האתר בהרצה, אנחנו יושבים על זה עכשיו...

לחפש הגדה, למצוא מלכות

יהודית שלמה (מתוך סקיצה)

הגדה של פסח

פסח על כל תחושותיו הכנותיו, צליליו וריחותיו, מסמן עבורי באופן אישי, התחלה. כי בפסח נולדתי☺

פסח הוא התחלה של עם, התחלה של גאולה, צעדי חירות ראשונים, מן המיצר אל המרחב הפתוח.

הרפתקנות שמלווה בעבודת אמונה גדולה. לצעוד בביטחון יחד עם חיפוש סימני דרך. לראות שגם דשדוש בחול המדבר מוקף שמיים גדולים, שאי אפשר להחמיץ. 

אולי מאורו המיוחד של פסח אני שואבת את השראתי האומנותית, המחוברת מאד להתחלות, להתחדשות ולרעננות, המנסה לראות גם בכל הקבוע דבר חדש, ובכל קורטוב של יציאה ממיצר – מעין יציאת מצרים.

בצעדיי הראשונים בלימודי 'אומנות יהודית', הרגשתי מדשדשת במדבר. הכול היה תיאורטי מדי, מונוטוני מדי, העמסת חומר רב בזמן מועט מדי. כמעט שארזתי את חפציי והלכתי. עד שפגשתי בקורס אחד שישבתי בו, מרותקת, שותה כל מילה בשקיקה, מתגעגעת אליו שבוע שלם! 'כתבי יד עבריים'. 

היה זה מסע מרתק בזמן, בין קהילות אשכנז וספרד, גזירות, רדיפות, גירושים, טלטלות, והגדות מצוירות מפוארות ששרדו את כל אלה. בעולם מחוסר מצלמות, הקלטות ותיעוד, הייתה זו עבורי הזדמנות לפגוש את אחיי מפעם. לראות כיצד ציירו את עצמם, ישובים סביב שולחן הסדר, מתגעגעים לירושלים, כורכים מרור עם חרוסת ושופכים חמתם על הגויים. 

למראה כתמי היין השובבים ששרדו כאלף שנים צחקתי יחד איתם, למראה החיילים הצלבנים הצובאים על דלתותיהם מחיתי דמעתם. מפליגה הייתי בדמיוני, כיצד אני נוסעת בזמן ומודה להם על מסירות הנפש להמשיך באפילה, גם כשמאד קשה למצוא עמוד אש. מודה אני לה' יתברך שהאיר אותו בליבם גם כשהשתכחו בצרות ועסקו בחדוותא שלו, להעביר את לפיד הקודש הזה ולמוסרו הלאה.

מבין שלל ההגדות ששרדו בדרך נס, בחרתי להציג כאן שתיים מתקופות ומתפוצות שונות. מעין טעימה שהיא טיפה בים, אך יש בה כדי להשביע עין, לב ונפש, ולהשאיר טעם של עוד.

הגדת רוטשילד, המתוארכת לשנת 1450, שרדה כמעט בשלמותה! מקורה באיטליה, והיא משמרת את מנהג יהודי אשכנז. לאחר מסעות בזמן, תוך שעברה בין ידיים טהורות לטמאות ולזרות, שבה הביתה לעיר הקודש ירושלים וניתנת לצפייה לעין-כל באתר הספרייה הלאומית.

הכתב האשכנזי המיושר להפליא, תלוי על גבי השורה העליונה, שומר על אחידות בשוליים, גם כשלא כל המילה נכנסת בשלמותה לשורה.

השימוש בצבעי כחול ואדום לאורך ההגדה תואם את שפת האומנות של התקופה, שראתה בהם צבעי מלכות. שילוב שאנו מוצאים לו גם מקורות קדומים יותר, כתכלת וארגמן, המוזכרים בתיאור בגדי הכהן הגדול, ושנים אחר כך בלבוש המלכות של מרדכי היהודי.

הגדת רוטשילד, ויקיפדיה

התבוננות בכתבי יד שאינם יהודיים מאותה התקופה מגלה כי נהגו לעטר את האות הגדולה, הפותחת את המילה, בראש הטקסט. היות והשפה העברית נעדרת 'אותיות גדולות', נבחרה המילה הפותחת את הפסקה לקבל עיטור מיוחד. שפה טיפוגרפית אומנותית זו, המשתמרת גם בהגדות ימינו, נעשתה למסורת עיטורי הגדות ומאפשרת לקוראים התמצאות מהירה יותר בתוך ההגדה.

בתחתית הדף מתוארת משפחה המסיבה לשולחן הסדר. על אף שהציור דהוי מעט, ניתן להבחין בו בפרטים רבים המשמשים חלון הצצה לתקופה, ואף ישנו שימוש בהומור.

אב המשפחה (מימין) יושב בראש השולחן, על גבי כרית. הוא נעזר בבן משפחה נוסף להחזיק קערת סדר גדולה, עמוסת כל טוב, ממנה מבצבצים עלי מרור, זרוע וקערית חרוסת. במבט לשמאל ניתן להבחין ביודנשטרן, מנורת השבת, תלויה מעל השולחן. 

במרכז השולחן יושבת אם המשפחה, אוחזת גביע בידה, וראשה מופנה ליושבים סביבה. יודנשטרן נוסף מאיר את סביבתה. יתכן שהמאייר רצה להדגיש כאן את הציווי 'והגדת לבנך', מצוות הסיפור ביציאת מצרים, ומקור למילה 'הגדה'. ואולי לפירוש 'את פתח לו', שהאם בכוחה לדובב יותר את ילדיה, בניגוד לשפתיו החתומות של האיש. תשעה קבין בכל זאת אינם דבר של מה בכך☺. 

הכלב המשתעשע במקל מתחת לשולחן מוסיף הומור וחן לאיור.


הגדת סרייבו המתוארכת לשנת 1300 בקירוב, צוירה בברצלונה שבספרד, בימי 'תור הזהב'. גם לה סיפור נדודים והשתמרות מופלא ומרתק, להלן תמציתו. 

משערים שהגדה זו נדדה לאיטליה עם המשפחה בימי גזירות תקנ"א (1391) או בגירוש ספרד (1492) ונמכרה שם. בשנת 1510 נמכרה שוב והועברה לסרייבו. שם הוחבאה בימי השואה ולאחר מכן במלחמת בוסניה, בשלהי המאה ה-20. 

איוריה המרשימים והשימוש בעלי זהב מעידים על בחירת מזמיניה ומעצביה לעשותה מחומרים איכותיים עם מחשבה לרחוק. היא משופעת בציורים של סיפורי תורה, מבריאת העולם ועד לידת משה, וגם בה לובשים איוריה צבעי מלכות.

הגדת סרייבו : יציאת מצרים

הגדת סרייבו

בציורים הללו ניתן לראות את תיאור קריעת ים סוף, כאשר בני ישראל פוסעים ביותר משביל אחד. בחלקו התחתון של הדף ניתן לראות את מרים הנביאה אוחזת בתוף, יוצאת במחול יחד עם נשות ישראל.

הצילום השמאלי מלמד על איכות הצבעים והתכנון האסתטי. בצורה מדויקת להפליא! עלי הזהב, כאז כן היום 'מסנוורים' את הצופים בהם. גם כשהטקסט עצמו עוסק בתקופה נמוכה בעם ישראל, אומרים הצבעים: 'נכון, אבל בני מלכים הם!'

כאשר אני ניגשת ליצור את יצירותיי, ההגדות העתיקות עומדות לנגד עיניי. מהכתב האשכנזי המופלא למדתי לתלות את אותיותיי על שורה עליונה, מצבעוניות כתבי היד אני שואבת השראה להתאמת צבעים מלכותית. 

אחת שאלתי, יוצרת: יהודית שלמה

כשאני משלבת עלי זהב בציורים ובפסוקים אני מגניבה קריצה או חיוך קטן לאלה שקדמו לי בשרשרת הדורות, כמודה להם על עצת-הזהב הזאת, שמקפיצה ומשדרגת כל מראה. 

"ותקח מרים הנביאה", יוצרת: יהודית שלמה

הכיתוב הנלווה באותיות הקטנות הוא מה שנותן לי את ההשראה לכתיבת הפסוקים המיקרוגרפית סביב ציוריי ומגזרותיי. רבים מהם בפורמט עגול, שהרי גלגל חוזר בעולם. לעיתים, כאבותינו, אנו נדרשים לשאול את עצמנו, אם לעת כזאת הגענו למלכות. וה' יתברך מלבישנו תכלת וארגמן, מתכשט אותנו בזהב, מסובב אותנו אור ופסוקים ואומר, כן! ואם נרים גבה, יאמר לנו: ואם אינכם מאמינים? הסתכלו בהגדה!

פסח כשר ושמח!

יוצרת: יהודית שלמה


המאמר לקוח מתוך המגזין סקיצה מבית 'יוצרים סביבה'

ידע כח וחוויה באמנות!

כל מה שמתהווה באמנות החרדית

לפרטים נוספים לחצי כאן 

מגזין סקיצה, ניסן תשפ"ג

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הנצפים ביותר

אולי יעניין אותך גם?

גלגל הצלה

מטיחה שירה

חכי, חכי, תכף אני בבין הזמנים, אני אנקה—

אפרת אבוקסיס

כותבת שירה

מְבַקֶּשֶׁת

א. אריאל

לגו

נותנת מקום

 פרק 10: מפריע

שרי וולך

אמהות טובות

(מזל ש) לא כל יום פורים

אביטל כהן