יש לי אח שכל הזמן שפוגשים אותי משבחים אותו ומתלהבים ואני מנסה להסכים ולקבל ולחייך….. חוץ מזה שמציק לי שמדברים עליו במקום עלי – הי, פגשתם אותי, תתעניינו! אז מה אם אתם מכירים אותו גם כן?
אבל הכי מפריע לי שאני יודעת שכל התשבחות האלו לא מגיעות לו.
הוא אולי נחמד אבל מאחורי הגב מרכל על הרבה מהם, יודע להתעצבן טוב ולא כזה נעים כמו שנראה, בכלל שפיתח קרירה הבית יותר מוזנח יש לו פתאום סמרטפון כשר כמובן אבל…
פחות יחס כשמדברים אליו
ושתבינו, זה לא נראה!
אין לי בעיה שכל העולם יהיו מעריצים שלו, אבל למה לשבח בפני? מה זה נותן??
וזה בכל מקום שאני הולכת, כי אנחנו דומים 🙁
אשמח לטיפים
נ.ב כתבתי בשינוי פרטים אז אל תתפסו על כל פרט
קשה!
מבינה את זה…
כדאי באמת שאנשים יחשבו מה התגובות שלהם משפיעות על העומד מולם.
אבל את מבחינתך- לא יכולה (ולא רוצה) לספר את האמת…
אז נשאר לך רק לחזק את עצמך בחוזקות שלך, ולהכיר בערך העצמי שלך, גם אם לא משבחים אותך עליו…
אני מגיבה לך ממבט של אמא, יש לי בת בכיתה ח' , מליון מחמאות, עדינות אצילות , מותק איכות וכד' אבל בבית לצערי היא ממש נוראה לאחים ואחיות שלה ויש לה התפרצויות ..
לפעמים אני פשוט לא יודעת איך להרגיש כלפיה . הבו עיצה!
זה אומר שהיא מבינה איך צריך להתנהג, אך בפועל בבית זה לא הולך לה, כי קשה לה,
תבדקי למה יש לה התפרצויות, אולי היא לא מוצאת מקום בבית, לא בטוחה במעמד שלה וכו..
אני אענה לך בתור אמא לבן בן 14 וחצי. שיעור א' ישיבה קטנה- מגיל אפס לא מפסיקים לשבח ולהלל אותו כל הרבע'ס ברמה לא נורמאלית.. שהוא לא הכי מהכיתה אלא נדיר בדורו… (כך אומרים כל הרבנים שלימדו אותו) שהוא מושלם מכל הבחינות וכליל המעלות… גם בישיבה עכשיו הראש ישיבה אמר לבעלי- אני חייב לך הכרת הטוב ששלחת אותו לישיבה שלי… בקיצור נחת וגאווה ברוך ה' .. אממהה בבית אני לא ממש רואה על מה כולם מדברים… לפעמים עושה שטויות ומעצבן יותר מכל האחים שלו… רב עם אח בן 10.. בקיצור לא אותו ילד. ואז הבנתי שני דברים:
1. אני בתור אמא הרבה פעמים שופטת מתוך אמוציות… והכל לחומרה כי הוא בן שלי…
2. אחד הרבנים אמר לנו- הוא ככ מושלם בחוץ עם החברים והרבנים והלימודים, והבית זה המקום שהוא מתפרק.. חוזר להיות ילד שגן עושה שטויוצ לפעמים, וגם מעצבן לפעמים.. הרב אמר שדווקא הוא שמח לשמוע שהוא גם ילד רגיל.. ולא מלאך…
אבל סליחה שסטה מנושא בשאלה, פשוט הגבתי לאמא…
לגבי השאלה- סליחה שלא ככ הבנתי… אם יחמיאו לי על אח שלי אני אתמלא גאווה שאני אחות של.. לא ככה?
את נשואה?/ רווקה? הוא נשוי? מה טיב הקשר בינכם?
אני מנסה להבין מה מפריע לך- זה שמפרגנים עליו במקום עלייך? (קנאה אולי?) או שמפריע לך זה שאת חושבת שהמחמאות לא צודקות ולא נכונות? (מה אכפת לך?)
תודה רבה לך
תודה על התיחסות
ההתנהגות שלו מפריעה לי מאד
הרכילות מאחורי גב של אנשים ושפיטה נחרצת
וכשבאים ומשבחים אותו זה נוגע לי במקום הזה
במיוחד שאנשים מתיעצים אתו ולפעמים הוא מספר- זה חוסר אתיקה לא???
יכולה לענות לך בתור מישהי שהייתה כזו בדיוק שזה מגיע בעיקר (לפחות אצלי) מחוסר יחס\מחוסר כבוד, ומהשוואות יתר בין האחים\ות
אין ילד רע יש ילד שרע לו!
אנחנו ממש נותנים לה הרבה כבוד ויחס! אני חושבת שהיא בעצמה משווה כל היום בינה לאחיותי ויוצאת מתוסכלת כי הן ממש חלקות באופי, קל להן לוותר ולעזור בכיף ויש להם מלא חברות אז כנראה שמקנאה, אבל אני ממש בטוחה שזה לא מגיעה מאיתנו ההורים.
תבדקי אם היא אולי טיפוס שמרצה את הסביבה והקיטור יוצא במקום שיקבלו אותה כמו שהיא (לשי הצדדים) והערכה שהיא מקבלת בחוץ הוא לא אותו הערכה בפנים ואם ההערכה זה הדלק שלה אז מובן למה המנוע שלה לא עובד בבית
אני יכולה להגיד שאני הייתי כזאת ואני זוכרת את ההרגשה הזאת טוב מאוד!
זה נבע מזה שלא היה לי מספיק כבוד בבית, הייתי בת בכורה עזרתי כמו בכורה אבל לא ממש התייחסו אלי כמו אל בכורה. המון השוואות וכן אח שרב איתי המון ועקץ אותי בצורה לא רגילה ולא הגנו עלי בכלל …
ההורים שלי הורים מאוד טובים אבל פה כאילו הייתי נראית להם חסינה מאוד עוצמתית וקצת סנובית והאמת שהייתי עם רגישות יתר ומזה נבע הכל.
בקיצור תבדקו אם אתם מספיק נותנים לה את הכבוד שלה
וואו, חיה, אולי יש לך תשובה בשבילי. אני מזדהה לגמרי עם המקום הזה שאני עוזרת כמו בכורה, כי אני אחרונה בבית לא נשואה (רק כי נתקעתי אני דווקא השניה מהילדים), וגם כאן הקטנים מדברים אלי לא יפה בכלל, וההורים מגינים עליהם כל הזמן, ולי אין מי שיגן עלי. אני לבד. בשונה מהם שהם נשואים ובן הזוג מגן עלים, וגם ההורים נזהרים יותר איך לדבר ליד הצד השני וכו'. אני לבד, אפשר להגיד לי מה שרוצים, אף אחד לא מגן עלי, הכל טוב. ואם אני נעלבת ומתרגזת- בעיה שלי!
ההתנהגות שלי לא מקובלת, ואסור לי להעלב/להתרגז/לריב עם אף אחד, גם אם הצד השני הוא זה שצועק וכועס. אני אשמה תמיד בכל.
אנסה להוסיף לה כבוד … מנקווה שאראה שיפור . תודה לך
איך אני שמחה שהעלית את הנושא
גם לי יש אח כזה שמתפעלים ממנו חיצונית ובבית הוא אלים ואגרסיבי
כאילו מה מצפים ממני בתור מה נשים רואות אותו ואמרות לי איזה חמוד הוא
איזה מותק של בחור וכו אני לא אמא שלו ולא אמורה לרוות את הנחת אז למה למפנים אלי כאלו אמירות במקום לאמא שלו שנמצאת בדכ ברדיוס הקרוב
פשוט מנסה להבין את מקומי בסיטואציה בתור מה משבחים אותי על אח שלי שלא נודע בשערים ולא מפורסם או מוצלח בצורה יוצאת דופן
*אגב אליו לא ניגשים ואומרים איזה אחות מוצלחת.
וואו טוב לשמוע שאני לא היחידה (צרת רבים…)
מה את עושה באותם רגעים? מחייכת כמוני….? מאשרת את כל השבחים?
סליחה שאני אומרת, אבל זה נראה ממש צרות עין,
מה אכפת לך שאנשים מחמיאים עליו כשהוא לא כזה??
אם את סובלת ממנו – אז זה באמת מתסכל, אבל אם סתם את לא מעריכה אותו, אז מה? אנשים אחרים כן מעריכים
כנראה יש סיפור מאחורה…
זה אף פעם לא נחמד להיות הצל של.. מה שהכותבת מפריע לה זה שלא מתייחסים אליה!!!
וזה המילים שלה : "הי, פגשתם אותי, תתעניינו! אז מה אם אתם מכירים אותו גם כן?"
בתור אחות של… אחותי שנה מעלי, ותמיד קראו לי "אחות של" סליחה?? יש לי שם. וגם אם היא אחת כזאת שמפורסמת בכל הסמינר, וכל המורות מכירות וזוכרות אותה גם היום עשרים שנה אחרי הלימודים. אני רוצה שתראו אותי, את מי שאני. אז מה אם אני שקטה, עדינה ורגישה? ביישנית ומדברת בשקט שרק מי שמתקרב שומע, עדיין יש לי שם! אני עדיין מישהי!
[טוב עברו הרבה שנים, היום אני לא גומרת לדבר, משלימה את כל מה שלא דיברתי בצעירותי…]
הנקודה השניה- שמחמיאים לבן אדם על דברים שהוא לא, זה מתסכל מאוד. רק מי שהיה במקום הזה יכול להבין. זה לא עניין של קנאה או צרות עין. זה בכלל לא הנקודה. זה עניין שאדם שפוגע בך ואת מרגישה לידו חסרת ערך ומקבל הערכה, אם נקצין את זה קצת- תחושה שהרוע מצליח בעולם. שאפשר לעשות מה שרוצים ועדיין להצליח בחיים. משהו כזה.
ממש דיבררת אותי:(
ואם כבר שיקפת את המציאות כל כך מדויק, נזכרתי בעוד פרט שמפריע לי-המשפחה שלו נראית שמורה צנועים פשוטים
ואני אישית יודעת שיש להם אינטרנט עם סינון מינימלי ראיתי במו עיניי אילו תמונות עולות מדי פעם, זה לא בכוונה והם לא טיפוסים שאוהבים פתיחות , אולי זה מתמימות באמת אבל הילדים במוסדות טובים וזה נשמע לי לא הוגן שהמוסדות לא יודעים מה הם רואים בבית:(
שייראה צרות עין. זה לא וחבל שככה את שופטת
יש לו מעלות טובות ואנחנו בקשר טוב, אבל קשה לי שמשבחים על עדינות הנפש לדוגמה ושניה אח"כ אני מדברת אתו והוא מקלל איזה מישהו שעשה לו עוול
אני מרגישה בהצגה שאני צריכה כל הזמן לשחק ולהציג ולהסכים ולקבל
מה באמת את מגיבה כשאומרים לך?
מחייכת, לפעמים משקרת "נכון, הוא ממש מקסים"
אבל זה קשה כי אני לא יודעת לשקר
אני חושבת שבגלל שעשית שינויים בשאלה,זה לא ברור בכלל למה זה מציק לך.
אם השאלה הייתה מופנת מול אמא/בעל-אז סבבה אבל לגבי אח…
את אומנם אחותו אבל לא התחתנת איתו,
את צריכה לעשות ברור עם עצמך למה זה מפריע לך(גם אם זה שקר כלפי התדמית שהוא יוצר-עדיין לא מדובר בשידוכים וכן אנחנו,לצערי,בעולם השקר…)
אם את מפחדת ממשהו מוחשי כמו להפיל בפח משהו(כספי/אישי/שידוכי)את צריכה להתייעץ עם משהו חכם/רב ואני לא חושבת שהפורום הזה יכול לעזור לך…
זה פוגש אותי יותר מידי הרבה וזה התחיל רק כשעברנו לגור באותה עיר
וזה לא אמא או בעל
עוד מישהי?
הרבה פעמים יש פער בין איך שאנשים נראים מבחוץ ואיך שהם מבפנים בתוך המשפחה.
זה קורה כי בחוץ התכונות המוחצנות 'תופסות'. יכולת ביטוי, זרימה, מאור פנים שלא בהכרח מגיע מבפנים, ועוד.
כשמתחברות לזה גם יכולות מהותיות כמו הבנה וחשיבה לעומק, אז הדרך להיות אדם נערץ, אפילו רב נערץ, היא קצרה.
בבית אדם נדרש ליותר 'בפנים' שלו. ליכולת ובחירה של לתת מקום לשני, של להקשיב לבן זוג, לילדים, לכבד בחירות שונות של ילדים מתבגרים, והרבה גם לוותר על האגו שלו, ככל שנדרש, בשביל בני משפחה אחרים.
זה בבסיס
ובחיים הפער הרבה פעמים הולך וגדל:
אנשים שמקבלים הערכה גדולה בחוץ, האגו שלהם מתחזק. אם הם לא עושים הרבה עבודה פנימית, הם מתרגלים לזלזל באחרים (ופה זה מתחבר למה שתארת בשאלה שלך, על איך שהוא מדבר על אחרים) הם שקועים יותר בעצמם ובכבוד שלהם, ולפעמים הם מצפים גם מהסביבה הקרובה שלהם שתתן להן את אותה הערכה כמו שהם מקבלים בחוץ.
במילים אחרות – את מתארת משהו בעייתי שקיים המון.
בתאור שלך זה מינורי, יחסית, ובכל זאת ברור שזה מציק, כי התגובות של 'בחוץ' מתקילות אותך עם מה שמטריד ומסובך לך מבפנים.
מקרים קיצוניים יותר ולמרבה הצער לא נדירים – הם סיפורים שהתפתחו לנרקיסיזם. אנשים ששקועים בעצמם ברמות קשות, ושרואים רק את האגו שלהם.
לאמהות שכתבו כאן על פער דומה – כתבו פה הרבה סיבות נכונות, ובכל זאת צריך גם לשים לב שאנחנו לא מגדלים ילדים שהנפש שלהם ניזונה בעיקר מהצלחה חברתית. זה מתחיל בקטן ועלול להפוך לנורא.
וואוווו איזה ניתוח מדויק!
ממש עשית לי סדר במחשבות!
זה כואב ומציק ומטריד ולא נוח. מבינה אותך.
אחד הדברים שיעזרו לנו לעבור את החיים בשלום
זה לדעת שמה שלא בשליטה שלי- לא יכול להיות באחריותי.
אין לנו באמת דרך לחנך את האח הזה , ואין לנו דרך לפקוח לאנשים את העיניים.
יכול להיות שגם אם יכולנו- לא היינו רוצים לעשות זאת.
כששואלים אותך עליו- את יכולה להסיט את השיחה אליך. ואל ה"מחמיאה". תתחילי להתענין בה ואחכ תשתפי מחייך ובזאת תמה מעורבותך.
מכירה את השאלה ממקום קצת אחר, לא ממש רוצה לפרט.
אבל נראה לי שיש כאן שאלה אחת:
-איך להתייחס לאח שחיצונית מתפקד אחרת ולעיתים בניגוד למה שרואים בחוץ.
ויש שאלה נוספת שבנויה על גבי השאלה הזו:
-אחרי שאני לא יודעת איך להתייחס אליו, אז איך אני אמורה להתייחס כשאחרים עוד מעריכים את הנראות הלא אמיתית של האח הזה.
ויש שאלה אחרת, נפרדת:
-למה לא שמים לב אלי, מה אני לא בן אדם בפני עצמי?
עכשיו, נראה לי שלגבי השאלות הראשונות, צריך לענות קודם על שאלת הבסיס איך להתייחס לניגוד הזה אצל האח-
איך אפשר להכיל כזאת מציאות? איך אפשר לדון לכף זכות ולהסביר את ההתנהגות הדו-פרצופית הזו? מה אמיתי בהתנהגות החיצונית שלו? האם יש פנימיות במעשים או שהכל רק כלפי חוץ?
כמובן שאם הוא בן אדם צבוע, נרקיסיסט או מונע לגמרי מדחפים לא חיוביים גם במעשים חיוביים, ההסתכלות עליו תהיה יותר כמו על חולה, כך שאין הרבה מה לעשות, רק להשלים עם זה שאח שלי חולה ולא מסוגל לשלוט על עצמו.
אבל, אם יש אמת גם במעשים החיוביים, רק מעורבבים בהם גם שאיפות לא טהורות (לדוג' רצון לתהילה, גאווה, וכדו') אז אפשר להסתכל על הפנימיות שלו, על הרצונות הטובים שלו ולנסות להתחבר אליו מהמקום הזה. ועל המקום הלא מספיק מעובד של המעשים שאינם לגמרי ממקום טוב- לרחם, ולקוות ולהתפלל שיום אחד הוא יצליח לעבוד על עצמו.
עכשיו, אחרי שברור מה המקום מולו, ומה מרגישים מול המעשים שלו (ואיך מצליחים להכיל את המציאות הזו), יותר קל להכיל את המציאות גם מול אנשים שלא מכירים אותו מספיק. ולא להכוות ולקפוץ מול כל מחמאה עליו, פשוט מספיק שאני האחות בעצמי יודעת איך 'לאכול' את המציאות הזו. ולא 'מקבלת מכה' עם כל שאלה כזו.
לגבי השאלה הנפרדת- (שהיא הפחות משמעותית, אם אני מבינה נכון)
כמו שכתבה כאן מישהי חכמה, את לא חייבת להישאר מול הסיפור הזה כל השיחה, אחרי שאת לא נכווית מכל אזכור או מחמאה על האח הזה, יותר קל פשוט להסיט את השיחה למקומות אחרים רלוונטיים יותר או פחות…
יצא קצת ארוך, מקווה שהועלתי.