"אני לא יודעת לנהל את הזמן שלי טוב" אומרת לי שירה בתסכול.
"כלומר?" אני תוהה.
"הבעיה שלי", אומרת שירה, "שאני דוחה ודוחה דברים, ולא מצליחה להגיע אליהם. אני אתן לך דוגמה. כבר כמה שנים שאני רוצה לטפל בנזילה שיש לנו בחדר. זה ממש לא הגיוני שבכל חורף כשהגשמים מתגברים – הקיר שלנו רטוב. אני רוצה, ומדברת על זה, תכלס – לא מצליחה להגיע לזה".
"יש לך עוד דוגמה?" אני שואלת.
"כן" היא מתעוררת. "הדוגמה השנייה ממש מציקה לי. לריקי שלי יש כאבי ראש מידי פעם. לא ברור לי מתי זה קורה, ולמה. זה תוקף רק לפעמים, וכל פעם בעוצמה אחרת ובהקשר אחר. כבר תקופה שאני אומרת לעצמי שוב ושוב שעלי לטפל בבעיה הזו של ריקי. ו… כלום. לא יודעת. אני מבולבלת. כאבי ראש זה משהו כזה חמקמק. בקיצור אני רק דוחה ודוחה – ולא מטפלת בזה".
"רגע", היא מתעוררת פתאום, "יש לי עוד דוגמה לתת לך. יש לי אחות שתקועה בשידוכים כבר כמה שנים טובות. וכל פעם אני חושבת לעצמי שבתור אחותה אני צריכה לדאוג לה יותר. מה אומר לך?" היא מחייכת בעוגמה, "תכלס, אני לא מצליחה להגיע לזה. לא יודעת איך מפנים את הזמן בשביל זה".
מכירה את הדוגמאות?
מזדהה?
הרבה פעמים אנחנו לא מצליחות להגיע לדברים, הזמן נדחה ונדחה, אנחנו דוחות ולא עושות.
ולא.
זה לא בגלל חוסר בזמן, למרות שזה נראה כך.
ולא בגלל דחיינות, למרות שזה מתחפש גם לכך.
זה בגלל נקודה ממש פשוטה.
לא מוגדר לי מה אני רוצה לעשות.
אני צריכה לשבת עם עצמי ולהגדיר בדיוק מה הפעולה הבאה שאני הולכת לעשות.
כלומר?
מילים מעורפלות כמו "לדאוג" / לטפל" / "לעזור", הן מילים שלא מובילות לשום מקום.
איך בדיוק אני הולכת לטפל בנזילה?
מה זה אומר לדאוג לשידוכים של אחותי?
איך מטפלים בכאבי ראש?
במקום להשתמש בפעלים מעורפלים שלא מובילים לשום מקום, ההמלצה היא לשבת עם עצמי רגע –
ולהקדיש זמן להגדרת פעולה מדויקת.
איך אני הולכת לטפל בכאבי ראש? מה בדיוק אני מתחילה לעשות?
לקבוע תור לרופא ילדים קודם כל? אולי להתייעץ עם מישהי? לשבת עם הילדה ולהבין מה בדיוק היא מרגישה ומתי? לנהל רישום מדויק על ההתקפים, העוצמה, התדירות, השעות, ומתי זה קורה?
ההמלצה היא לשבת רגע ולכתוב מה המטרה הגדולה, ומה הצעד הראשון והמדויק בו אני הולכת לנקוט.
לכתוב פועל מדויק.
כי פועל מדויק מכוון לעשיה ברורה.
למשל – להתקשר ולקבוע תור לרופאת ילדים.
איך בדיוק אני הולכת לעזור לשידוכים של אחותי?
'לעזור' זה פועל מעורפל, הוא לא מוביל לשום מקום.
אז מה כן? אולי לפנות לשדכנים שאני מכירה? מי? מתי? כמה? לפנות לאתרים שמתעסקים עם שידוכים? לספר עליה לאנשים שאני מכירה, למשל: במקום העבודה שלי, לשכנות שלי, למשפחה של בעלי, אולי לבקש מאנשים שיציעו? מהי הפעולה המדויקת הבאה שבה אני הולכת לנקוט.
ואז לשבת רגע… ולרשום.
המטרה – לעזור ליעלי בשידוכים. הפעולה הראשונה והמדויקת, למשל: להרים טלפון לשדכנית x שתחום ההתמחות שלה זה הגיל המבוגר יותר.
איך בדיוק אני הולכת "לטפל" בנזילה?
לברר אצל שכנה שגם אצלה היתה הנזילה ולשאול מה הם עשו? לשאול את אח שלי שמתמצא בנושאים כאלו? לברר אצל בעל מלאכה בתחום הזה מה הוא מציע?
ושוב להקדיש זמן – ולרשום/
המטרה: לתקן את הנזילה במרפסת. הצעד המדויק לביצוע: לשאול את השכנים.
הצלחות : )
רוחמה
נמאס לך להגיע לכל דבר רק ברגע שאחרי האחרון?
לחצי כאן עכשיו>>> וקבלי מתנה בחינם:
חמישה פרקי סיפור מרתק + חמישה קלפי פעולה פרקטיים
ליצירת שינוי ליום יום רגוע ומספק.
חסום לך? לחצי כאן.
7 Responses
תודה ענקית! פוסט מדויק ופוקח עיניים!
כמה נכון!!!
תודות
מדויק ומסדר את החשיבה!
תודה רבה!
וואו!
זה עוזר ממש!
פשוט נכון. אלף פעמים תודה!
מדויק
מדויק!
כמה נכון וגאוני!!!!
קלעת בול ל"בעיה" שלי!
בטוחה שהפוסט הזה ישנה בי משהו למעשה (בחשיבה כבר עשית לי את זה…)
תודה ענקית!!