19:30:
—מתקשרת אליו,
בקול בוכים.
תבוא לכאן עכשיו,
כולם צורחים.
החלב נשפך.
הכל מלוכלך.
הגב שלי הלך – – –
תבוא, אל תשכח!
מנתקת את הטלפון,
אחוזת תזזית.
מעיפה כל מה שנמצא בחזית.
ילדים למיטות,
נגמרו החביתות.
תפסיקו כבר לבכות.
לא!
אני לא באה לראות.
תסתדרו כמה דקות.
מפריחה נשיקות.
אחחחחחח
הם במיטות!!!
20:30:
וכשוך הסערה,
מתיישבת על הספה.
שברים של גופה,
עיניים מזוגגות.
מרתיחה מים לקפה,
שולפת מגנום תענוגות.
נהנית מהארומה,
מהשקט באוזניים.
מנוחת הלוחמת,
עוצמת אט עיניים.
ופתע פתאום.
בלי הודעה,
שומעת דפיקות,
ודלת נפתחת.
נבעטת לשנייה
שוכחת מהנחת.
והנה הוא מגיע,
מקשיב לדממה,
מביט על הבית.
על פניו תדהמה – – –
איה הלכלוך?
החלב שנשפך?
הגב שהלך?
השחור שנמרח?
הצעקות במטבח?
את בקשת שאבוא –
הזהרת אל תשכח – – –
אני??
אני…
אהההה,
לא התכוונתי שתראה אותי כך..
🙄🙄🙄
והוא?
מכין לו קפה, מתיישב לו בנחת,
כובש חיוך שמונח באמתחת,
שולף לו מגנום מסדרת התענוגות,
אם כבר אז כבר,
מוכרח להודות.
😤
הכותבת היא אומנית ספוקן וורד בעלת המיזם "אצלי בסלון",
מפיקת ערבי תוכן גיבוש ושירה מעוררי השראה למוסדות ולפרטיים.
11 Responses
חזק!!!
כמה שזה אמיתי!!
לא הפסקתי לצחוק!!!
ואי ואי ואי
חזק ביותר
תקשורת! זה מה שצריך בחיים האלה
יהווווווווווווווווו
זה קורה לכולן????
חשבתי שזה רק אצלנו………..
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
עולמי!!
נחנקתי מצחוק ומהמגנום..
למה הם תמיד באים ברגע הלא נכון…
צחוק צחוק…
אבל אני ממש לא מבינה אותך!
אם לא רצית ש"יראה אותך כך"
אז למה סדרת וניקית את המטבח???
מיד עם השקט,
היה עלייך על הספה לשבת.
לשמוט את הראש, בתנוחה של "סחוטה"
ולחכות כך (עד בוש…) שיראה אותך כך!!!
אם כבר, אז כבר…
אלופה, את אומנית אמיתית!
כותבת כ"כ יפה, נוגע, הומוריסטי ציני, אמיתי, ……
רק חבל שאצלי הבלגן נגמר הרבה הרבה אחרי 20:30:(
חחחח כמה נהניתי!
הכי נכון שיש…
טור הבא את כותבת על הרגע שבו הוא מגיע לבית כשהילדים צורחים ואת חסרת סבלנות, מרגיע אותם ומשכיב תוך חמש דקות, ואומר – את רואה? זה לא כזה קשה כמו שאת מתארת…
ולכו תסבירו לו שאת כבר אחרי כמה שעות טובות וסבלניות שבהם היית אימא למופת!
😂😂
טובבבבבבב!!!!!!
חחח חמוד!!
רק צריך להיות יותר מתוחכמים,
לא להתיישב עם המגנום כשהוא אמור להגיע כל רגע..
תשמרי את שטיפת הכלים וארגון המטבח לזמן הזה שהוא חוזר 😉