שלום וברכה,
אני נשואה כבר 4 שנים באושר, עם בעל מדהים ו-2 ילדים מתוקים.
נקלעתי לסיטואציה משפחתית מורכבת, ואני לא רוצה להאריך ולפרט, אבל בעלי מאוד מאוד סובל אצל ההורים שלי. כל שבת או ביקור, בשבילו – זה סיוט אחד גדול.
זה כ״כ מורכב עד ש- גם כשאנחנו רק משאירים שם את הילדים ויוצאים קצת לסידורים / עניינים – הוא ממש לא רגוע ומעדיף עשרת מונים שנשאיר את הילדים אצל חמותי.
לאחר תהליך ארוך, ייעוץ ודיונים רבים, השלמתי עם המצב. מוכנה להקריב את הקשר עם ההורים שלי בשביל הבית שלי, בשביל השלום בינינו ובשביל הרוגע הנפשי של בעלי.
הנקודה הבוערת והכואבת אצלי – שההורים שלי פגועים מאוד מההעדפה הגורפת שלנו את הצד של בעלי.
אני בת בכורה, זה הנכדים הראשונים שלהם, והם כמהים ורוצים מאוד מאוד לראות אותנו, במינונים גבוהים.
לא להגיע אליהם זה היה עוד איכשהו נבלע, הבעיה היא שהם יודעים על רמת הקשר ועל זה שאנחנו הולכים לחמי וחמותי המון, נעזרים בהם, משאירים אצלם את הילדים, קופצים לביקורים ועוד (להסתיר מאוד קשה, כי יש לי כמה אחיות שלומדות עם גיסות שלי באותה כיתה)
לדבר עם ההורים שלי ולנסות להסביר להם – לא אפשרי בהחלט. מסיבות שאני לא יכולה לפרט…
אני חייבת כח, זה כואב לי ואני קרועה ממש. שונאת להיות במקום הזה של הבת הבכורה שכ״כ מאכזבת ובוגדת בכל הטוב שההורים שלי הרעיפו עליי….
גם טיפים יעזרו:)
תודה ענקית
רק רוצה לחדד-
לא ניתקנו את הקשר עם ההורים!
רק הורדנו את המינונים והצבנו גבולות משמעותיים.
נושא מורכב מאוד
חובה לעשות שאלה הלכתית בנושא
יש אפשרות שתבקריאת בזמנים שבעלך לא זמין?
תנסי להשלים את הקשר מכל כיוון, חוץ ממה שאת לא יכולה.
ז"א- אולי תבואי לבד אליהם לביקור, או תשלחי תמונות של הילדים+ מכתב/ טלפונים יותר תדירים וכד'
כל הכבוד לך!
אין לי ככ עצה
רק קודם כל להגיד שזה נשמע ככ קשה. ואת ממש גיבורה
מה שלי עזר בהתמודדות משפחתית לא קלה זה למצוא משהיא לשתף
מצאתי משהיא נטרלית, מקהילה אחרת, שלא מכירה את ההורים שלי ולא תכיר, לא יבררו אצלהבשידוכים וכו וזה מאד הקל עלי
חשוב מאד שיהיה מקום לפרוק. הלוואי שתהיה לך הקלה
יש לכם רב?
כשתהיי מגובה יהיה לך יותר כך
(לא כל כך ברור למה והאם הנושא יכול לעלות לדיון עם ההורים -אין מומלץ מלדבר)
כשתהיי מגובה יהיה לך יותר קל
וואו.
מבינה אותך ממש. הייתה לי סיטואציה דומה, מה שהכי עזר לגרום למצב להיות נסבל:
יש אפשרות לומר להם משהו.
לא את כל המצב, ואפילו לא קצה של הקצה, אלא משהו כללי על איזהו קושי אישי שלכם, שאינו קשור אליהם.
עדיף שיבינו שקשור לבעלך (כי למה אתם ממשיכים להיות נעזרים אצל ההורים שלו…) ולומר נגיד שיש משהו שהוא עובר כרגע והוא צריך ספייס, והוא מרגיש הקלה כשאנחנו מחזקים קשר עם ההורים שלו.
משהו כזה,
ברור שתדייקי מה לומר, רק הכוונה- כן לומר משהו! גם אם השארת להם מלא סימני שאלה, לפחות הפנית את העניין כאילו שהבעיה שלכם ולא של ההורים, והורדת אשמה וניסיונות וכו'.
מלא מלא כוח והצלחה.
בשום פנים ואופן אסור לסכסך בין החתן להורים שלה, זה יעשה הכי הרבה נזק,
גם לא להוציא אותו עם בעיה , אפילו קלה.
זה הכי הורס את הבית והורס כל סיכוי למצוא דרך בעתיד לשלום בינהם.
אפשר להגיד גג שבהוראת רב אתם לא יכולים להגיע
וואו,
מכירה את הנושא מהצד השני,
אחרי סבל בלתי יתואר (כולל הפלות מהמצב) ניתקתי קשרים עם חמותי, ובעלי רוצה קשר של הילדים עם המשפחה שלו,
אני לא מסוגלת לאפשר את זה, רק הילדים קיימים? ממני לא אכפת להם, בי הם יכולים לפגוע, בלי להתנצל ובלי לחשוב שמשהו לא בסדר, אבל מצפים לקשר עם הילדים שלי????
גם בעלי בכור, ולדעתי בד"כ הבכורים ובני זוגם הם אלו שבד"כ הכי נפגעים, אח"כ ההורים לומדים לשנות התנהלות.
אני יודעת שזה קשה ומאמינה לסבל שעברת וכואב לי לשמוע, אבל תחשבי שאם הם סבא וסבתא טובים
לילדים שלך, באיסור שאת גוזרת על בעלך שהילדים יהיו בקשר איתם,
את לוקחת להם סבא וסבתא.
האם את לא מפרגנת לילדים שלך עוד דמויות משמעותיות בחיים
שעבורם כן חיוביות למרות שכלפייך הם לא?
אלא אם כן את חושבת שהקשר מזיק להם שאז כמובן זה משהו אחר
ואת מגינה עליהם בצורה נכונה.
אני בטוחה שבחיים לא היית במצב כזה!
אני לא לוקחת לילדים שלי כלום,
אני דואגת שיהיה להם אמא ובית שלם,
מי שלקח להם את החויה של סבא וסבתא הם ההורים של בעלי שלא אפשרו חיים תקינים איתם!!!!
יאו לא פשוט. בכלל בכלל.
את גיבורה!!
מבינה אותך. זה ממש כואב וקשה
אוקי מתנצלת. בטוחה שאת עושה הכי טוב שאפשר.
מבינה אותך לגמרי!!
אני גם הייתי במצב דומה (לא עד כדי הפלות..)
ופשוט באלגנטיות ניתקנו קשר יחסית, אמרנו שפחות מסתדר לבוא וכו..
כועסים קצת שאנחנו פחות מגיעים,
אבל בריאות הנפש שלי חשובה יותר!
מה שטוב שבעלי הבין את העניין ותמך בי
אם הבעל פחות מבין, הרבה יותר קשה
המון כח וס"ד!!!!!!!!!!!
אבל……….
אני באמת חושבת שזה לא המקום לשאלות הללו!!!!!!!!!!!!!!
כמו שלא היית שואלת את זה בגינה!!!!!!!!!!!!
ס"ד.
מסכימה, מה כן?
רב עם חכמת חיים או דמות נשית כזו שיש לה גם הרבה טקט ויושר לשמור בדסקרטיות את השאלה ולהתנהל בחכמה
מאוד מאוד לא מסכימה. אישה כאובה פורקת את אשר על ליבה, אולי כי אין לה אף מקום אחר, בכל הכבוד האפשרי להורים האהובים שלה ובכל הכאב על הסיטואציה הקשה, ואת אומרת שזה לא המקום?? אם זה לא המקום, איפה המקום?? ברור לכולןןןןן, וגם לה, שלא מדובר בשאלה על הנושא ההלכתי (לכן גם לא כל כך מתחברת לתגובות 'לשאול רב', הרי זה ברור מאליו ולא על כך מדובר), אלא בבקשת עזרה, תמיכה, טיפים איך להקל על המצב. .
אני מסכימה עם זה
היא לא העלתה פה את הנושא בשביל לשאול מה כדאי לעשות? האם לנתק קשר או לא?
היא כבר אחרי התייעצויות והחלטה, והיא בסה"כ ביקשה כח והזדהות, ואולי טיפים איך לעשות את זה נכון.
לדעתי זה בדיוק המקום, כי היא לא תוכל לשאול את השאלה הזו אף אחד שמכיר אותה!
אני גם בכורה וזה נשמע קשה מאוד.
כבכורה העיניים נשואות אלייך(ואל ילדייך) והכאב שאת מרגישה מול ההורים,החוסר יכולת לשתף אותם כדי לשמור על כבוד כל הסובבים זה מאוד קשה.
אין לי פיתרון עבורך אבל מי שמתעסק בנושא של כיבוד הורים זה:הורינו או רות דושינסקי(מאמא שלך לאמא שבך) ואולי להם יהיה פתרון או רעיונות לעזרה.
המון כח
נראה לי שקראים לה דושניצקי