפני זה!
אני לא חושבת שהוגן להגיד לאישה לפני לידה שהיא צריכה הרבה זכויות ולכן תיזהר מצער של אמא שלה.
בעברית קוראים לזה מניפולציה.
לא נכון!
לשאול רב זה לא אומר שהוא יכריח אותך לקרוא לה אלא יאשר לך בלב שקט לא לקרוא לה!
ואולי אפילו תהיה לו הצעה איך לעשות את זה בצורה לא פוגעת.
הרי ברור שנוחות היולדת היא מעל הכל, אפילו מחללים שבת בשביל דברים שחשובים לה,
אבל זה לא סותר שתמיד צריך לכבד הורים.
מנסיון- דברי עם אמא שלך!
ספרי לה איזו חויה היתה לכם וכמה זה הוסיף לכם וחשוב לכם.
אמא שלי ממש הבינה!
ואולי תגידי לה שתעדכנו לקראת הסוף כדי שהיא תוכל לצאת מהבית ולהגיע מיד אחרי הלידה.
בהצלחה רבה, לידה קלה בידיים מלאות!
היא לא כתבה לשאול רב כי הוא יכול לייעץ ולהתוות דרך
היא כתבה איומים "כיבוד הורים זה לא משחק וצער של אמא זה אש! ובלידה את צריכה הרבה זכויות!" ואת זה עוול לעשות, בטח לאשה לפני לידה
בלועזית קוראים לזה מניפולציה
בעברית – סחיטה רגשית
עברית צחה -טפלול
להגיד לאישה לפני לידה שהיא צריכה הרבה זכויות זאת האמת לאמיתה
לצער אדם אחר זה אש-זאת גם אמת מוחלטת
אף אחד לא אמר שלא תסע לבד!!
כן אמרו לעשות את זה בזהירות הנדרשת
נכון מאוד!
יוו,
אני מזה מבינה אותך!!
בול ככה אני מרגישה, בלידה האחרונה שפוט התפללתי על זה כל ההריון, וזה מה שקרה, בלי פגיעה וכו' פשוט היה כזה מהר שנכנסה לחדר דקה אחרי…
תפילה, זה העיצה שלי.
מבינה אותך מאדדד
לידה קלה
כל אחת תגיד לך שזו זכותך לרצות ללדת לבד, אבל איך בדיוק לעשות את זה – רק את יכולה לדעת בהכירך את המשפחה הספציפית שלך
אז קודם כל – תנסי לגשש אצלה האם זה ממש חשוב לה, לא לשאול חברות כי כל אמא היא אחרת, יש אימהות שמגיעות כי הן רוצות לחוות את הלידה, יש אימהות שמגיעות כי רוצות לתמוך בבנותיהן, ויש אימהות שמגיעות כי "ככה צריך". שתי הסוגים האחרונים הן אימהות שבהחלט ישמחו לשמוע שאת לא זקוקה להן
ודבר אחרון – וגם ראשון – תתפללי על זה!
כי גם לי היתה בעיה כזאת, וקצת הסתבכתי עם זה, ובסוף בס"ד ילדתי בשבת ואמא שלי לא יכלה להצטרף אלי…
אני מאלו שחושבים שדיבור פתוח הרבה יותר קל מאשר להסתיר וסוג של לברוח…
בדיוק. כל השיח על רמזים ולהתפלל שהיא לא תספיק להגיע לא מכבד בכלל.
הדרך הכי טובה זה להסביר בצורה נעימה וישירה. גם אם יש סיכוי לפגוע זה פגיעה רכה הרבה יותר מזה שהיא תבין שעשיתם מה שעשיתם כדי שהיא לא תגיע.
כל החמודות שהן בעד שיח פתוח – ברעיון אתן צודקות,
אבל –
אם הייתי במצב שאני יכולה לנהל שיח פתוח יכול להיות שגם לא היה אכפת לי שאמא שלי בלידה.
אלו נתונים שאינם תלויים בי…
מסכימה איתך!
לא כל הבנות יכולות לעשות שיח פתוח.
ולא כל האמהות "יבינו ויזרמו" משיח פתוח
יש אמהות שיכולות להפגע מבקשה כזאת- פגיעה שיהיה קשה להעביר הלאה….
ולכן אפשר לעשות את זה ברגישות
אני למשל מתקשרת מיד כשאני יוצאת ואומרת לה חבל שתהיי שעות אגיע ואראה מה קורה
ןרק כשמתקדם אני קוראת לה והיא שמחה שהיא נמצאת בחלק האחרון.
ואז במילא אצלינו הבעל יוצא,
ויכולה להרגיש ולספר שחוותה את הלידה
ולנו יש את הזמן המרבי ביחד
שלא תצא תקלה תחת ידינו וברור שהיולדת במקום ראשון אבל דעת תורה ורגישות תמיד משתלבת ביחד ולא סותרת.
כן לפעמים מאתגרת.
גם לי היתה את הדילמה הזו, בלידה ראשונה בכלל עשה לי מתח כל ההריון.
חושבת שיולדת חייבת לדאוג להרגשה הטובה שלה, אפילו מחללים שבת 'רק' בשביל הרגשה טובה שלה!
אבל באותה מידה חייבים בכיבוד הורים, וצריך להשקיע ולהפעיל שיקול דעת ולהתפלל ולמצוא את הפתרון שאמא תצא בהרגשה טובה! לגשת לזה בכובד ראש… שתצא מכובדת!
יכול להיות שיתירו לשקר מפני השלום… מצריך שאלת רב כמובן
וגם אני חושבת שאם שואלים רב ואומר שהיולדת קודמת (השאלה גם למה שלא תבוא רק בגלל 'חוויה זוגית' או שיוצר מתח וחוסר נעימות / מפריע לבעל) עדיין צריך לפעול ברגישות גדולה ולבא ממקום מכבד מאד.
שיהיה בשעה טובה וידיים מלאות!
לא צריך רב בשביל לדעת שהיולדת קודמת
וחוויה זוגית זה מספיק
חווי זוגית זה ממש לא מספיק.
ולשאול רב תמיד טוב –
דעת תורה זה לא עוד חברה להתייעצות. זו הלכה!!
אני גם התמודדתי עם זה לפני לידה השלישית שאימי לא הספיקה לבוא כנ"ל שהיתה בסוף בשבת, בחמישית והשישית היתה בתחילת הקורונה שאז בקושי בעלים נכנסו… וכשהגיעה הלידה השביעית, שהתארכה מאד אמרתי לאימי שבעלי נמצא וכך הוא ירגיש מיותר… ולא נעים לי ממנו, ואמא שלי זרמה ממש.
ופתאום שמתי לב שאני לא רציתי אבל היא לא חפשה לבוא אלא באמת רצתה להקל וחהועיל וברגע שהבינה שטוב לי ואני מסתדרת זה היה לה הכי קל וטוב בעולם, וכך גם ביחס לאחיותי שיש כאלו שאפיו בלידה עשירית עדיין מחפשות את אמא איתם ואמא שלי מתאמת ובאה ויש כאלו שבלידה שלישית כבר מסתדרות… אגב זה ההתנהלות הזו זהה גם לשאר התמודדיות בחיים יש כאלו שילכו לקנות בגד לבר מצווה של הבן עם הבעל או חברה ויש כאלו שיחפשו תמיד להעזר באמא…
בקיצור מה שבאתי לומר ביחס לשאלתך זה במקום לומר אני מרגישה שאמא שלי תיפגע. שימי סימן שאלה בסוף המשפט ותחשבי אולי אמא שלך תשמח שאתם מסתדרים, ויהיה לה כיף לבוא לראות אותך בס"ד אחרי עם ידיים מלאות שאת קצת יותר מאוששת, אולי היא כבר קצת התבגרה והמתח גדול עליה, בואי תגידי לה ממקום של ילדה גדולה אמא אני בדך לחדר לידה, אני חושבת שאני מסתדרת בעלי טוב, אני מעדכנת אותך כי על התפילות שלך אני לא מוותרת…
לידה קלה אמא בריאה ותינוק בריא!!
יש לי חברה שגם לא רצתה שאמא שלה תגיע
לא סתם שלא נחמד או אין עניין אלא האמא טיפוס נורא חרדתי ומשרה אוירה של לחץ מסביב ואז היולדת ג"כ בלחץ וכו וכו
והיא אמרה לאמא שלה שהיא מקשיבה לקו כלשהו של טיפים לזוגיות ושם דיברו על הלידה כחויה זוגית והיא רוצה לנסות
וחוץ מזה שהיא ממש מבקשת שהיא תשאר עם הילדים כי רק ככה היא רגועה ורק עליה היא סומכת
אם היא לא עם הילדים אז היא תהיה בלחץ כל הלידה ולא יהיה לה טוב
אז הקטע עם הילדים האמנתי לה והקטע עם החויה זוגית היה נשמע לי קצת פחות… בכל אופן משלב מאד מוקדם כבר הבעל כמעט ולא יכול לעזור כלום טכנית ובהמשך הוא בכלל יוצא החוצה
וגם מבחינה ריגשית-עידוד וכו רוב הבעלים הם לא הטיפוסים התומכים שמסוגלים לתמוך באישה לאורך שעות של לידה וכאב
אז כן לבקש מהאמא שמיד אחרי הלידה-פרטיות עם הבעל וכו וכו
או בלידות מתקדמות שכבר הכל בקלות ממש ולא צריך עזרה?
אבל הכל מאד מאד ברגישות וזהירות
והרבה תודה על כל הלידות שעזרה עד היום וכו וכו
והעיקר לא לשכוח בסופו של דבר בעז"ה תצאי עם מתנה גדולה מהחדר לידה
וכמה ימים אח"כ כבר לא באמת תזכרי מה בדיוק היה-כמובן לא מדברת על חויות קיצוניות
אז כל עוד לא מדובר על משהו דרסטי-אולי לא כדאי לעורר מהומות…
וכן-קריאה לאמהות היקרות והמסורות
שדואגות בלי סוף לילדים שלהן לא משנה באיזה גיל, וסוחבות את כולם קרוב ללב
לבדוק אם אולי הילדה גדלה ורוצה לנסות לבד את העולם….
וואו, מזדהה איתך מאד.
יש לי אמא מדהימה שאני אוהבת אותה מאד, אבל העדפתי שהיא לא תבוא איתי ללידות.
בשתי הלידות הראשונות אימי היתה איתי כי לא היה לי נעים להגיד לה כלום, ולא רציתי את זה!
מטבע הדברים, בעלי נדחק לצד ואני רציתי את תמיכתו.
הלידות היו מאד קשות ואפילו טראומטיות ויכול להיות שזה בגלל שלא הייתי משוחררת ונינוחה.
בהריון השלישי, התפללתי על זה וב"ה הלידה היתה בשבת והתפתחה מהר. אימי גרה בעיר אחרת ונסענו לבדינו לבית החולים.
היתה חוויה זוגית מ-ה-מ-מ-ת!
הלידה התפתחה מהר וילדתי בלי אפדורל, ולמרות הכאבים היא זכורה לי כלידה טובה ומעצימה.
לקראת הלידה הרביעית אמרתי לה מראש שאני הכי רגועה שהיא עם הילדים ולא אף אחד אחר ורק עליה אני סומכת וכו', ובאמת היא באה להיות עם הילדים ואני יצאתי עם בעלי וגם הלידה הזאת היתה לידה קלה ומהירה ב"ה.
כעת אני לקראת לידה חמישית ומתכוונת לעשות כך גם הפעם.
אני אישית מרגישה שהתמיכה של בעלי ברגעים אלו הרבה יותר תורמת לי רוגע ונינוחות, וגם נותנת לי בטחון וכח.
כשהייתי עם אימי, היא לקחה את הפיקוד לידיים (מתוך רצון טוב באמת לעזור לי) וזה הפריע לי מאד, יולדת צריכה להחליט בעצמה מה היא רוצה ומתי ואיך.
אני מבינה את הקולות שנכתבו כאן לגבי כיבוד הורים, וכל מקרה לגופו.
את מכירה את אמא שלך הכי טוב ויודעת מה יפגע בה ומה לא , תנסי למצוא דרך שהיא לא תיפגע אבל אל תוותרי על זה. זו דעתי.
ואם זה מורכב מידי ואת בטוחה שהיא תיפגע, תשאלי רב מה ההלכה אומרת במקרה זה.
רוגע של יולדת הוא בגדר פיקוח נפש!
אגב, למפרע התברר לי שאימי אפילו שמחה שאני מסתדרת בלעדיה.
זה לא קל לאמא לראות את הבת שלה סובלת.
אווווווף!!!!!!!!!!!!
איזה מורכב זה להכניס גם את מערכת היחסים הזו לתוך תהליך הלידה…… שגם ככה היא חוויה מטלטלת.
לי היה קשה מאוד כשאמא שלי הייתה בלידה ראשונה, על אף שהיא אמא הכי טובה בעולם.
בלידה שניה לא קראתי לה אבל אמרתי לה מראש שאני יוצאת לחדר לידה (הלכתי עם דולה)
והיא כל כך נפגעה שאמרה לי מזל טוב קריר כל כך אחרי הלידה, באה לבקר אותי ביקור קריר 24 שעות אחרי.
למפרע סבלתי נורא מהבחירה הזו כי באתי להורים מהבית חולים ואמא שלי הסתובבה נפוחה ופגועה,
ואני הייתי חלשה ואחרי לידה….. והורמונלית…….ונפגעתי עד עמקי נשמתי.
מרגישה שעד היום נשאר לי טראומה מזה.
בהריון השלישי כל ההריון היתי בחרדה מהלידה רק בגלל שלא רציתי שהיא תהיה בלידה ולא רציתי גם לפגוע\ להפגע.
בסוף ביקשתי ממנה ממש חשוב לי שתהיה עם הילדים ככה אני אוכל ללדת בנחת, וזה היה המוצא הכי טוב לשנינו, היא עזרה בשמחה, ידעה כשיצאתי ללדת ואפילו ליוותה אותי לרכב.
מאז זאת המדיניות שלי (ועדיין אני נכנסת לסטרס לפני לידה בגלל הסיפור הזה)
אני חושבת שכמו שכתבו אחרות לכל אמא יש סיבות אחרות שמובילות אותה ללכת לחדר לידה עם הבת,
אמא שלי ספיציפית נעלבה כי הרגישה ש"לא צריכים אותה" ושכנראה היא לא עשתה עבודה טובה בלידה הראשונה……..
בהצלחה לך ולידה קלה בבריאות ובידיים מלאות!!!!! הרבה נחת ושמחה
גם אני מזדהה מאד
אבל חושבת שהכי חשוב לא לפגוע
אבל כן לנסות לדאוג לעצמך ולשנות מן האמת מפני השלום
סוג של לדווח מאוחר או "התקדם בפתאומיות"
או "הייתי עם גז צחוק ולא אחזתי"
וכמובן להגיד בסוף "אוי חבל שלא הייתי"
ואם לא מצליח והאמא בכל זאת מגיעה כן להאיר פנים
בהצלחה ורק בריאות
רק מניחה כאן, שימי לב שדור- שניים לפנינו זה לא היה נפוץ כל כך שאמא מגיעה ללידות!!
עד שפתאום זה נהיה כבר חוק חברתי שאסור לעבור, ואגב הרבה אמהות מאד לחוצות מזה, לא לכל אמא מתאים ללוות בלידה אבל מה תגיד לבת, איך תפגע בה…?
יכול מאד להיות שאם המקום הזה אינטימי מדי עבורך מכדי לעבור אותו עם אמא, ירשת את זה ממישהי…:) ואולי גם לה פחות נוח והיא עושה את זה רק בשבילך.
אבל עדיין יש אימהות רבות עם צורך חזק להיות בלידה ולבת זה פחות מתאים, וכאן זה הזמן לנהל את החיים שלך בידיים שלך…
כי כשאת נקלעת למצוקה עמוקה בשל הצורך לא לפגוע באדם קרוב לך, משהו כאן לא נכון. קשה להאמין שמצוות אמורות להביא לסטרס קבוע ולהחמצה של חווייה זוגית אישית כזאת, למשל.
ואם זו ההתמודדות שאת נקלעת אליה, אפשר לשאול: האם רק בלידות נתקלת בסיטואציה בה את מוצאת את עצמך דוחקת לצד צורך עמוק כדי לא לפגוע במישהו?
אם זה קורה עוד (הרבה) פעמים, הנה תמרור אדום…
שאומר שמשהו לא נכון בדרך, ואפשר, בחכמה, בחשיבה בראש אחר, בנחת- להתחיל לשנות…
כי זה לא כיבוד הורים, זה מי את. מהם הגבולות האישיים שלך ולמה הם נפרצים. ונכון שללכת ללידה עם אמא זו מוסכמה חזקה אבל תחשבי על מישהי אסרטיבית עם תקשורת טובה שאת מכירה, האם יכול להיות שהיתה מוצאת דרך אחרת לצאת באופן נעים מהסיטואציה הזו בלי לשבור כלים וסצנות דרמטיות, ובלי לבצע ויתור משמעותי כל כך?
והכי חשוב,
שתהיה לך לידה קלה ומאושרת, ובידיים מלאות!!
וואו זו תגובה לטור שלם!
מסכימה עם כל מילה
וואו ידידה איך אהבתי!
חיפשתי תגובה כזו…
כאחת שראתה בלידה שניה מה זה גרם לבעלי הנוכחות של אמא שלי
מבינה שיש דברים שהם מעבר לשחור לבן כיבוד הורים או לא
אלא לחשוב מה הדבר הנכון ומה ה' רוצה ממך עכשיו
זה כמובן עבודת חיים אבל רק ככה אפשר תמיד לאזן בין כל
הרגשות והנטיות לבן הדבר הנכון באמת!
ולזכור שאמא אמורה להיות במקום חזק מספיק כדי להרגיש טוב עם עצמה גם אם
לא נכחה בלידה….
כמובן שהרבה לא ככה ועל זה הדיון וצריך תמיד להתפלל לסיעתא דשמיא מצד אחד לכבד
ומצד שני לתת תמיד מקום למצב ולצרכים שלנו בצורה הנכונה!
הרבה כח!
דבר ראשון!!! חייבים לזכור שכיבוד הורים זו מצווה מדאורייתא!!
ועוד נושא שצריך לאבחן – האם ההשתתפות של האמא תשרה מתח/לחץ/תפריע לבעל וכו' – שאז זו באמת בעיה כי היולדת צריכה להרגיש הכי בנוח בעולם
או שרק תפריע ל'חוויה הזוגית' (- ואני בטוחה שאם האופציה הזו נכונה – כל רב יגיד שכיבוד הורים קודם)
נקודה למחשבה – תחשבי איזו מתנה ענקית ד' הביא לך, ובס"ד תצאי עם ידיים מלאות
מה את יכולה במעט להחזיר לו על החסד העצום?
אני מרגישה שזה הזמן שהכי רוצים לעשות טוב כמה שאפשר וח"ו לא לפגוע באדם שכמעט הכי דואג לנו וקרוב אלינו
(כותבת מנסיון אישי, כאחת שחיכתה הרבה שנים לילד, מראש חשבתי שלא ארצה את אמא שלי בלידה, לקחתי דולה
וככל שההריון התקדם והכל היה תקין וכ"כ לא מובן מאליו והתחלתי להתכונן ללידה, הכי רציתי לשמח את אמא שלי ולקרוא לה,
אותו רעיון גם עם שם של סבתא שלא היה לי קל לקרוא, ברגע שהתינוקת היתה בידיים שלי , רק רציתי לקרוא בשמה ולשמח את כל המשפחה..)
ועוד משהו שכדאי לזכור שלפני כמה עשרות שנים אותה אמא היתה בחדר לידה בשביל להביא אותך לעולם…
אני רק יוסיף,
שאני שכשהייתי בלידה ראשונה גם לא היה לי נעים שאמא שלי תבוא איתי ללידה,
שאלנו רב והוא אמר שרצון היולדת קודם להכל!
ויש בת שתקרא לאמא שלה ויש לא,
וזה דרך העולם,
לא קראתי לה, ולקחתי תומכת ואת בעלי והיה נפלא, כמובן היה את האי נעימות ממנה ועד היום אני מרגישה את הצורך לפצות אותה יותר…
אבל כל אחת והסגנון והפרטיות שלה!
לא מסכימה אתך.
במה את לא מסכימה?
וואו
אני די בהלם מכמות המגיבות שרובן הגדול לא רוצות את אמא איתן בלידה…
זה כזה ברור שלפחות בלידות ראשונות האמא מגיעה, ופתאום מתגלה האמת…
אני חושבת שפשוט צריך שכמה שיותר אימהות יקראו את השרשור הזה…
באופן אישי, אמא שלי מלווה אותי בלידות (אני בת יחידה) והאמת שזה מאוד עוזר בעיקר מבחינה טכנית
הלידות שלי לא כאלה מהירות, והבעל בחוץ רוב הזמן, ואם אין מיילדת פרטית או דולה, זה ממש קשה ומעצבן.
יכול להיות שתאורטית יכול היה להיות נחמד ללכת לבד, וחוויה זוגית, וכל מה שנאמר כאן רק שאני מרגישה שבמציאות- זה לא בדיוק כך. פתאום אני רוצה לשתות/ שמיכה/ גרביים/ להתהפך/ ליטול ידיים… וזה נוח שיש מי שיכולה לעזור. (אולי זה נשמע גרוע שצריך את אמא בשביל זה, אבל זה מה שחסר לי בעיקר…)
אבל הכי אני לא מבינה למה את אמא לא, ודולה כן??
דבר ראשון- תודה לכל העונות!
נחמד לראות שאת ממש לא יחידה בסיפור ואפילו ממש נורמלית:)
נתפלל לסייעתא…
וכן, ממש חשוב לי לשמוע גם את הצד של האמהות (משום מה נאלמתן דום…)
שומעים פה בעיקר את הקול של היולדות המתוקות שרוצות להיות בסדר עם כולם בחוויה האדירה והחד פעמית הזו (כן, גם לידה 7 מתוך 12 היא חד פעמית!)
מה שכן- לפי מה שעולה מהשטח, אני מאמינה שעוד דור אחד- זה יהיה הדבר הכי הזוי שאמא באה ללידה…
רבקה מסכימה עם כל מילה!
כל אחת והאופי שלה ומה שהיא בוחרת
אבל טכנית איך הבעל יכול לעזור בלידה?
לי יותר עזר כשידעתי שהוא בחוץ קורא תהילים ואמא שלי היתה לידי ועזרה לי בדברים הטכניים, אפילו לסדר את המטפחת.
דולה היא לא אמא,
הסיבה המרכזית לקחת דולה היא לא בשביל תמיכה נפשית
הדולה עוזרת פיזית וטכנית עם הלידה, ביחוד לידות מורכבות יותר.
יש דברים שגם אמהות הכי טובות לא יודעות לעשות,
אצלי לדוגמא צריך לעשות כמה פעמים במהלך הלידה "ספינינג בייבי"
אחרת אני יכולה לבלות בחדר לידה גם שבוע…………..
תיקון קטן:
דולה מגיעה הרבה בשביל תמיכה נפשית ולא רק פיזית
זה חלק משמעותי מהתפקיד שלה
כמובן למי שמעדיפה אותה
היא גם משרה אווירת נינוחות וביטחון –
מה שלפעמים אמהות (מרוב דאגה) לא מצליחות לעשות
וואו איזה קושי ודילמה הלא פשוטים
במיוחד כשאת בהריון ולידה והכול הורמונלי ופגיע הרבה יותר
לי אישית יש לידות מאודדד ארוכות
ומה שעוזר לי זה להגיד לאמא שלי שחבל לי שהיא תבוא מוקדם כשיש עוד מינימום 12 שעות ללידה ותהיה מותשת בלידה עצמה
כשמתקדם ממש לסוף (גם ככה יש עוד שעה -שעתיים ללידה) אני מתקשרת אליה
ואז היא באה ממש בסוף ובד"כ עוזרת בחלק הטכני יותר שבו הבעל כבר לא יכול לעזור
ככה כל הלידה הארוכה יש לי חויה מדהימה עם בעלי
(וסתם בינינו, בלידות הארוכות חצי מהזמן הבעלים קורסים ונרדמים בכורסא מרוב עייפות אחרי כמה לילות בלי שינה)
ובסוף אמא שלי המהממת באה ומתרגשת איתנו מאוד בלידה עצמה ומהתינוק החדש המתוקי
בלידות האחרונות גם היה צוות ממש מדהים (יואו אין על הצוות של שערי צדק, ממליצה בחום לבוא גם מרחוק – שווה לגמרי)
ואפילו לא הייתי צריכה את העזרה הטכנית, היא באה והיתה נוכחת וזה עשה לה ולי טוב
למי ששאלה למה דולה ולא אמא
זה בדיוק כמו שלפעמים קל לנו יותר לפרוק את הלב לשותפה לספסל באוטובוס ולא להכי קרובים לנו
ככה זה
דולה היא אשה זרה שדקה אחרי הלידה אני לא מכירה אותה יותר ולכן זה יותר נעים
ודרך אגב בלי קשר תוך כמה זמן מאז ששולחים לחכמת ההמונות שאלךה היא מתפרסמת?
אמהות אהובות שלנו- איפה אתן? מה דעתכן?
אני הולכת עם אמא שלי ומחכה מאד להמשיך איתה הלאה בבריאות ובשמחה. לבעלי זה קצת מפריע אבל גם הוא רואה כמה נחוצה וחשובה לי התמיכה הנפשית, הרגשית והטכנית שלה והוא מבין שבכל אופן אני היולדת והיא עוזרת לי ממש!
אמא שלי אישה חכמה מאד ובלידה השניה, כשהתקשרתי אליה שאני צריכה לצאת היא אמרה לי, תסעו לבד, תראו מה המצב ותעדכני אותי, אני אבוא בשניה שתרצי- זה היה מושלם!! לקח לי כמה שעות בקבלה ובמיון, וכשנכנסתי לחדר לידה בקשתי ממנה לבוא והיא באה מיד, תוך חצי שעה! ככה גם הרווחנו את השקט והזוגיות, נסענו לבד, טיפלנו בעניני הקבלה בעצמינוורק כשבאמת נזקקתי לעזרתה היא הגיעה בשמחה! הלידות שלי ארוככככות ולכן זה ממש מוצלח!
ממליצה מאד לאמהות היקרות, תבררו אם הבת רוצה את הליווי ובכל אופן תתנו לזוג ליסוע לבד, להתרגש, לקנות אייס קפה בשקט ותבואו כשצריך באמת!
ולשואלת, אולי תציעי את זה לאמא שלך, השעתיים- שלוש הפרטיות האלו ממש חשובות! ויכולות לשנות את כל הנושא של החוויה הזוגית, בהתחלה אתם ביחד, ובהמשך כשבעלך במילא לא יכול כל כך לעזור, האמא מצטרפת. ואם בכל אופן את לא זקוקה לה בכלל, מתפללת בשבילך שתמצאי את הדרך הנכונה להסתדר והרבה מזל טוב!
ישל לי שאלה
מה לגבי החלק הטכני?
הרי יש דברים שרק אמא שלך תוכל לעזור לך, עם כל הרצון הטוב של בעלך, ומהמילדת את לא יכולה לבקש להיות צמודה אלייך כל הזמן…
אני מאד מאד רוצה להיות רק אני ובעלי, אבל חוששת להיות קצת "חסרת ישע"…
זה מדהים אותי לראות כמה הנושא הזה חם ותופס וכואב לכל אחת ואחת,
ואני לתומי חשבתי שאני היחידה שכל הריון מחדש עולה בי הפחד מה יהא הפעם?
ואיך אני לא אפגע? ואיך נצא בזה הכי טוב?
ולכל הקולות שאמרו כיבוד הורים וכל המצוות והענינים,
הכל נכון, טוב ויפה, אבל!
אם אמא מפריעה ליולדת, גורמת למתח גם אם היא הכי אמא טובה ומהממת שיש,
אבל מה לעשות שלבתה היולדת הנוכחות שלה מהווה לחץ?
אז צריך לחשוב כיבוד הורים ולמחוק את התוצאה השלילית של זה,
ממש לא!!
מה שכן, באמת, להתפלל, הכי עוזר,
לנסות לדבר פתוח, לפעמים עוזר לפעמים לא…
אבל ברור שלא בכח להגיד אין מה לעשות כיבוד הורים ולהאנק מהתוצאה!!
מה גם כל בת ואמא עם הרגישות במערכת יחסים שלהן ואין מה להעתיק מאישה לאישה—-
העיקר שתהיה לידה קלה וטובה ולא פחות נעימה
המון הצלחה ושיהיה בקלות ובידיים מלאות
אני ממליצה לך מנסיון- פשוט תבטחי בה' שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר תתפללי לה' שייתן לך רעיון
אני עצמי הייתי מזה ממש בלחץ וגם היתה לי דוגמא מאחותי שעיגלה את הפינות לאמא שלי שהיא 'רק עכשיו הגיעה(לא הייתי ממליצה לך…)וכל ההריון התפללתי לה' ופשוט האמנתי שיבוא מוצא מכיוון אחר
ולמרבה תדהמתי שבת אחת כשהיינו אצלם ברחה לאמא שלי שאלה האם אני חושבת להביא דולה ,שהטראומה מהלידה הקודמת שלי עוד בגרון שלה וכו' אבל היא לא רוצה שאני ילך לבד…למען האמת לא רציתי דולה, (למדתי קורס ללידות חוזרות אצל רחלי מרילוס והיה נשמע לי שיהיה לי טוב עם השקט שלי ובאמת היה מושלם) וחששתי כל הזמן מזה שאמא שלי תפגע שסתם אמרתי לה שאני הולכת עם תומכת וה' סידר לי לידה מושלמת בשבת רק אני ובעלי והכל נפתר על הצד הטוב ביותר
ליבי איתך !!!
תחשבי אולי ליסוע ללנאדו או לכל בי"ח רחוק יותר
עם תרוץ כל שהואעל סוג לידה שבה לך לנסות
ואת לא רוצה לגרום לה לבוא ולחזור סתם כי תמיד אולי זה דמיונות ולא באמת לידה
ותקראי לה רק שבטוח את תלדי לפני שהיא מגיעה
אני בלידה הראשונה הלכתי עם אמא שלי והייתי 12 שעות במיון, כך שבאמת הנוכחות שלה היתה מיותרת והכבידה על בעלי,
בלידה שניה התלבטתי ממש מה לעשות כי הרגשתי שאני כן צריכה אותה איתי בלידה גם פיזית וגם רגשית , בסוף הלכנו לבד ואת השעות במיון העברנו רק שנינו וזו באמת היתה חוויה טובה, וכשנכנסנו לחדר לידה אמא שלי הגיעה והיתה איתי בלידה עצמה שאז בעלי כבר לא יכל לעזור
היו פה רק כמה בודדות שאמרו שאמא שלהם באמת עוזרת.
איפה כולם איך זה יכול להיות שכ"כ הרבה נשים לא רוצות את אמא שלהם בלידה?????.
אני בת יחידה (יש לי עוד אח אבל זה לא אותו דבר בת וכלה….) גם אם לא הייתי רוצה שאמא שלי תגיע הייתי רוצה לתת לה את החוויה של להיות עם הבת שלה בלידה כי אין לה עוד בנות ובואו לא נראה לי שללידה ה12 אמא שלי תגיע בעז"ה היא תהיה בריאה והכל טוב אבל לא ראיתי נשים מאוד מבוגרות שמגיעות לחדר לידה.
אז עוד כמה שנים אמא שלך תמשיך להגיע איתך? וגם כמו שאמרו פה כבר יש לידות בשבת ויש לידות מהירות כך שלפחות פעם פעמיים את גם תהיי רק עם בעלך.
אגב עדיין לא הבנתי איזה חוויה זוגית יש? תוך כדי שכואב את מצליחה לחשוב על חוויות זוגיות? איך הבעל עוזר לך? וכשמתחילה לידה ממש הבעל גם לא יכול להיות בכלל
רק שם דחוף חוויה זוגית? אין חוויות זוגיות במקומות אחרים?
נשמע שעדיין לא חווית לידה.
לידה זה ממש לא רק כאבים, זה גם הרבה ציפיה תקווה ועוד
אני חוויתי יותר מלידה אחת!!!!
יפה מאוד שמתגובה אחת כבר יודעים עלי הכל
בכל אופן זה לא עונה על השאלה שלי
מאחלת לך שתזכי לחוות את האושר הזוגי בלהביא ילד יחד לעולם.
אין דבר חזק ממנו.
ואצלי- באופן אישי, אני לא מוכנה לוותר על חוויה כ"כ עוצמתית וקדושה רק כי "יבואו עוד כאלה"…
ודרך אגב, הבעל לא תומך רק פיזית, הוא בעיקר תומך גם רגשית,
ואת זה הוא יכול לעשות עד הרגע האחרון.
לכל מי שטענה אחרת- הוא גם יכול להישאר בחדר לידה עד הסוף, אפשר לבקש מהצוות התחשבות, והם עושים את זה בשמחה. ממליצה בחום.
מסכימה עם כל מילה של אישה ואמא.
כל מילה……
גם אני לא כ"כ הבנתי את החוויה הזוגית בהתחלה חח
אבל אני משערת לעצמי שזה בזמן ההמתנה עד הלידה..
שאז זה להעביר את הזמן ואין את הפרטיות עם הבעל ופחות אפשר לדבר חופשי בנוכחות האמא.
(אצלי ב"ה הלידות מהירות אז זה טכני יותר – זה כן חוויה אבל פחות הייתי מגדירה את זה חוויה זוגית, אצלנו אחרי הלידה יש את החוויה זוגית)
לא כולם זוכים, אבל זוג עם זוגיות טובה, בד"כ עצם הנוכחות של בן הזוג כבר משרה שלווה ורוגע על היולדת.
אמנם יש כאלו שלהיפך ובמקרים כאלו באמת חשוב להיעזר באמא או דולה, רק לא להיות לבד ברגעים הקשים והרגשיים האלו (גם אם לוקחים אפידורל ולא מרגישים כלום)
וואו מעניינות התגובות פה,
מישהי שאלה למה האימהות לא מגיבות, אני מקווה שהן לא מתחילות לפחד על הפעמים שהן ליוו את הילדות שלהן ללידה,
ואולי אותה בת שהן ליוו מתוך רצון לעזור ואהבה אינסופית, היא אחת הכותבות פה…
לי היה ממש נחמד שאמא שלי באה איתי ללידה, ואמא שלי בעצמה בלידות מתקדמות יותר משכנעת אותנו שנוכל כבר להסתדר בלעדיה,
כיף לראות שהרבה פה הרגישו חוויה זוגית עילאית, לידה היא חוויה ענקית ומרוממת, אבל מלווה בהרבה כאב פיזי, והרבה פעמים גם לחץ וחששות, לא הייתי אומרת שזה פאר הקשר הזוגי:)
וסתם ככה בכללי- קשור או לא קשור, כדאי לזכור שכמו שאנחנו רואות ומדברות על האימהות שלנו יום אחד נהיה אנחנו בצד הזה, ובצד השני תעמוד הילד/ה שעל הלידה שלהם כתבת ממש כאן…
כבת יחידה (בין בנים) הרגשתי שחיבת לקרוא לאמא כדי לתת לה חווית לידה רק בהריון האחרון החלטתי שזהו אני רוצה לבד כל ההריון תכננתי איך אומר לה. לצערי בסוף הוזמנתי לניתוח ואין אחריו עוד לידות רגילות. מרגישה פספוס שאף לידה לא נתתי לעצמי את מה שאני רוצה.
תבדקי,
הבנתי שאפשר היום גם ללדת רגיל אחרי לידה עם ניתוח..
אני אחרי 2 קיסרי
אני גם חושבת שאם אין פה שום אמא שמגיבה זה חסר לנו… ואולי באמת מעלה פה נושא רגיש של "למה באמת אני באה ללידה? האם זו מוסכמה או שיש באמת צורך או רצון של הבת שלי…."
אמהות- תנו מילה…
ולמי ששאלה מה כל כל חוויה זוגית בלידה כואבת- אז כן, גם מתוך כאב יש את המקום של חוויה (ובזוגיות בעיקר, לא דווקא ה"מוצי פוצי" והיציאה המפנקת היא החוויה, לפעמים דווקא אתגר או קושי מעצימים את הקשר פי כמה)
ואולי זה גם תלוי בסגנון של הבעל או בסגנון הלידות שלך (בלידת אפידורל ארוכה- אין יותר תקוע מאמא שצריכה להעביר איתכם את הזמן בשעה שאת פשוט יכולה לישון / לדבר / לצחוק עם בעלך…)
ולא אהבתי את ההסתכלות של "אני היולדת ובעלי צריך לדעת מה עושה לי טוב גם אם זה על חשבונו…." הילד הוא של שניכם ביחדדדדד בדיוק 50-50 (או יותר נכון שלושה שותפים…) זה שאת היולדת הפעילה פה- לא הופך אותו לפחות קשור לסיטואציה!!
באיזה קטע הוא צריך להרגיש בלידה של הילד שלו שאמא שלך יותר חשובה ממנו- אבי התינוק?!
ואגב לגבי עזרה פיזית- איך שאני ראיתי את זה- כשהמיילדות רואות שאין איזה אמא או דולה בסביבה- הן נרתמות יותר…
לפעמים רק בשביל ההרגשה הטובה של האמא- שלא תרגיש שאין לה שום ביטוי לעזרה- הן מבקשות ממנה "תחזיקי פה, תספרי איתה…"
זה שהילד שלו נכון,
עדיין הלידה היא של האישה. ומה שמשנה זה מה יעשה לה טוב.
לכן אם היא מעדיפה את אמא שלה זכותה לומר.(שזה מאוד מובן) ודוקא מזה אפשר לצאת בקלות ללא פגיעה בבעל- כי היא באמת צריכה טכנית אישה איתה. ובזוגיות טובה זזה יכול לעבור ללא בעיות אפילו אם היא תאמר את האמת.
אני בקשר מאוד מאוד קרוב עם אמא שלי
ובלידה הראשונה היה ברור שהיא מגיעה בלי לחשוב מה מתאים לי או אולי לא מתאים
בסוף היתה לידה לא צפויה בכלל ולא הספיקה לבוא..
ואחרי הלידה כשחשבתי על זה הבנתי שזה פשוט לא מתאים לי שהיא תהיה איתי, אני מאוד צריכה את הספייס שלי ושל בעלי. צריכה אותה אחרי אחרי לקטע של פינוקים. אני אגב ממש לא רוצה אפילו דולה אבל יכולה להבין את אלו שכן, דווקא דולה ולא אמא.
ככה שעם כל האי נעימות פשוט פתחתי את זה יום אחד עוד הרבה לפני הלידה השניה ואמרתי לה באיזה שעת רצון שלא מתאים לי. לא אהבה את זה. בטוח שלא. אבל למדה לקבל את זה.
וממש לא חושבת שהמילים 'חוויה זוגית' זה מילים אסורות. הלידה היא באמת חוויה זוגית הכי מדהימה שהקב"ה נתן לנו וגם בתוך הכאב החוויה היא של הזוג. אם מתאים לזוג ביחד שהאמא תחווה איתם את החויה המדהימה הזו אז אין יותר טוב ואם לא מתאים אז לא.
אגב יש לי אחות שהרבה שנים לא חשבה שיש אפשרות ללדת בלי אמא שלי (עד ללידות מתקדמות שרצות מהר מדי) ואני לא חושבת שיש לי קשר פחות טוב עם אמא שלי ממנה פשוט אופי אחר.
אני כבר אומרת לבנות שלי היום (בגיל העשרה) "אם תרצו אבוא, אם תרצו דווקא את סבתא היא מאוד תשמח"
שומעת מנשים צעירות שעושות החלטות על מקום לידה ואופי לידה וכו' לפי מה שטוב לאמא שלהם וקצת שוכחות שהלידה היא שלהן עם הבעל ולא של האמא וממש חבל.
גם אותי מדהים לקרוא כ"כ הרבה נשים שמעדיפות ללכת בלי האמא. תמיד חשבתי שאני המוזרה.
שתהיה לידה קלה ובבריאות
אני חושבת שזה שהקול שנשמע כאן הוא של אלה שלא רוצות ללכת עם האמא זה לא בגלל שזה הרוב
אלא בגלל שזה נושא האשכול ולכן אלו הנשים שמגיבות—-
בקיצור חבל שהבעל לא יכול לעזור
זה קשהההההההההההההההההההההההההההההההההה
:((((((((((((((((((((((((((
הוא עוזר מלאאאאאאאא
אולי פחות בקטע של להגיש דברים וכו אבל בעלי הצליח לעזור לי ע"י דיבור בלידה עצמה ממש..
יש דברים שמי שמכיר אותך יודע מה יעזור לך יותר מכל המומחים מסביב…
לא חושבת שצריך עוד משה חוץ מבעל בחדר..
האמת שאין לי מה להגיד… אני יכולה רק להזדהות.
אבל רציתי לכתוב כי אני מאחלת לך מזל טוב ענק!
ושבעזרת ה' יהיה בקלות ובבריאות ובידיים מלאות!
אני חושבת שצמד המילים "חוויה זוגית" יצאה מהקשרה.
היו כמה שניסו להקביל את זה ליציאה למסעדה………………..:)
לידה זה פרי השותפות שלי עם בעלי, זה הרגע הכי דרמטי שיכול להיות, רגע של כניסת נשמה לעולם,
רגע שבו הקב"ה נמצא איתנו בחדר, ברגע הזה אני רוצה להיות רק אני ושותפי: בעלי והקב"ה.
הנוכחות של מילדת בעיני היא כמו הנוכחות של הכיסא שלידי,
וכשאמא שלי הייתה איתי הרגשתי בהחלט סוג של חדירה עמוקה לתוך הרגע הכי קדוש שיכול להיות.
למרות שיש לי קשר מאוד טוב עם אמא שלי!!!
ואני מבינה מהתגובות שיש הרבה שמרגישות שונה ממני,
ויש הרבה גברים שונים מבעלי,
אבל כשאני בלידה אני זקוקה למישהו שהכי קרוב אלי, שאני מרגישה הכי בנח להרגיש ולבטא את עצמי,
מי שיכול להיות איתי לגמרי, יציב, רגוע ותומך- אצלי זה בעלי. אמא שלי הייתה בתפקיד הזה עד שהתחתנתי.
מלבד זה התינוק שנולד מופקד לבעלי בדיוק כמו שהוא הפקדון שלי, ואני דואגת לכך שבעלי יהיה חלק בלתי נפרד במסע ההריון כך שהוא מרגיש צורך להיות שותף מלא בלידה.
מבחינה הלכתית יש לזה את המורכבויות של זה ואני נותנת לבעלי להתמודד, ללמוד את הנושא, ולפתור את הבעיות בעצמו. זה החלק שלו בעניין.
הוא בהחלט נמצא שם כדי להפעיל את המילדת……. אגב, הנסיון שלי הוא שהמילדות מבינות את המורכבות,
אוהבות מאוד שהבעל שותף ונוכח ואף מפעיל אותן.
בחלק מהלידות לקחנו דולה כשבצורה מודעת זה היה בעיקר בשביל לעזור לבעלי, וזה בהחלט עזר גם לי.
זה לכל מי שתהתה לגבי "החוויה הזוגית" והנוכחות של הבעל בחדר לידה…..
כנראה שחלק מהגברים שונים זה מזה:)
כל מילה–
מה שכן, הלואי, איפה ניתקלת במילדות שאוהבות שהבעל מתערב,
אצלי הם צעקו עליו, ותוך כדי לידה צרחתי עליהם של יעזו לדבר אליו ככה 🙂
מיילדת שצועקת????????????
אל תלכי ללדת שם!!!!!!!!!
יש מספיק בתי חולים שהיולדת ובעלה מקבלים יחס של מלכים.
ואין סיבה להתפשר על פחות.
אצלי אחרי לידה תמיד המיילדת הכינה לי כוס תה, בלידה האחרונה היא שאלה את בעלי – מה להכין לך?
בעלי אמר לה, אני לא ילדתי, אז היא ענתה – אתה חלק חשוב גם.
זה מינימום לקבל יחס אנושי, מתחשב ומכבד
הגדרת את זה כ"כ יפה! הזדהיתי מאד עם כל מילה!
אפילו את המיילדת אני מסכימה להכניס רק כשחייבים..
(למי ששאלה לגבי עזרה טכנית, כנראה כשאין מלווה הצוות עוזר, ולי זה מספיק)
לי זה ממש ברור שהיולדת היא היחידה שצריך להתחשב בדעתה בעניין הזה.
כמובן שצריך לכבד הורים ולהודיע זאת בכבוד או בתחכום, אבל מה השאלה בכלל, אם האמא מפריעה ללידה אז היא לא צריכה להיות שם!!! אסור לה להיות שם.
אם זה מסתדר שהאמא שומרת על הילדים זה כנראה הסידור הכי מוצלח, כי ברור שכך היולדת רגועה לגבי הילדים. אם יש דולה זה נשמע כמו פתרון מוצלח.
אני ילדתי בלי דולה אף פעם, רק עם בעלי, ובלידה הראשונה כשההורים שלי התייצבו בנאמנות, פתאום קלטתי כמה זה נורא בשבילי והדבר הכי לא נכון בעולם!! וב"ה גם הם הבינו את זה בסוף, הם השאירו לנו קצת פינוקים ועזבו את השטח. רק אז העזתי להתקדם עם הלידה.
אני אדם פרטי מאוד, גם ביחס עם אמא שלי שב"ה היא נפלאה ויש לנו תקשורת מצוינת, אבל עד הלידה הראשונה לא יכולתי לדעת מה טוב בשבילי. היום אני יודעת וזו בכלל לא שאלה, לא לי ולא לאמא. וטוב לכולם ככה.
אני כאן בשביל לנתץ כמה מיתוסים..
ילדתי ב"ה לידה ראשונה לפני כמעט שנה ואני יכולה לומר שרציתי את גם את בעלי כמובן(דבר ראשון שלא אוותר עליו, תמיכה, עידוד רוגע, חוויה זוגית שלא קורית כל יום ושיהיה שותף מלא איתי במסע) גם את אמא שלי שיש לנו קשר טוב ב"ה וגם דולה.. שתעזור לי עם תרגילים מתי שבעלי כבר לא יכול..
יכולה לומר בפה מלא: הבאלאנס של שלושתם היה מוושלם!
פשוט צריך לעשות תיאום ציפיות! זה המפתח לעניות דעתי.. כל אחד מילא פה תפקיד אחר. במהלך ההריון קצת הייתי מוטרדת איך זה ישתלב כי רציתי את שלושתם ולכן היה לי חשוב לקחת דולה רגישה , מתחשבת ובעיקר עם הרבה טקט שיודעת מתי להיעלם (_ב"ה אמא שלי עושה את זה מצוין)
מה אני באה לומר פה? ב"ה זכיתי, ולכל מי שמתלבטת: תעשו תיאום ציפיות וזה אפשרי בעז"ה.
את מתוקה כנראה כמו הנסיכה הקטנה שלך:)
מברכת אותך על ההצלחה והכיף בלידה
אולי עוד כמה שנים או כמה לידות תדברי אחרת
ואולי גם לא…
באמת בלידה ראשונה יש את הקטע הלא מוכר- אין לך מושג איך ומה הולך להיות (כמובן ידע יש, אבל כל אחת רק אחרי לידה יכולה לדעת מה טוב לה ומה פחות…)
ולכן היה לך רגוע עם כל הצוות שהבאת שם…
אולי זה מה שתעשי גם בלידה העשירית
אבל באשכול הזה עלה הקול של אלו שילדו כבר כמה פעמים או שהספיקה להן אפילו פעם אחת להבין שההרכב יותר מורכב ממה שתארת פה…
ברור שתאום ציפיות זה חשוב והכרחי (אגב שמעניין מה יהיו הציפיות של בעלך בלידה הבאה… בסופו של יום הוא היה שם אחד מתוך שלוש…)
גידול קל ומלא מלמלות…
בטוחה שיש הרבה שכן רוצות ושמחות שאמא איתם בלידה
(מכירה מספיק כאלה שבאות לשבות אצל ההורים שבוע אחרי שבוע בשביל זה)
וכמובן תלוי מאד מה האופי של האמא וכמה שהיא תזרום עם הסיטואציה והמצב לפי ההרגשה של הבת,
בלידה האחרונה ספרתי לאמא שלי שאני יוצאת לבית חולים
בלי ששאלה אותי היא יצאה גם,
כשהבנתי את זה לא כל כך רציתי…
אמא שלי הבינה מאד ופשוט רק בקשה שנעדכן שכדברים מתקדמים
היינו ביחד בכל ההתחלה, וזה באמת היה חוויה זוגית ורגעים מדהימים
בהמשך כשאני כאובה וסובלת וממילא לא פנויה לכלום
וכן שמחה שיש יד זמינה שיכולה לעזור טכנית ולא רק, אז אמא שלי נכנסה וזה היה מקסים.
אמהות חמודות ויקרות,
מרגיש לי מגוחך עריכת ההשוואות בצורת הלידה בין אישה לרעותה,
אם הצרכים מלידה ללידה יכולים להשתנות,
על אחת כמה וכמה בין אישה לרעותה שכל אחת עם אופי שונה, בעל שונה, אמא שונים וצרכים נפשיים ורגשיים שונים.
ניתן לענות ספציפית לשאלה שנשאלה כאן, לאחר הנחת העובדה כי היא לא מעוניינת בליווי אמא שלה.
אין לי תחכום להציע למעשה,
אך ממש הפריעו לי התגובות של חוויה זוגית קודמת לכיבוד הורים, ועוד כמה ציטוטים שיצאו מהקשרם.
בודאי שצורך היולדת גדול ומחללים עליה את השבת, גם אם היא רוצה לסוע לבי"ח מרוחק יותר מאחר סמוך.
אך יש צורה להציג דברים, ולא נראה לי שיש כאן פוסקת הלכה.
כיבוד הורים זה דאורייתא!!! חוויה זוגית?! לא ראינו בתורה…
רק שיש צורה איך לכתוב ובטח לא בענייני דאורייתא.
ושוב, זה לא אומר שיולדת שמפריע לה נוכחות של אמא שלה צריכה לסבול,
ויש פתרונות ודרכים להציע רעיונות (ורבנים בהחלט כתובת לפתרונות כאלו…למה מחליטים מראש שיפסקו שכיבוד הורים קודם?! לכאורה יהיה להיפך, אך מנסיונם ההלכתי והמעשי יהיו להם רעיונות טובים לביצוע לטובת כל הצדדים)
וכן, אני אחת מהקולות של הנעזרות באמא שלהן, טכנית היא מקלה עלי מאד.
(אני יולדת לידות ב"ה יחסית קצרות וללא אפידורל, כך שאין מקום בזמן הלידה לחוויה זוגית.
החוויה הזוגית שלנו היא בעיקר אחרי הלידה… או לפני שנכנסים לחדר לידה אבל לא רואה את זה כלידה…
וב"ה יש לאמא שלי את הרגישות לפנות את השטח ולהיות בחוץ.)
חוויה זוגית = פרטיות = שלום בית
הזוג התחתן וחלק מהמצווה והחיבור זה הבאת ילדים,
זה רגע כ"כ פרטי ואישי,
ברור שזה תלוי בסגנונות, אבל יש הרבה שלא נותנים לעצמם אפילו להעז להרגיש שיש כאן משהו לא נעים.
וכ"כ הרבה בעיות יש בשלום בית אחרי הלידה כשאישה חייה את חייה כאילו היא רווקה בבית הוריה ולבעל אין מקום ומשמעות…
ודבר נוסף שמשום מה לא הוזכר, אישה פטורה מכיבוד הורים, רק אם בעלה מסכים – היא יכולה לכבד את הוריה.
"ודבר נוסף שמשום מה לא הוזכר, אישה פטורה מכיבוד הורים, רק אם בעלה מסכים – היא יכולה לכבד את הוריה."
חשוב להדגיש שזה ממש לא נכון!!!!- זו לא ההלכה!!!!
אישה חייבת בכיבוד הורים אלא אם כן- זה משהו שמפריע לבעלה ואז הוא קודם—-
זה משמעותי במיוחד האם נקודת המוצא היא שהיא פטורה ורק אם הוא מסכים היא חייבת
או שהיא חייבת ואם הוא לא מסכים היא פטורה!!!
השאלה מה זה חויה זוגית.
הרבה מסתכלים על זה כמושג זר.
דוקא ביהדות הוא מאוד מקודש.
והוא קודש קודשים.
ברור שקודם להרבה דברים.
רק מה- לא בטוח שאצל כולם זה נצרך דווקא בלידה, אבל מי שאצלה כן-
לנופש זוגי צריך לסחוב את אמא?
לי היה מפתיע ומפריע שהיו כאן כמה שכתבו שהן רוצות לתת לאמא שלהן "חווית לידה", רק בשביל האמא.
בעיני זה נשמע חודרני ופוגעני קצת………………
והרבה יותר צורם מצמד המילים "חוויה זוגית" בהקשר של לידה.
למה?? אמא שעשתה למעננו כל כך הרבה כל החיים!! אם זה משמח אותה ובדר"כ ברוב המקרים זה לא שאם האמא נמצאת האישה לא יכולה להכיל את זה או שזה עד כדי כך פוגע בה..
יכולה לשתף שאמא שלי טיפוס מאוד לחוץ ובלידה הראשונה באמת הרגשתי שהנוכחות שלה הפריע לי אבל החלטתי שאני יחסית יכולה להתעלם ולא להסתכל על הפנים שלה וקראתי לה גם בשאר הלידות ומבחינתי היה בסדר גמור! לא הרגשתי שזה הפריע לי בכלל! וכן שימחתי את אמא שלי! (ואצלי בזמן הלידה בעלי בכלל לא לידי, הוא יושב מאחורי הוילון וקורא תהילים)
זה מידי חשוף ולא נעים
כדי לקרוא את כל התגובות פה צריך כמה שעות מיותרות שאין לי,
אז עברתי ברפרוף על רובן.
אני כאן כדי להשמיע את הקול של האימהות השפויות , ולא לפני שנים רבות כ"כ, הייתי גם אני על מיטת היולדת (כמעט יחד עם בנותיי שתחיינה) כך שהחוויה עדיין זכורה לי היטב.
אכן, בדור שלפנינו לא היה כ"כ מובן מאליו שהאימהות באו עם בנותיהן ללידה, בוודאי לא מתקדמת יותר (אולי ראשונה- שניה) ובוודאי שתומכות לא היו בכלל בשטח… זה חידוש מהשנים האחרונות יחסית, וחדר למחננו ישר מהיולדות החוצניקיות.
אז איך כולן ילדו? שאלה טובה! הסתפקו בבעל שידע לתמוך או שלא… ואין צורך לומר שהגישה בבתי החולים הייתה הרבה יותר נוקשה וממש לא מפנקת כמו היום… והסתדרנו … וילדנו … לא פחות מהיום, ונושא המניעה לא היה לגיטימי ומדובר כמו היום על ספסל הגינה… אבל זה כבר נושא אחר בסוגריים…
לענייננו- אני חושבת גם מהצד של היולדת, ועוד יותר מצד האימא, שזו ממש לא חובה קדושה לסחוב את האימהות העסוקות, והעובדות והמגדלות עדיין את זאטוטיהן הפרטיים -ליממה וחצי בחדר לידה…
איך פתאום חדר לפה חוב קדוש או כיבוד הורים? מה הקשר שאימא נפגעת אם ביתה רוצה לעבור את חווית הלידה עם בעלה כזוג ובלי משתתפים נוספים, קרובים ככל שיהיו?
האימא לא אמורה להיפגע בכלל, זה דבר לגיטימי ביותר!
ואני אכן חושבת שהלידה היא מפגש אינטימי של בני הזוג ברגע הבאת חיים חדשים לעולם, וכל זר רק מפריע…
אם הבת רוצה ומעוניינת באימא שלה שתעזור- כל הכבוד לאימא שנקרעת ומתאמצת בשביל זה.
לא כולן גרות דקה ליד בית חולים ולא כולן יולדות בחצי שעה.
אבל אם הבת "ילדה גדולה" ומסתדרת לבד – למה שאימא תיפגע?
האם גם לחדר ייחוד היא נכנסה עם הבת שלה?
לדעתי, רק בגלל שזה נכנס לציבור כאילו זוהי חובה קדושה, אולי יש אימהות שנפגעות כי כאילו הבת שלהן לא רוצה אותן ו"מה תגדנה " לחברות שלהן? שלא היית איתן בלידה… ממש בושות!
אני ליוויתי את בנותיי עפ"י בקשתן המפורשת – ללידה ראשונה – אחרי שפנו אליי וביקשו, ווידאתי איתן שזה ע"ד בן הזוג ג"כ.
ומלידה שניה ואילך אכן שמרתי על הילד ולא הרגשתי שום פגיעה… להפך, הרגשתי ב"ה שמחה גדולה שטוב להן עם הבעל והן גדולות ועצמאיות…
ממש לא ראיתי צורך להתנצל בפני אי מי על כך…
הייתי שותפה דרך הטלפון לתהליך (כששיתפו אותי, לא נדנדתי…) והגעתי כמובן אח"כ לבית החולים עם הזאטוט הגדול…
סליחה על האריכות אבל רציתי להביא את דעת האימהות כמו שביקשו למעלה.
אימהות יקרות! אם אכפת לכן באמת מבנותיכן ורוצות בטובתן אנא התחשבנה במצב הרגיש הזה ואל תכפינה את עצמכן.
ומי שרוצה אכן שאימא שלה תהיה איתה- בכבוד!
וכל הכבוד אכן לאימהות העסוקות של ימינו שמסוגלות לכך, אשריהן!
ואוסיף לסיום , שהיו לי גם יולדות שלא רצו לבוא אליי אחרי לידה, אם בגלל עיתוי לחוץ (חגים, חופש וכו') כשהבית היה עמוס ולא היתה פינה לשקט ומנוחה… או אפילו אם לבעל יותר נוח לשהות בביתו
וכיבדתי אותן ולא חיפשתי להיעלב שלא רוצים אותי… והשתדלתי לעזור עם הגדולים ולארח אותם וכו', כל לידה לגופה…
בתקווה שתקבלנה את דבריי בהבנה ואף אחת לא תיפגע חלילה…
והעיקר בלב שמח ובידיים מלאות!
את אמא מדהימה!
ירבו כמוך!
התגובה שלך חסומה בנטפרי, אולי תנסי להשמיט מילים מסוימות?
מזדהה מאד עם השואלת ורוצה להוסיף
אני בלידה ראשונה אמא שלי הגיעה איתי מאדדד עזרה לי, אבל זה גם היה קשוח מכל מיני סיבות. (הבעל קצת נדחק וזה הפריע לו, אמא שלי מאד עוזרת אבל גם מלחיצה..)
כעת אני לפני לידה שניה בעז"ה, כבר סיפרתי לאמא שלי שאני לוקחת דולה "כי אני מפחדת מהלידה" (לידה קודמת היתה טראומטית מעט..)
אני גרה בעיר אחרת שעה נסיעה לפחות מאמי, ואני רוצה ללדת קרוב לבית.
ושוב סיפרתי לה ע"כ ואמרתי שיותר נוח לנו קרוב לבית, יותר נגיש, הגיוני, קרוב
ואמא שלי מאדדדד פגועה
אז תבינו, יש אמהות שזה חלום חיהן ללוות את הבת ללידה. מבחינתן לה הפסגה של האמהות, וזה מאד מאד מורכב
אז לפני כל התגובות המעצבנות על כיבוד הורים.
יש כאן יולדת שמותר לה לא לרצות את אמא שלה בלידה,
זה לא פשע
לא עברה
ולא מידות רעות.
ומאד מורכב שהרבה אמהות נפגעות שא קוראים להן
אז בבקשה תנו עצות תומכות ומועילות, ולא הטפות מוסר
תודה
קודם כל – אם אמרת את שאמרת בצורה מכובדת ואחרי שיקול דעת – אז השתדלת לכבד הורים כמיטב יכולתך, ותגובתה שלך אימך כבר פחות קשורה אליך
זה כדי שלא תשאי על מצפונך כל כך הרבה כשאת נכנסת ללידה 🙂
דבר שני – אולי באמת תנסי להעלות את הנושא שוב ולהסביר שבגלל שהלידה הקודמת היתה קשה ואת מפחדת מהלידה הקרובה את רוצה דווקא דולה. ואולי תנסי להיעזר בה בשמירה על הילד הגדול?
בדיוק!!!
אני חושבת שהכל כאן כ"כ אינדוודואלי, תלוי בכל כך הרבה דברים, באופי האישה, באופי האמא, בקשר בין האמא לבת, בקשר הזוגי ובעוד המון פרטים, ולכן אין להסיק אחת מהשניה שום דבר.!!
דבר שני, שאלת פעם את אמא שלך בכנות האם היא רוצה להיות שם באמת?? אולי היא באה כי כך מקובל ולא נעים וכד'…
זה באמת רגיש, לכן, אמהות – השמיעו קול!!!
לי מאד הפריע כשאמא שלי הגיע בלידות הראשונות
שנוצר מצב שאני כאובה או גם אחרי אפידורל
ומשעמם למלווים כלומר לאמי ולבעלי והם מדברים בינהם…
ואני מחוץ לעניינים….
כשהלכתי בלידות הבאות בלי אמא שלי , היה לי כ"כ נחמד שבעלי היה איתי ושוחח איתי הרבה וחווה איתי את הרגעים המיוחדים
בשמחות!
וואו.
מדהים לקרוא את כל התגובות!
חשבתי שאני היחידה ה'מוזרה' שיש לה קשר טוב מאוד עם אימא שלה, ודווקא בלידה- היא לא מסוגלת להכיל את נוכחותה.
אז תודה 🙂
ממש מנחם.
מסכימה עם הנאמר שצריך עצות פרקטיות- איך למעשה להגיע ללידה לבד- כי זהו רצונה של היולדת.
בלי סדר ערכים, בלי הלכות. שזה כל אחד תלמד לעצמה מגורמים קצת יותר מוסמכים.
עצה פרקטית- שיח. תקשורת זה א'ב'.
תקשורת זה הכי קשה בעולם (לחלק מאיתנו) וא"א בלעדיה.
וזה לא אומר שבטוח יהיה נעים אחר כך, ושהאימא לא תיפגע…
אבל אני חושבת- שאם אני מתכוננת, ואומרת ברגישות את רצוני וצרכיי, השאר- זה כבר לא בידיי.
אם כיבדתי, והחמאתי לאימי קודם, ו'הפלתי' על עצמי את הצורך להיות לבד בגלל קשיים/רצונות/שריטות והסברתי הכי שאפשר בנעימות, השאר זה כבר בידי שמיים.
בטח יהיו כמה שיקפצו 'זה דאורייתא'!!!!
אבל אני חושבת שזה ככה בכול התנהלות ויחסים, אנחנו משתדלים ככל יכולתנו לנהוג ברגישות ובכבוד, אם מישהו נפגע אחרי שנזהרנו- זה כבר 'שלו', אין לנו דרך לנהל לו את הלב.
אני אישית, הסברתי לאימא שלי, בדרך הכי מכבדת שאפשר, ועדיין היא נפגעה, בטוח לי. אבל היום, אחרי שנים, אני חושבת שזו הייתה הדרך הכי טובה לשתינו. גם אם קשה בהתחלה ולא 'חלקה' (כמו שקרים וסיבובים ותקוות שיקרה ב—) אבל הדרך הכי אמיתית שקידמה וקרבה הרבה ביחסים ביננו,
וגם לימדה הרבה את אימא שלי. לטובתה בשאר התחומים ועם שאר הילדים.
קשה לי להסביר כמה זה אמיתי ונכון אפילו שזה נשמע רע, אבל אולי יש כאן כאלה שמבינות אותי…
את צודקת,
תקשורת זה עבודת חיים!!
יש כאלו שזה ממש ממש קשה להם עד בלתי אפשרי, אם בגלל חוסר בטחון שלהם, ואם בגלל שהאימא לא תכבד שום מילה שלהם (תגובה של אמא שכוללת כעס / בכי / שכנוע לא נגמר שהבת תשנה את דעתה) במקרים כאלו זו עבודת חיים ללמוד להעיז להגיד את שלך , לעשות את זה בצורה רגועה ומכבדת, וללכת!!!
כן לא לראות בכלל אם האימא אהבה או לא – זה ממש לא קשור לבת.
וזה דבר שקשור לכל תקשורת בין שני בני אדם, בכל צומת שהיא , אנחנו צריכים לחשוב מה אלוקים רוצה מאיתנו – באמת (ולא רק מה נראה ומרגיש יפה ומתחשב) ולעשות את זה ברגישות ונחישות.
אני האמא שאתן מדברות עליה ..
כמו שיש הרבה סוגי בנות כך יש הרבה סוגי אמהות.
אבל כל אמא רוצה לעזור בדבר שילדיה הכי צריכים.
ולכן הרעיון לבקש מהאמא משימה אחרת שהיא הדבר הכי חשוב לך
כמו, שהייה עם הילד ש"את יודעת הכי טוב להסתדר איתו" ו"רק איתך אני רגועה" או "הילדים רוצים רק אותך"
זה רעיון שעשוי להתאים לרב האמהות
לידה קלה והרבה נחת
וואו.
אף פעם לא חשבתי שיש כל כך הרבה נשים במקום שלי.
גם אני ממש הייתי רוצה להיות רק עם בעלי.
לא רלוונטי להודיע לה מאוחר – גרים קרוב.
לא רלוונטי שיח פתוח – זה לא הדור.
היא תיפגע מאווווווווד. אני אפילו לא יכולה לתאר עד כמה.
לכל אלה שאומרות שיותר יעזור להן שתשמור על הילדים –
זה נכון, אבל שימו לב – אתן הופכות אותה לפיליפינית שלכן.
ותבררו טוב טוב עם עצמכן האם אתן עושות את זה באמת כי זה מפריע לבעל והוא לא רוצה,
או כי זה מפריע לכן.
כי התגובה אמורה להיות שונה מאוד.
אצלינו זה מפריע לי יותר מאשר לבעלי, למרות שהיחסים בינהם לא משהו מדהים.
ולמרות זאת, הוא אמר לי שאין ברירה בואי ניתן לה את זה , זה כלכ ך חשוב לה.
ואל תדאגו – הוא יודע מעולה לעמוד על רצונותיו בכלל וכלפיה בפרט
שאלו פה שאלה, והיו גם תשובות,אבל היה עוד מלא מלא מהדבר הזה שרואים הרבה גם בפוסטים/שאלות אחרות שנוגעותעל אבא/אמא על הקשר איתם, על זכותם/חובתם/יכולתם מזכיר קצת את הגרף ההוא על התינוק שנולד שדבוק לאמא-מעריץ ואז גדל לטיפש עשרה ומתבייש, ואז תופס עצמאות, ואז וכו', ובסוף בסוף בסוף מתגעגע לאמא שהיתה, ובעיקר מצטער מה פיספס בדרך…
ושלא תבינו לא נכון- אם לאישה/בעלה לא מתאים אמא בילדה- כבר כתבו פה רבות זה בסדר ויש גם איך לעשות את זה,אבל למה נלווה לזה כל הטררם של ,אני ואישי וחוויתינו הזוגית ואבוי לאמא החפרנית שתעיז להתערב"? למה ככה?
אני המוזרה היחידה שזה כואב לי? וברוך השם יש לי בעל מקסים, ואנחנו סופר עצמאיים, אבל אותי גידלו לראות עולם מסביב, והעולם לא מת, וכמו שזכותי להרגיש וזכות בעלי להרגיש, גם זכות אמא שלי להרגיש, יכול להיות שהרגש לא נוח לי או לא מתאים לבעלי, יש דרך, ויש לנו רבנים לשאול, אבל כמויות הביקורת שנשפכו פה על האמהות ההזויות שמעיזות ללוות את בנותיהן ללידה,הרגיש לי שחרג…
והיה לי עצוב לראות כמה זה הרבה, כמה אני היחידה שחושבת קצת אחרת, בזוגיות הרי ברור לכולנו שצריך קצת לוותר ולהתגמש ולתת גם לצד השני את המקום, אבל פתאום כשזה נוגע לאבא/אמא אוי ואבוי אם הם ירצו משהו שלא מסתדר לי/נעים לי יושב בסדר גמור שלא יסתדר או יהיה לי נעים, ובסדר גמור לנסות לעשות את זה בכבוד, אבל מאיפה הזכות לשלול אותם?
הייתן כבר במקום הזה? יכולות להבטיח שלכן לא יהיה אכפת?
וכמה פעמים בחיים העברתן ביקורת על משהו שעוד לא הכרתן, ואז כשחוויתן בעצמכן זה היה "מה שרואים מכאן לא רואים משם"?
מה כל ההורים של כולן פה כ"כ לא מכבדים אף פעם את הרצונות שלכן? כל הבעלים פה ממש לא סובלים את ההתערבות של ההורים? כאילו אני צריכה להודות יומם ולילה שבעלי לא רואה בכל השתתפות של אמא שלי התערבות והוא בראש שלי של "להרגיש את הסביבה", ושאמא שלי לא כופה את עצמה באופן קבוע על הזוגיות שלנו? ו
דרך אגב אם דיברתן על תורה וחוויה קדושה, עד כמה שידוע לי הלידות שמוזכרות בתורה תמיד דיברו על נשים בלבד, לא זכור לי גברים ברקע, לא ששולל שהיו ותמכו, אבל כדי להגדיר חוויה כקדושה לזוג ושלו בלבד כדאי גם להביא מקורות…
ועוד משו אחרון שקשור קצת בעקיפין, כל התיאורים האלו על החוויה הזוגית המדהימה שהיתה לי ולבעלי והפירוט לפני או אחרי, אולי אני טועה, אבל מרגיש לי קצת העולם החילוני, המוחצן של ה"להראות לכולם" של הרשתות החברתיות,
האם זה חלק מהאדרת הקדושה של החוויה הזוגית? למי זה תורם? לחברה שלך שלה היתה אולי חוויה קצת אחרת אבל לא יהיה לה נעים לכתוב את זה, או של ההיא שתתחיל לחשוב שמשהו בזוגיות שלהם לא תקין כי בעלה היה כ"כ לחוץ בעצמו ובקושי הצליח לתרום?התבלגן לי קצת כל ענייני הקדושה והזוגיות פה…
ושוב להדגיש – אין כאן ביקורת על מי מכן שלא נעים לה אמא בלידה – הפריע לי כל המסביב, מתפללת שאני לא היחידה…
אני מסכימה איתך בזה שלא מדובר פה על המצאה חדשה של הדורות האחרונים.
לגמרי.
לידה לאורך כל הדורות היה עסק של נשים, הייתה המיילדת / השכנה / האמא אם היא גרה קרוב.
מעולם לא היה מוזכר בתיאורים גם בעל…
זה לא סותר שאולי המציאות השתנתה ושהיום אולי נכון לנהוג אחרת,
אבל להציג את זה כאילו מדובר באופנה חדשה של אמהות מטרידות (בררררררררר)
זה ממש עיוות.
אני איתך, תפילתך שאינך היחידה נענתה 🙂
כנראה שרוב המגיבות כאן צעירות ויפות…
רק חושבת לעצמי על כל היתומות שקוראות וחורקות שיניים, ועל כמה שהיו מוכנות לשלם כדי להגיב כאן.
לי דווקא יש אמא עמו"ש ואני מוכנה לעשות הרבה כדי לשמח אותה, גם להקריב חויות זוגיות אם צריך… ומקווה שעוד נותרו לי הרבה לידות ללכת איתה אי"ה..
תלוי כנראה באיזו נקודה נמצאת כל אחת על הגרף שהזכרת, אני בטוחה שחלק מהמגיבות יגיבו גם בתרעומת דומה על השאלה (שלא נשאלה) מה יקרה אם אמא לא תסכים שאני אבוא אליה אחרי הלידה ואיזו מסכנה אני…
אני בכלל לא בטוחה שכותבת השאלה התכוונה לפולמוסים כאלה… אבל חובה להשמיע גם את הקול הזה.
ולצעירות שבינינו- נצלו כל רגע שאתן יכולות לקבל מהאמא כי לא לעולם חוסן. מקווה שייקח הרבה זמן עד שתבינו את הקריאה הזו, ותודה ללאה שצעקה אותה.
פשוט מאד,
מי שאמא שלה מגיעה איתה והיא שמחה בזה – פשוט לא ראתה צורך להגיב
או מי שרוצה מאד ואמא שלה לא יכולה ' נפטרה גם לא ראתה צורך להגיב, כי זה לא הנושא
הגיבו אלו שזה קיים אצלם גם,
אהף ואצלי כבר אין לידות, רק ניתוחים, ואמא שלי מגיעה ב"ה, לאחרי הניתוח, לא מותרת אף פעם.
(בניתוח אחד הגיעה שעה לפני שבת, היתה בחוץ, פגשה את בעלי והתינוק, וחזרה הביתה אפילו בלי לראות אותי, אבל הרגישה שהיא חייבת לבוא, אותי זה ריגש מאד.. לראות את השמחה וההתרגשות שלה מכל נכד.. על אף שכבר יש עשרות..)
יכולה לשתף שאימא שלי מדהימה ועוזרת, לקחה קורס דולה קצר כדי לעזור לבנות שלה, והקשר ביננו מצויין
אבל יש לה איזה בעיה בנוגע לשמירה על פרטיות היולדת לאחר הלידה, וכבר קרה לי ששמעתי מבני משפחה מה היה, וזה הציק לי מאוד
למה אני אמורה לשמוע ממנה על הלידה של אחותי, ואיך זה נתקע, ואיך כולם היו בלחץ ואחותי סבלה וכולי, ואיך בסוף נולדה תינוקת משקל X?
למה אחרי הניתוח הקיסרי שמעתי מבעלי שהיה עם אמא שלי בחוץ שהיא התקשרה לכל אחיה ואחיותיה שיתפללו עלי?? (ולא, לא הייתי במצב מסכן חיים וגם לא התינוק ב"ה). תקופה אחר כך בכל מפגש משפחתי עוד בדקו הדודות את שלומי ("את יודעת שיש אחוזי דיכאון יותר גבוהים אחרי ניתוחים?")
אז אימהות, בבקשה וברחמים, אם היולדת רוצה לספר מה היה – מעולה, אבל אל תקחו על עצמכן את הזכות, גם אם היתה לידה פיקנטית – ולדעתי כל לידה היא פיקנטית
זה חודרני ולא נעים בכלל!
ניסיתי לדבר על זה עם אמא שלך?
רמת הרגישות לפרטיות האישית משתנה מאד מאד מאדם לאדם.
יש כאלו שמאד רגישות לפרטיות שלהן, ויש כאלו שממש לא.
אם אמא שלך היא לא הרכלנית של השכונה שלא תהיה מסוגלת לסגור את הפה בשום מצב –
יכול להיות ששיחה איתה והסבר של איך שאת רואה את הדברים יעזור מאד.
כל מילה, רות!
גם לי לא היה נעים בכללללל שאמא שלי סיפרה לכל העולם על הלידה שלי לפרטי פרטים.
היא לא ראתה בזה בעיה, אבל אני הרגשתי פגיעה בפרטיות.
יולדת צריכה להחליט מה היא רוצה לספר ומה לא.
אלו רגעים כ"כ רגישים וחשופים, לא כולם צריכים להיות שותפים להם.
ואני לא טיפוס סגור, אני בהחלט אחת שמשתפת
אבל יש גבול למה מספרים וכמה מספרים ולמי מספרים
לא כל מי שקרוב לאימי קרוב גם אלי
ולפעמים כשלא מדובר בחוויה אישית של עצמך, הלשון יותר משתחררת בקלות.
לי אישית זה כאב.
ולאה, אני מבינה שהפריע לך הביטויים של חוויה זוגית וכו' כאילו זה לקוח מעולמות שלא שלנו,
אולי באמת לא ראוי לקרוא לזה חוויה זוגית שיוצרת קונוטציה של נופש או בילוי,
זה ממש ממש לא זה
אבל אלו בהחלט רגעים עוצמתיים של קירבת ה'
של נשמה חדשה שבאה לעולם ומצטרפת למשפחה שלכם
ואין יותר מתאים מלחוות זאת ביחד עם הבעל- השותף הטבעי,
כמובן בכפוף להלכה
ןכמובן רק אם זה מתאים לו.
לא כל בעל מסוגל, וגם זה בסדר גמור ואישה לא צריכה להרגיש עם זה רע כי זה לא חריג.
יש הרבה שלא מסוגלים.
אישית, אצלינו בעלי אזר אומץ להיות נוכח בחדר רק מלידה שלישית
וכעת אני וגם הוא לא מוותרים על נוכחותו.
חייבת להוסיף פה עוד זווית שלא דיברו עליה, והיא – התיק הרפואי של היולדת.
אמא שלי ליוותה אותי מספר לידות, והערכתי אותה מאד על המאמץ, בלידה ראשונה זה גם ממש עזר.
בכל מקרה, באחת הלידות המתקדמות שלי, היתה בתקופה שלקחתי ציפרלקס – כדור נגד חרדות (ודיכאון) בגלל חרדות שהיו לי.
בלידה הנושא הזה עולה – חייבים לציין את זה לפני, כי בהרבה מקרים תחת נטילת ציפרלקס התינוק לא בוכה ברגע הלידה (חוץ מזה הכדור בטוח לחלוטין לשימוש בהריון).
זה דבר בולט מאד כמובן, ואילולא הכדור – מלחיץ.
היה לי מאד חשוב שאמא שלי לא תדע שאני נוטלת את הכדור, ולכן היה לי קריטי שהיא לא תבוא ללידה.
היה מאד לא נעים לומר את זה, והתפללתי לה' שהכל הסתדר, בסופו של דבר חסדי שמיים היא אכן לא הייתה בלידה,
אבל זה נקודה חשובה בשבילכן – אמהות.
יכול להיות שהבת שלך לא רוצה שתבואי לחדר לידה כי יש עניין רפואי שהיא לא רוצה שתדעי ממנו?
תחשבי על זה לפני שאת נפגעת שהבת שלך לא רוצה שתבואי איתה לחדר לידה.
הצלחות לכולן, ושתמיד נזכה לבחור בטוב ולעשות טוב!
הייתי רוצה לתת סיכום,
היו כאן הרבה בעד הפרטיות,
הרבה נגד הרגישות החורגת
לידה היא זמן מאוד רגיש, מאוד אישי, חושפני ופגיע,
זה המקום של כל אחת לברר טוב טוב מה נכון לה,
לא סתם יש סיכון מוגבר לדיכאון דווקא בתקופה הזו,
והדבר הכי לא נכון זה לדחוק רגשות, כי די על תעשו עסק מקטנות…
חבל לשלם אח"כ מחירים גבוהים שאפילו לא מבינים מהיכן הגיעו רק בגלל מה שיומרו / יחשבו עלי.
אין מה נכון לעשות – יש מה נכון לי כיולדת!!
והיולדת – היא הקובעת!!
גם בהלכה מתחשבים בהרגשה של היולדת לעניין חילול שבת, אכילה ביוכ"פ!! אפילו אם הרופא טוען אחרת.
אז שימו לב לרגישות ואל תזלזלו בה – מדובר בעיניינים של חיים ומוות.
אצלי דווקא בעלי הכניס לי לראש להזמין את אמא שלי ללידה ולהיות אצלה אחרי
ולאמא שלי זה היה חוויה כזו שהיא היתה בכזה היי
לא עניין אותי שהיא דברה על זה פשוט היה לי כייף שעשיתי לה את השנה
כל אחת צריכה לעשות מה שטוב לה אני אישית אמרתי לאחותי לקחת גם דולה
היא ממש פחדה שיהיה לה קשה עם אמא אמרתי לה שתזמין אותה כשה נח לה ותשלח אותה כשהיא מרגישה שזה כבד לה
אמא יכולה להשתנות בסיטואציות (לפחות אצלי
(בעלה לא הבין למה אחותי צריכה אותו ובה' אני שמחה שהוא הגיע בסוף כיוון שנתבקש לישיבה של מעלה ויוכל לעזור לה הפעם רק משם)
ולידע מאז ומתמיד היולדת היא מעל הכול מבחינת המשפחה
וברור שאסור לאימא להיכנס לתוך השטח הפרטי של הזוג -מינימום
כמו שבשבתות מסוימות לאר תצאי מהבית גם אם זה אחות קרובה שעושה ברית כך האמא לא צריכה לבא כשהיא לא קרואה לרדת הנשמה המשותפת לזוג
כמו שתצאי מדי פעם לנופש רק עם בעלך ולא תיקחי את אמא שלך
כך ללידה שזה חוויה זוגית חזקה בהרבה האמא לא צריכה לבא
כשמדברים על חוויה זוגית אני מרגישה שזה לא לפי מה שאתן מפרשות
אצלי למשל בעלי יוצא מהחדר כל זמן שיש משהו זר וזה כולל את אמא שלי. אני לא מוכנה לסבול כל הלידה והוא נמצא בחוץ אנחנו שותפים שנינו בילד הזה ביחד.
דבר שני לדעתי הרבה יותר משמעותי הנוכחות של רק שני בני הזוג ללא גורם חיצוני – היא אחרי שהתינוק כבר בחוץ – הזמן הראשוני המרגש כל כך הוא צריך לדעתי להיות עם אבא ואמא וזהו!!!
אני השואלת…
תאמת שידעתי שיש הרבה דיבור על הנושא אבל לא חשבתי שעד כדי כך (100 תגובות…)
תודה על הכנות והסביבה התומכת…
וכמו בכל דבר- מי שלא מכירה מקרוב- לא יודעת עד כמה יכולות להיות מורכבויות!!! שלא תתנסה אף אחת!!!
אבל ממש לא אצל כולן עוזר דיבור פתוח, תקשורת, כיבוד הורים, רצון לשמח וכדו'…
המבינות מבינות.
ולא, לא באתי להשמיץ את האמהות היקרות
באתי להעלות את הענין של המוסכמה של הדור- שאמהות מגיעות ללידה למרות שלא בהכרח שזה טוב ליולדת או להן,
פשוט, כי ככה זה הולך.
ולמי שאמרה שלא מצאנו במקורות את תמיכת הבעל בלידה וזה הגיע מהעולם החילוני,
חולקת עלייך! פעם לא היו בתי חולים, ילדו בבתים והאמא, השכנה (או אולי המיילדת של העיירה) הגיעו לעזור ליולדת ללדת… כולל כל הכרוך בעניין… היה צריך אותם במישור הכי הכי טכני!!! כמובן גם רגשי… אבל ברור שהתנאים היו אחרים לחלוטין! (לא מדברת אפילו אל האפידורל…)
המצב כיום הוא שכשאת יולדת בבית חולים, בעזרת ה' ובהרבה ס"ד, את בידיים טובות ואחראיות, הצוות לוקח את כל האחריות ואמא שלך באה לעזור לך ברקע…
ואם זה לא עוזר, ואפילו מפריע, והרבה פעמים מוציא את הבעל (לפחות חלקית) מהתמונה, חושף אותך בצורה מעשית או בסיפורי הלידה אח"כ, מכניס אותך לדאגה אמיתית לקראת הלידה- איך ומה יהיה—
אז אין לך שום הצדקה!!!
אולי באמת המילים חוויה זוגית יצאו פה בפרשנויות שונות,
אך כוונתי (וכן הרבה בנות כאן) זה האירוע המרגש והמדהים הזה של החיבור הכי קרוב ואלוקי בין שלושת השותפים שבאדם!!!
יש פה יצירה שמיימית של תינוק שמגיח לעולם אחרי תשעה חודשים שהיה בתוכך!!!! מי אם לא את, בעלך וה' צריכים להיות שם???
לא מספיק בקיאה במקורות, אבל לא זכור לי שיש איזכור כל שהוא על המצאותה של האמא בלידה:)
מה שברור לי שהכאב שעלה פה הוא לא אישי, אף אחת לא רוצה לחשוב שאמא שלה תינוקת שדואגת לחוויות שלה…
דיברו פה על הנורמה הזו, שאילולי היא- האמהות היו מעצמן מגיעות רקקק אם היו ממש מבקשים מהן ולא כדבר ברור שאם רוצים אחרת ממננו- צריך להתפתל….
תודה לכל אחת שהגיבה, כמו תמיד הנושאים פה מעניינים ומועילים
שאפו לשבירגע על הבמה ועל יכולת של כולן להגיב, לתמוך ולהחכים ❤️
אני חייבת לציין
היו כאן הרבה תגובות של נשים שסיפרו שהן לא רוצות את האימא איתן מכל מני סיבות שונות
אבל הדיון כ"כ מכובד, וזה מעורר התפעלות ממש
אף אחת לא כתבה רע על אימא שלה, אף אחת לא אמרה שהיא היחידה שצריכה לבא לשיקול. כולן הדגישו כמה שאימא היא מדהימה ומגיע לה נחת וכמה שהן לא רוצות לפגוע בה ובקשר איתה, כולן משקיעות מחשבה ולב כדי שאמא היה הכי שותפה שאפשר.
יותר מכל – אני רוצה שתשימו לב שאולי המוסכמה שאמא צריכה להיות בלידה היא קצת יותר מדי מוחלטת, אבל אני אישית התרגשתי לראות עד כמה נשים מתאמצות תוך כדי היריון ולידה כדי לא לפגוע באמא וכדי לתת לה את ההרגשה הכי טובה שיש
ובכלל, מי יותר מאישה בהיריון יכולה להבין כמה אימא שלה התאמצה בשבילה עוד לפני שהיא נולדה?
אני באמת חושבת שמגיעים מנקודת הנחה מכבדת זאת נהיה הרבה יותר קל להסביר את עמדתינו. כי אנחנו באמת מוקירות את אימא ורוצות לכבד אותה מכל הלב.
אני גם בעד הבעל בחדר לידה אבל לא יכולה שלא לציין את העובדה הפשוטה שבמשך אלפי שנים חדר משכבה של היולדת היה זירה נשית קדושה בלי דריסת רגל לאף גבר שהוא
(קראתי את המשפט הזה בספר גויי דווקא)
רק בכ-30 שנה האחרונות, כשבתי החולים התחילו לשים את היולדות בחדרים נפרדים זה השתנה.
פעם, בשע"צ למשל, היה אולם גדול עם וילונות וכל הגברים חיכו מחוץ לחדר מסיבות מובנות.
אז יש משהו באמא ודולה, רק שהיום החיים השתנו והפוקוס על הזוגיות.
אגב לגבי נוכחות הבעל בחדר לידה, גם בשלבים הקריטיים אפשר (לסובב את הראש, שמיכה וכדו')