מחר תבוא

מחר  תבוא

תדפוק לי בדלת

תבקש להיכנס

ואני אפתח.

בעצם,

אולי, אולי קצת אתבייש

בכל אופן לא רציתי שתראה אותי כך.

מוכתמת, בלויה

שאריות של מרק, כתמי אקונומיקה

שחור מרוח מתחת לעיניים

לב שנפגע פעם או שניים.

חשבתי שתבוא,

אהיה לך צחורה

אביא איתי בשורה

חפה מחטא

מעוון

מלשון הרע

מרצון להרע

חשבתי אתגעגע כל כך

אחכה לך כבר בחלון

אדמיין איך תבוא

לא אצליח לישון.

שנה שלימה חיכיתי לך ככה

שתבוא לי בדלת

שתביא הכל כשאתה נכנס

וכמה כאבים, וכמה חולשות

וכמה דמעות בכיתי כך.

וכשחשבתי שחסר לי כסף

או ילדים

או עבודה

או רחמים

שכחתי בכלל שאני מתגעגעת.

שכל הדמעות והייאוש והחיפוש והנפילות

זה געגוע אחד עמוק ואינסופי

אליך.

אל הטוב המושלם

אל המקום האמיתי

הנעלם

של הנשמה.

אבל

מחר שתבוא

תמצא אותי כך,

לא כל כך מוכנה

לא תמיד מחוברת

קצת מוסחת

קצת מדוכדכת

טרודה באינסוף טרדות יומיומיות חולפות

מחשבות כאלו – לא תמיד יפות

עיניים עייפות.

רוצה שתדע אבא

ככה איך שאני

ככה חיכיתי

ככה מחכה

ככה רוצה שתבוא.

שתנקה לי את העוונות

שתקבל את תשובתי

שתשתמע את תפילתי

שתלחש לי כבר –

ביתי.

אולי אני לא תמיד יודעת להגיד את זה

במילים.

אולי לא תמיד יודעת לתרגם

למעשים.

אבל, אבא זה מה שנמצא לי בפנים

מבטיחה.

זה מה שהולך איתי תמיד

מתחת למסכה.

זה מה שאני הכי רוצה בעולם אבא –

להרגיש את הקירבה

לחוש אהובה.

גם אם היו לי רגעים שרחקתי

שברחתי

שהלכתי

ככה בלי לומר שלום.

אולי בשביל זה נברא היום?

שנתייחד כבר

שתנקה ממני את כל העוונות

שתסיר ממני את כל המחיצות

המלחיצות, המאיימות, המרחיקות

שאגיד לך ככה בדמעות –

"לך קלי תשוקתי

בך חשקי ואהבתי

לך ליבי וכליותי

לך רוחי ונשמתי."

רק תבוא כבר

אבא.

אפרת אבוקסיס היא אומנית ספוקן וורד ויוצרת תוכן